לא ויקיפדיה אינה שובניסטית

ויקיפדיה העברית נמצאת בימים אלו תחת מתקפה חסרת תקדים בעקבות מחיקת ערכים אודות נשים שהועלו בסגרת פרוייקט מבורך בשם "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה". התמונה המצטיירת במדיה החברתית וכן בתקשורת המרכזית היא שהצוות העורכים של ויקיפדיה החליט לצנזר את הערכים האלו ולהקטין את חשיבותן של אותן הנשים בהיסטוריה הכללית ובהיסטוריה הישראלית בפרט.

קל להזדהות עם המחאה הזו, נשים לא מיוצגות מספיק בתקשורת ובין השאר בספרי ההיסטוריה. מבלי לערוך מחקר מעמיק אני בטוח כי גם בויקיפדיה ובויקיפדיה העברית חסרים לא מעט ערכים אודות נשים היסטוריות מרשימות הראויות לערך. אך האם זה המקרה או שויקיפדיה נתקפת לחינם? לצערי, אני חושב שבמקרה הזה המחאה לגמרי לא במקום. בגלל שהנושא עלה במספר פוסטים אצל חברים בפייסבוק, שם הגבתי בקצרה והבטחתי להגיב בהמשך בצורה מקיפה יותר, החלטתי לפרט כאן ובצורה מסודרת יותר את מחשבותי.

ויקפדיה היא בראש ובראשונה אנציקלופדיה

כשגולשים מגיעים לויקיפדיה הם מעוניינים למצוא מידע עובדתי, רציני ומאומת אודות נושאים שמעניינים אותם ובאמצעות ויקיפדיה ללמוד מעט על הנושא, בתקווה באמצעות ערך מקיף וקריאת הלינקים המצורפים ומקורות המידע.

כתיבת אנציקלופדיההיא פרוייקט קשה וארוך שמצריך כוח אדם אדיר, שלא קיים בויקיפדיה. לכן, ויקפדיה מגייסת את ההמון לצורך הכתיבה, בהתנדבות, ובמשך שנים מעשירה את עצמה בתוכן תוך ניסיון לבנות את המידע בצורה מתודולוגית ככל הניתן. לדוגמה, ישנם מיזמים העוסקים בהוספת מידע בעברית על ערים מרכזיות או זוכי פרס נובל. עם זאת, כל אחד יכול לפתוח ערך בנושאים שחשובים לו, מעניינים אותו או קרובים לליבו, כל עוד הם עומדים בתנאי הסף של ויקיפדיה. לדוגמה, אני פתחתי ערכים אודות קוקו הגורילה המדברת בשפת הסימנים, עדשת עין הדג ורקורסיית זנב. ההחלטה האם להשאיר ערך בויקיפדיה נובעת מהחשיבות שלו לאורך זמן ומהמרכזיות שלו בידע האנושי. מכיוון ואנחנו בישראל אפשר להיות ליברליים יותר ולהגיד שגם ערכים עם חשיבות לידע של הישראלים (או דוברי העברית) הם בעלי זכות קיום בויקיפדיה העברית.
האם לערכים שפתחתי יש חשיבות אינציקלופדית רבה יותר מהערך על חנה קפרא, אותו הערך שהצית את המחאה? בראיה אובייקטיבית בהחלט כן.

לאורך השנים ביקשו ממני עזרה בהכנסת ערכים לויקיפדיה, לעיתים רבות היה מדובר במידע על חברות קטנות, מותגים קטנים או דמויות אשר אינן בעלות חשיבות משמעותית. כל פעם הייתי צריך להסביר שהסיכוי שהערכים האלו יחזיקו בויקיפדיה יותר משעות בודדות היא נמוכה מאוד. כשהם נפתחו בניגוד לעצתי הם אכן הוסרו תוך זמן קצר.

קיימים ערכים מסויימים בויקיפדיה שבהחלט לא ברור לי למה הם שם. במהלך המחאה הוצגו לא מעט כאלו, ואם תרצה אתן עוד כמה (לדוגמה, הערך "זין (סלנג)"). אם אתם רואים ערכים שכאלו תציצו בדף שהשיחה. רוב הסיכויים שתראו דיון רציני, וכן, לעיתים מתלהם, על חשיבות הערכים האלו. אם הם מצליחים לשרוד בויקיפדיה לעורך זמן כנראה שהביאו טיעונים רציניים להשארתם.

דיון המחיקה היה ענייני. מדוע כמעט אף אחד מהמבקרים לא קרא אותו?

ואכן הדיון בויקיפדיה בדף השיחה של הערך אודות חנא קפרא הוא ברובו המוחלט רציני וענייני מאוד. מי שקורא את הדיון יוכל לראות שעולים טיעונים רציניים. המצדדים בערך אומרים שעל שמה של חנא קפרא נקראו רחובות, מה שמראה על החשיבות שלה, ומנגד עולה השאלה האם כל אדם אשר על שמו נקרא רחוב זכאי לערך בויקיפדיה. מועלה הצעה במהלך הדיון לערוך על כך הצבעה ואולי לשנות את נהלי ויקיפדיה, אם ההצעה הזו תעבור חנא קפרא תיהיה כמובן זכאית אוטומטית לערך, ואם לא יצטרכו להביא טיעונים נוספים למה היא זכאית לערך ועוד רבים אחרים אשר חייהם מעניינים וחשובים לא פחות אינם זכאים למקום של כבוד באנציקלופדיה האינטרנטית.

אינסוף ערכים לא ניתנים לתחזוק

נדמה שאחת מהטענות שעולות שוב ושוב במאבק הזה כנגד ויקיפדיה היא שהמחיקה היא סתמית. "מה אכפת לכם?!" או "למי זה מפריע?!".

הטענות האלו שמצטרפות לשפה תקיפה מאוד כלפי ויקיפדיה מגיעות מאנשים שלהערכתי לא ערכו חצי תו בויקיפדיה מימיהם ובוודאי שלא השתתפו בעריכת ויקיפדיה לאורך זמן. כאמור, ויקיפדיה היא אנציקלופדיה אינטרנטית שנכתבת על ידי המוני אנשים בהתנדבות. על מנת לשמור על רמה גבוהה של ערכים יש צורך לבצע הגהה, תיקונים של לינקים, הפניות ומקורות, לוודא שוב ושוב עובדות, לבצע הפניות שוב ושוב בגוף הערך לערכים חדשים שנפתחים ועוד פעולות עריכה רבות שמתחרשות מאחורי הקלעים.

יש לזכור כי בויקיפדיה העברית חסרים עורכים, הן מכיוון ובכל העולם מספר התורמים לעריכת ויקיפדיה נמוך ממספר הקוראים והן מכיוון שיש מעט דוברי עברית בעולם, לא ניתן לתחזק אינספור ערכים. לכן, אין מנוס אלא לתעדף את הערכים אשר קהילת העורכים תשקיע בהם את זמנם. כל עוד לא ניתן לכתוב ערכים בצורה אוטומטית והתחזוקה האוטומטית בעייתית, לא יהיה אפשר לפתוח ערך עבור כל אדם בעולם, או אפילו על כל האנשים החשובים בעולם.

זה שאין ערך על אדם בויקיפדיה או זה שערך על אדם בויקיפדיה לא אושר לא אומר שאותו האדם אינו חשוב, אלא שהחשיבות האינציקלופדית של אותו האדם נמוכה או שהקהילה אינה יכולה להשקיע את המשאבים שלה באותו הערך, עם כל הצער שבדבר.

התגובות על ערכים בויקיפדיה זהות לערכי נשים, גברים ותופעות פיזיקליות

חלק מהטענות כלפי ויקיפדיה היו שהתגובות על הערך היו קשות ומזלזלות. לא לי לא יצא לראות תגובות שכאלו, אבל גם אם היו כאלו לא הייתי מתפלא, אכן בויקיפדיה יש לפעמים לחלק מהאנשים נטיה להתנסח בצורה קשה, כוחנית, מזלזלת, חצופה וכו'. זה קורה כי מדובר באינטרנט, אנשים נוטים להתבטא בצורה חמורה כאשר הם לא רואים את האדם שאיתו הם מתכתבים וכאשר אנשים לא יכולים לזהות אותם בקלות.

ובכל זאת צריכים לזכור, התגובות האלו אינן חריגות בויקיפדיה והן מופנות כל הזמן כלפי ערכים בכל נושא ונושא. שפה שכזאת קיימת בויקיפדיה בדיוק כמו במרבית במקומות באינטרנט ומופנת כלפי ערכים בתחום מדעי המחשב, גיאוגרפיה, פוליטיקה ועוד.

בגלל אופי המחאה וההד התקשורתי (והפייסבוקי) שלו היא זכתה נכתב על הערך הזה יותר תוכן, וכתוצאה מכך סביר שיהיה יותר תוכן תקיף, אך שוב, בכל דיון חשיבות ומחיקה עולים אותם הקולות.

ד"ר שרון גבע שהובילה את הפרוייקט כתבה מאמר בהארץ עם הכותרת "למה מי את בכלל?" על סיפור המחיקה. הכותרת רומזת כמובן לכוחניות ושובניזם מצד ויקיפדיה. במאמר עצמו היא כותבת על כך שלא רק הערך של חנה קפרא עומד לדיון מחיקה אלא גם הערך על נעמי חובארה, גם היא אישה מזרחית. ד"ר גבע טוענת שאולי יש קשר בין המקרים, אולי למישהו יש כוונה לצנזר ערכי נשים ועוד נשים מזרחיות?
(אגב הוחלט להשאיר את הערך של נעמי חובארה בסיום הדיון בויקיפדיה)
לא, אין שום קשר. ד"ר גבע מסתכלת על תמונה מוטה, הקבוצה שלה העלתה ערכים על נשים ולכן כל ערך שיועמד לדיון חשיבות מתוך ערכים אלו יהיה ערך של אישה ויש בערך 50% שיהיה גם של אישה מזרחית. האם ד"ר עקבה אחרי דיוני חשיבות ומחיקה אחרים בויקיפדיה? האם מצאה שערכי נשים לעורך זמן מועלים יותר לדיוני הבהרת חשיבות או מחיקה? לא, היא לא עשתה זאת ובכל זאת לצערי היא בחרה להציג את הפעילות כאילו היא מוטה לרעה כלפי נשים.

אין לויקיפדיה צוות כותבים

שוב ושוב עלו טענות נגד ויקיפדיה ונגד צוות הכותבים. האמת, זה די מצחיק כי:

  1. לויקיפדיה אין צוות עורכים או כותבים. רוצים לכתוב? תכתבו. רוצים לשנות את הקריטריונים של העריכה בויקיפדיה? תתרמו מספיק תוכן וזמן לויקיפדיה ותקבלו קול בהצבעות.
    למעשה אתם יכולים להיכנס עכשיו לויקיפדיה ולפתוח ערך בכל נושא שתרצו, אם הוא יעמוד בקריטריונים של ויקיפדיה הוא ישאר שם כל זמן שויקיפדיה תישאר באוויר.
  2. הנהלת ויקיפדיה או ויקימדיה בישראל אינה יכולה לקבוע מה הם הנהלים של כתיבת הערכים בויקיפדיה והיא אינה מחליטה איזה ערך ישאר ואיזה לא. הנהלים של ויקיפדיה נקבעים על ידי הקהילה וכל אחד יכול ומוזמן להיות חלק ממנה.
חסרים המון ערכי נשים בעלי חשיבות עליונה בויקיפדיה

בויקיפדיה חסרים המון ערכים אודות נשים ופמיניזם (כמו שחסרים המון ערכים בשאר הקטגוריות) ויש המון ערכי נשים שדרושה להם הרחבה, עריכה, הגהה ועוד.
האם לא נכון למקד את כל ההתלהבות הזו מויקיפדיה בכתיבת הערכים הללו ובכך לתרום לנצח לידע האנושי בעברית? האם דווקא על הערך הזה שחשיבותו אינה מספיקה כרגע תיפול תרומתן של כל הנשים והגברים שהחליטו שהם מחרימים מעתה את ויקיפדיה?

ויקיפדיה אינה ערוץ תוכן גולשים

הועלתה בפני הטענה באחד מהדיונים בפייסבוק שויקיפדיה היא כלי לשינוי התודעה אודות חשיבותן של הנשים בהיסטוריה ושיש להקל על הכנסתם של ערכי נשים לעומת גברים.

אני בהחלט חושב שויקיפדיה יכולה להיות כלי לשינוי. לדוגמה, אם יכתבו המוני ערכים איכותיים על נשים שחסרות בויקיפדיה זה בהחלט עשוי לשפר את המאזן של נשים/גברים בערכי ההיסטוריה בויקיפדיה, אולי אפילו לטובת נשים. אני לא חושב שמישהו בויקיפדיה יתנגד לזה.
עם זאת הטענה שצריכים להקל על השארת ערכי נשים רק בגלל שהן נשים היא טענה שאין לה מקום באנציקלופדיה, ולדעתי האישית גם אנטי-פמיניסטית. אגב, מהטענה נראה כי אין מספיק נשים בעלות חשיבות היסטורית לכתוב עליהן ולכן צריכים להקל על הכנסת ערכי נשים שלא היו מוכנסים לאנציקלופדיה במידה והן היו גברים. לדעתי זאת אמירה שאינה בריאה לויקיפדיה ולשיוון בין נשים לגברים.

בנוסף, צריכים לזכור כי ויקיפדיה אינה רשת חברתית או בלוג ובוודאי שלא מגזין. בערוצים כמו יוטיוב, בלוגים, מגזינים, רשתות חברתיות, פודקאסטים וכו' יש הרבה מקום ליצור הפליה מתקנת מבחינת התוכן שאנחנו מעלים. ויקיפדיה היא אנציקלופדיה ואם נטה אותה אנחנו למעשה מרוקנים אותה ממטרתה להיות מדיום אובייקטיבי ככל הניתן. כמובן שאובייקטיביות מוחלטת אינה אפשרית, אך זאת מטרה שאליה אנחנו צריכים לשאוף.

אבל קיימים ערכים טיפשיים בויקיפדיה, מדוע הם קיימים וערכים על נשים לא?

קיימים המון ערכים על נשים בויקיפדיה, אולי לא מספיק אבל בוודאי שאין מדיניות כלשהי של הדרת נשים מכוונת או הטיה במחיקת ערכים על נשים.

יש המון ערכים טיפשיים בויקיפדיה, חלקם צריכים להישאר בה כיוון שמתארים פן חשוב בתרבות, וחלקם בהחלט צריכים להימחק.

אני מניח שאם תיכנסו לרוב דפי השיחה של הערכים הטיפשיים שתמצאו בויקיפדיה, לדוגמה דף השיחה של הערך שולת!!!1 תראו שיש מאחוריו דיון ארוך ורציני על השאלה האם להשאיר את הערך או למחוק אותו. לפעמים גם אם הערך נראה טיפשי במבט ראשון הוא מתאר פן כלשהו בתרבות, לדוגמה תרבות אינטרנטית, שחשוב שישאר מתועד, ולפעמים באמת מדובר בטימטום טהור שצריך להימחק, אבל צריכים למצוא את הדרך הנכונה למחוק אותו. כאשר מדובר בבני אדם או בקטגוריות אחרות שניתן לסדר בצורה מסויימת המשימה קלה יותר, אבל דווקא שמדובר בפן כלשהו בתרבות כמו סלג, המשימה קשה מאוד וצריכה להעשות בזהירות רבה.

שוב, אותם הערכים על הנשים שנמחקו אינם נמחקו ברגע וגם עליהם היה דיון מעמיק שעדיין זמין לעיון של הגולשים.

הסטטיסטיקה אינה משקרת

או לכל הפחות, אינה משקרת במקרה הזה.

באחד מהסטטוסים בפייסבוק שפרסמה ד"ר שרון גבע כתבה כך:
אחרי 5 שנים, 82 ערכים (מינוס אחד שעורכי ויקיפדיה מחקו אתמול), יותר מ-100 סטודנטיות וסטודנטים, פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה יוצא מוויקיפדיה העברית. למה? לתשובה קצרה: כי די. לתשובה הארוכה: תקראו את הכתבה של עופר אדרת, Ofer Aderetשהתפרסמה הבוקר ב"הארץ".

חישוב מהיר מעלה שאחוז הדחיה של ערכים במסגרת הפרוייקט עומד על כ-1.2 אחוז. למעשה זה אחוז מדהים. הוא מראה שהרוב המוחלט של הערכים, שללא ספק נקראו על ידי מספר כותבים ועורכים קבועים בויקיפדיה, עברו סף הן מבחינת החשיבות והן מבחינת איכות התוכן. זה בכלל לא טריוויאלי להכניס כל כך הרבה ערכים לאנציקלופדיה שנכתבת כבר יותר מעשור וזה מראה עד כמה הפרוייקט חשוב ומוצלח.

דווקא לנוכח אחוז הדחיה הנמוך אפשר ללמוד עד כמה ויקיפדיה כמערכת סובלנית מאוד כלפי ערכים חדשים, בפרט ערכים אודות נשים, ועד כמה הפרוייקט הזה חשוב ומבורך.

1.2 אחוזי דחיה רק מראים עד כמה הפרשיה נופחה מעבר לכל פרופורציה ומדגישים עד כמה סיפור החרם המתארגן על ויקיפדיה מיותר ועצוב.

440px-wiki_ad

למה אני לא מתרגש מ-Blindspot ולמה השיח עליה מיותר

לוגו Blindspot
לוגו Blindspot

הרשת והתקשורת בישראל מסרבות להרפות מלדבר על אפליקציית Blindspot כבר חודש. הדיונים אודותיה הגיעו עד למשכן הכנסת, ורבים בציבור קוראים לסגור אותה, בין אם על ידי חוק שיאסור על השימוש בה או יחסום אותה, או על ידי הפעלת לחץ על דור רפאלי, אחד היזמים מאחוריה האפליקציה.

ראשית, אני חייב לציין שלדעתי הרעיון מאחורי האפליקציה טיפשי ומיותר, מעבר לזה, הוא גם לא יכול לעבוד. שירותי תקשורת חברתיים צריכים מאגר משתמשים רחב ונאמן וקהל שכזה לא יכול להתקיים כאשר המשתמשים אינם נמצאים בקשר קבוע אחד עם השני. התקווה שלאורך תקופה ארוכה אנשים ימשיכו לשלוח הודעות אנונימיות לחבריהם נראית לי אופטימית במידה מוגזמת, וגם אז, לא ברור מה יהיה המודל הכלכלי. בקיצור, לדעתי גם בתרחיש הכי טוב עבור היזמים, האפליקציה נידונה להיכשל. לצערי אחד מהדברים הפחות טובים שתרבות הסטארטאפים המתוקשרים יצרה בישראל הוא שיח שבו כל בעל אפליקציה הוא אוטומטית יזם מצליח כאשר רק לעיתים נדירות מדובר על היתכנות עסקית אמיתית או יצירת ערך משמעותי או איזשהו היגיון בהפעלת האפליקציה לאורך זמן.

למרות כל אלו, אני מאוכזב מאוד מהקריאות לחסום את האפליקציה, לסגור אותה ועל טענות כאילו היא שורש כל רוע בעולם. בישראל ישנן מספר רב של חברות שמפיצות ספאם, דוחפות פרסומות למשתמשים בלי הסכמתם, מתעשרות מפורנו מפוקפק או הימורים, לצידן Blindspot צריכים לזכות בפרס הנשיא.

אחד מעקרונות היסוד החשובים ביותר בעידן האינטרנט הוא הנטרליות של הרשת. למדינות ותאגידים כוח אדיר ותשתית האינטרנט יכולה להיפע מאוד כתוצאה מטיפול לא זהיר בתופעות שמתרחשות בו. חסימת תוכן, עד כמה שמפתה, אסור שתתבצע, כי מדובר במדרון חלקלק מאוד אשר בסופו תכנים רבים, ליגיטימיים לחלוטין יחסמו לכולנו. איך אני יודע? כי התהליך הזה בדיוק מתרחש בלא מעט מדינות בעולם.

הטענה שילדים עשויים להתאבד כתוצאה מתוכן ב-Blindspot היא אולי נכונה, אבל היא מתעלמת מכך שמרבית האינטרנט הוא אנונימי ומאפשר פרסום כל תוכן בקלות כאשר היכולת לזהות את הכותב היא מזערית. רק לאחרונה כאשר חלק משמעותי מהשיח עבר ל-Facebook, Whatsapp או אצל הילדים, Snapchat ישנו מזהה שיחסית קשה לעקוף, אבל גם היום ישנם אינספור ערוצים בהם אפשר לשלוח תוכן אנונימי לגמרי (לדוגמה Email או פורומים). עד כמה שזה ישמע נורא, הסכנה מהתאבדות ילדים היא נמוכה יותר לעומת הרווח האדיר באי התערבותן של ממשלות באינטרנט כגורם חוסם, מתערב ומפקח. לדוגמה, יתכן ובסין האפליקציה הזו הייתה נחסמת מייד וממפעיליה היו נעצרים, אך במקביל גם Facebook ו-Youtube חסומים בה. גם אלו יכולים לפגוע באופן קשה מאוד ולגרום להתאבדויות ורצח (וזה כבר קרה פעמים רבות בעבר), אך התרומה שלהם ליכולת שלנו לתקשר וללמוד באופן יעיל בהחלט שווה את זה. כאשר אנחנו מדברים על רגולציה, לפעמים צריכים לאזן בין דברים נוראיים, כולל הפחד מפגיעה בחיים, וזה קשה, קשה מאוד, אך האלטרנטיבה חמורה בהרבה.

עו"ד יהונתן קלינגר התבטא בנושא זה לאחרונה וכתב שממשלת ישראל בעצמה מפעילה שירות תקשורת אנונימי בשם "דואר ישראל". לדעתי הוא צודק לגמרי וההיסטריה מוגזמת ונובעת מהבאז סביב אפליקציות סלולאר וסטארטאפים. כמובן שגם אי אפשר להתכחש לייחוס המשפחתי ולשאול האם מישהו שאינו קרוב של בר רפאלי היה זוכה ליחס דומה.

חשבון פייסבוק של חבר מפיץ פרסומות? כך תעזרו לו ולכם לתקן זאת

בשבועות האחרונים שוב החלו לצוץ מספר רב של אפליקציות ספאם ישראליות בפייסבוק. המטרה של האפליקציות האלו היא לפרסם פרסומות בתור פוסטים של המשתמש הקורבן וכך לקבל חשיפה איכותית בפייסבוק בעלות נמוכה מאוד.
לפעמים לא מדובר בפרסומת בלבד אלא בהפצה של עמודים הגונבים את פרטי המשתמשים (פישינג) או בעמודים שמעודדים את המשתמשים להתקין אפליקציה שהיא בעצמה מפיצה פרסומות.
בניגוד לאפליקציות על המכשיר הסלולארי, רוב משתמשי פייסבוק לא מודעים לתהליך של זיהוי אפליקציה שפרסמה פוסט בשמם ולא מודעים לתהליך הסרת האפליקציה.
מכיוון שלי באופן אישי זה מציק לראות כל כך הרבה פרסומות בפייסבוק ומכיוון ופייסבוק לצערי לא עושים מספיק בשביל למנוע את זה, החלטתי לפרסם על כך פוסט בתקווה שיעזור לצמצם את התופעה. אם אתם מתקלים במישהו שחשבון הפייסבוק שלו מפיץ פרסומות, בבקשה שתפו אותו בפוסט הזה ובקשו ממנו לעקוב אחרי התהליך להסרת האפליקציה ששולחת פרסומות.

ראשית, יש לזהות פוסטים שפורסמו בשם המשתמש ללא ידיעתו. לעיתים הפוסטים מוסתרים מהמשתמש עצמו ולכן הדרך הכי טובה היא להסתייע בחברים שיודיעו לכם שהחשבון שלכם נפגע. הפרסומות נראות כך:

facebookspam2facebookspam

 

אלו כמובן רק שתי דוגמאות.

שימו לב למלבן השחור המודגש באמצעותו סימנתי את שם האפליקציה שמפיצה את הספאם בדוגמה הראשונה מדובר ב- SlideKick – InfinIte ובדוגמה השניה מדובר ב-Track2 . פרסומים אחרים מופצים באמצעות האפליקציה Slide Master – Classic או  Gdolimm 🙂 .

על מנת להסיר את האפליקציות האלו ולהפסיק את הפצת הפרסומות צריכים להיכנס לרשימת האפליקציות המאושרות בחשבון שלכם באמצעות כניסה ללינק הבא: https://www.facebook.com/settings?tab=applications

בעמוד הזה תוכלו לראות את כל האפליקציות שלהן יש גישה לחשבון שלכם. ראשית חפשו את שם האפליקציה שהפיצה את הפרסומות מחשבונכם ומחקו אותה. לאחר מכן נקו את החשבון מכל אפליקציה נוספת שאין לכם בה צורך יותר או שאתם לא יודעים מאיפה היא הגיעה.

לאחר התהליך הקצר הזה פרסום הפרסומות אמור להיפסק. אם בכל זאת פרסומות ממשיכות להישלח, או שאתם לא מוצאים את שם האפליקציה שמפיצה אותן, תגיבו לפוסט הזה ואשתדל לעזור לכם.

האם הטכנולוגיה משנה את הנחות היסוד של הכלכלה?

אומנם התואר אותו אני מסיים בקרוב הוא תואר במדעי המחשב, אך בכל זאת יצא לי ללמוד קורס במיקרו כלכלה. בערך המשפט השני של המרצה בשיעור הראשון בסימסטר דיבר על כך שאנו חיים בעולם של משאבים מוגבלים, עולם של מחסור. זאת הנחת הבסיס, או אם תרצו "האקסיומה", שלפיה נבנו המודלים הכלכליים המודרניים והקלאסיים. לפני שאותם הרעיונות נקראו בכלל "מודלים" בני האדם ביצעו סחר חליפין ועבדו במקצועות (או תפקידים) שונים ולהם היה ברור שלמוצרים יש ערך השווה לשעות עבודה, ואם הם לא יעבדו לא יהיו להם מוצרים.

לרובנו ברור שאם אדם אשר כשיר לעבוד מחליט שלא לעבוד, אין כל ליגיטימציה לכך שיקבל כסף או מוצרים בחינם, הרי העצלות שלו באה על חשבוננו, ואם הוא לא יעבוד נצטרך אנחנו לעבוד קשה יותר על מנת להאכיל גם אותו. כמובן שאם אדם אינו מסוגל לעבוד, עבד "מספיק" בעבר או לומד עכשיו על מנת לעבוד בעתיד, אנו מוכנים לתת לו מוצרים ומשאבים בחינם, אך זה כמובן ההחרגה מהכלל.

כלים שונים או טכנולוגיות שונות יכולות להחליף עובדים ואף להוביל ליעילות גבוהה יותר אבל תמיד היה נדמה לנו שללא בני אדם, לפחות בודדים, אף עבודה לא תוכל להתבצע. בנוסף, אף על פי שטכנולוגיה הובילה לירידה בעלויות ייצור, אפילו מוצרים בסיסיים כמו מים, אוכל, חשמל או מגורים אינם ניתנים לנו בחינם.

לדעתי בעתיד הלא רחוק יכלו להשפיע באופן ניכר מהפכות שכבר התחילו כיום, הראשונה ביטול הצורך בעבודה אנושית, והשניה אובדן הערך של מוצרים ומעבר מעולם של מחסור לעולם של שפע.

המגמה של ביטול הצורך בעבודה אנושית החלה עם המהפכה התעשייתית. לפני כן, טכנולוגיה לא החליפה מספר רב של בעלי מקצוע תוך זמן כה קצר. כיום מרבית בני האדם בעולם המערבי צריכים לעבוד מעט יותר על מנת להשיג את סל המוצרים הבסיסי שאותו צרכו אנשים הדומים להם לפני 200 שנה, אך העבודה לא הפכה להיות למיותרת. גם היום אנחנו עובדים, אך בעבודות שונות מבעבר, לצד תפקידים חדשים כמו "מתכנת" או "איש UX" הגדלנו ושיכללנו באופן ניכר תפקידים ומערכות שהיו קיימות באופן בסיסי יותר בעבר לדוגמה במגזר הביטוח, הבנקאות, המשפט ועוד.
אם אנו מנסים לחזות את העתיד אנו צריכים להסתכל בצורה מפוקחת על המציאות כיום ולשים לב לשני דברים:

  1. מרבית עבודת הפיתוח הטכנולוגית המתבצעת היום היא עבודה טכנית שבני אדם מבצעים בלית ברירה.
  2. חלק ניכר מהאוכלוסיה היום עובד בעבודות לא יצרניות שמהותן הוא ארגון וניהול החברה (לדוגמה שופטים או שוטרים) או עבודות שמהותן הוא עצם קיומן (לדוגמה בעלי תפקידים בירוקרטיים אשר ניתן לוותר עליהם בלי לפגוע במערכת).

שתי הקבוצות יכולות להיות מוחלפות בקלות על ידי טכנולוגיה. תכנון שבבים יכול, עם עוד מספר פיתוחים טכנולוגים מועטים להעשות בצורה אוטומטית לחלוטין על ידי מחשב, ואף לספק תוצאות טובות יותר, וכך גם עורכי דין יכולים להיות מוחלפים על ידי מחשבים. לעיתים נדמה לנו שזה לא אפשרי, הרי לעו"ד יש הרבה ניסיון, הוא גם מכיר אישית את הלקוח שלו ויכול לקרוא לעומק את החומרים, אך גם מחשב יכול להגיע לרמה הזאת של אינטימיות עם המידע, ואף להצליב את החוזה או כתב הטענות עם מיליוני מסמכים שנכתבו בעבר, תוך מספר שניות.

גם עבודות אשר דורשות יצירתיות רבה כמו שפים, מעצבי פנים ואפילו ציירים יוכלו להיות מוחלפים על ידי מחשבים. היצירתיות איננה כישוף והיא יכולה להיות מתורגמת לתהליכים שמחשב יוכל לבצע.
לפני כמה שבועות ראיתי את הקורס Science and Cooking של Harvard. באחת מההרצאות סיפר אחד השפים שהוא וקבוצת סטודנטים ניתחו באופן אוטומטי את כל המתכונים מהאתר allrecipes.com והכניסו אותם לטבלאות שהכילו את כל המרכיבים וכמותם. בצורה זו הם זיהו מאכלים שונים שבאמת קרובים אחד לשני בטעם, אף על פי שהם נחשבים כמאכלים שונים. בנוסף, הם יכלו ליצור מאכלים חדשים באמצעות שילוב של מאכלים שונים. לדוגמה, אם אני רוצה ליצור סוג חדש של קינוח בסגנון קרם ברולה אך בטעם חמאת בוטנים, אזהה את המתכונים של קרם ברולה, אזהה את המתכון הכי קרוב למתכונים אלו שמכיל חמאת בוטנים כרכיב עיקרי ופחות או יותר אצור ממוצע של המרכיבים. אם ניתן לתוכנה לעשות את זה ובמקביל ניתן לתוכנה עוד מעט מידע, היא תוכל ליצור לבדה מאכלים חדשים לגמרי בצורה שתיראה לא פחות יצירתית מקונדיטור או שף בעל ניסיון רב.

בעולם שכזה אנו צריכים לשאול את עצמו האם יהיה מקום כלשהו לעבודה אנושית ולדעתי התשובה היא שלא. רבים מסתכלים על זה כחזון קודר, כאילו לא יהיה לנו עוד תפקיד בעולם, אבל לדעתי זה רחוק מאוד מהמציאות. אני לא מכיר לדוגמה הרבה צבים שעובדים ובכל זאת אף אחד לא שולט בהם ויש להם מקום בעולם. האם חסרה לצבים עבודה? האם הם היו מעדיפים לעבוד? ספק רב.
ובכל זאת נדמה לי שאנחנו מגדירים את עצמנו יותר מידי פעמים כמכונות עבודה, כאילו שזו המהות של הקיום שלנו. מי שלא עובד הוא טפיל על החברה. אך זה לדעתי יצטרך להשתנות ועדיף שישתנה כמה שיותר מהר.

בתהליך ההדרגתי של הפסקת העבודה האנושית לא יעלמו תחילה שופטים, ראשי ערים או מהנדסי חומרה, אלא יעלמו קודם כל נהגי משאיות, קופאים, מוקדנים ועוד, אלו שעושים עבודה טכנית פשוטה יחסית שנוכל להחליף מהר יותר על ידי טכנולוגיה. כשהם יפסיקו לעבוד הם לא יוכלו בהכרח למצוא עבודה אחרת, גם בגלל שרכישת מקצוע לוקחת שנים רבות וגם בגלל שמספר מקומות העבודה יצומצם וקצב פתיחת מקומות העבודה החדשים יואט. גם מי מהם שיהיה מוכשר וחרוץ יהיה מוגבל מאוד באפשרויות שלו.
במצב שכזה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם לדעתנו יהיה הוגן להשאיר את אותם האנשים חסרי כל? האם זה יהיה הוגן להמשיך ולהסתכל עליהם כטפילים רק בגלל שהטכנולוגיה החליפה אותם וכעת אין צורך עוד בעבודה שלהם? הרי זה תהליך שבסופו של דבר תעבור כל האנושות או לכל הפחות רובה.

ובעולם בו מחשבים מבצעים את העבודה שלנו האם בכלל יש משאבים מוגבלים? זמן עבודה בעולם שכזה הוא כמובן לא משאב מוגבל, הרי מחשבים עובדים ללא הפסקה וניתן לייצר מהם עוד ועוד חתיכות בעלות מזערית. אם כן כנראה שהמשאב שיהיה חסר לנו הוא חומרי גלם ואנרגיה.

אך גם חומרי גלם ואנרגיה אינם מוגבלים. אנרגיה ניתנת לנו בחינם ובלי הפסקה מהשמש. פאנלים סולריים הופכים לזולים משנה לשנה עד שהייצור שלהם הופך לכמעט חינם ביחס לתועלת המופקת מכל פאנל. למעשה תוך כמה שנים אנו עומדים להגיע למצב בו אנרגיה תיהיה למעשה חינמית לחלוטין. בעולם שכזה, כל חומר גלם גם יהפוך להיות חינם כי הפקתו תעשה על ידי אנרגיה חינמית ומכונות שלא זקוקות למשכורת.

אז כיצד יראה בהקשר זה העתיד של האנושות?
לדעתי ניהיה משוחררים מהעבודה ונחיה בעולם של שפע. בעולם כזה נוכל פשוט לחיות, בלי אילוצים חומריים. למעשה נחזור למצב קרוב יותר למצב הטבעי שלנו כחיות – מנהלים את חיינו וכשאנחנו צריכים משהו כמו מזון או מסתור, הוא נמצא סביבנו.

מה שיכול להעיב על כך הוא התעקשות על מודלים כלכליים ישנים שלא מכירים בעובדה שהעולם השתנה, על ההתעקשות שמי שלא עובד הוא טפיל ולא מגיע לו דבר. אי הרצון לחלוק, גם כשהמשאבים בלתי מוגבלים מסתמנת כבר היום כמשהו שלא מעט אנשים נוטים לדבוק בו, ובמצב כזה נחיה בעולם עם פערים חברתיים אינסופיים שבו חלוקת האושר תתבצע בצורה שרירותית לחלוטין. מי שבמקרה יהיה האחרון שיוחלף על ידי טכנולוגיה יזכה באושר אינסופי והשאר יאבדו את הכל.

אנטיוירוסים לטלפונים סלולארים – האם יש בהם צורך?

הדיון הזה חוזר על עצמו פעמים רבות באינטרנט ובכל פעם אני כותב את התשובה הזו מחדש, לכן החלטתי לפרסם אותה פה על מנת שאוכל לשלוף אותה בעת הצורך.

ראשית, יש וירוסים למערכות הפעלה סלולאריות. למעשה לא קיימת היום מערכת סלולארית כלשהי אשר לא נתקפה פעמים רבות מאוד בשנים האחרונות. הטענה שעדיין לא קיימים וירוסים לטלפונים סלולאריים, ובפרט למכשירי אפל או אנדרואיד פשוט אינה נכונה.

וירוסים לטלפונים סלולאריים עשויים לגרום לאי נעימות גדולה. ראשית, בדומה ל-Spywares ("רוגלות") למחשב האישי, וירוסים לטלפונים סלולאריים עשויים לגנוב מידע יקר ערך כגון סיסמאות, מספרי כרטיסי אשראי, פרטי חשבונות בנק ועוד. בנוסף, שירותים רבים משתמשים באימות סלולארי באמצעות שליחת SMS או ייצור קוד זמני המוצג באפליקציה המותקנת על המכשיר ווירוסים עשויים לגנוב מידע זה ובכך להצליח לעקוף מנגנוני אבטחה מורכבים. בעיות אלו חמורות מאוד אך הן עשויות להתגמד ביחס לוירוסים מתוחכמים אחרים אשר מאפשרים למפעילם לעקוב באופן מלא אחר נושא הטלפון באמצעות הקלטת שיחות, מעקב אחר מיקום המכשיר, גניבת התמונות, היסטוריית השיחות והיסטוריית ההודעות ממנו.

קונספציה נוספת היא שוירוסים יכולים להגיע לטלפון רק באמצעות התקנת אפליקציות באמצעות שוק אפליקציות שאינו רישמי, אך זה כמובן לא נכון. ראשית, מעת לעת עולה בתקשורת הטכנולוגית כי גם בשווקי האפליקציות הרשמיים מופיעות אפליקציות זדוניות שהצליחו לעבור את מנגנוני הפיקוח של אפל וגוגל. שנית, תוכנות זדוניות יכולות להגיע למכשיר הסלולארי בשלל דרכים שונות, החל מחיבור למחשב, פתיחת קובץ שצורף ודוא"ל ועד לגלישה פשוטה לאתר אינטרנט דרך המכשיר, ללא שום אינטראקציה מיוחדת של המשתמש. מסיבה זו משתמש אינו יכול להניח כי הוא מוגן מפני וירוסים אם הוא מתנהג בצורה "אחראית".

בעולם המחשוב האישי תוכנות האנטיוירוס סורקות קבצים חדשים המגיעים למחשב אך גם מבצעות ניטור שוטף של תהליכים הרצים בו בניסיון לזהות התנהגויות חשודות. עם זאת, גם בעולם המחשוב האישי מוצרי האנטיוירוס לא מצליחים לתפוס וירוסים רבים מכיוון התחכום ההולך וגדל של מנגנוני ההסוואה וההתחמקות שלהם. בעולם הסלולאר מוצרי האנטיוירוס בסיסיים הרבה יותר ולרוב אינן כוללים ניטור שוטף של המכשיר אלא מסתפקים בסריקת הקבצים המורדים למכשיר בלבד, ובדיקת האפליקציות המותקנות. כך הם הופכים לכמעט ולא ייעילים כלפי וירוסים. הסיבה לפשטות מנגנוני האבטחה היא שטלפונים סלולאריים סובלים מבעיה חמורה של חיי סוללה קצרים. החישובים הרבים הנדרשים על מנת לסרוק את המכשיר ולנטר אותו ללא הרף גוזלים אנרגיה רבה ויקצרו את חיי הסלולה של המכשיר. לכן מרבית האפליקציות היום המספקות שירותי אנטיוירוס לטלפונים סלולאריים אינן מספקות, יכבדו על המכשיר ודווקא ברגע האמת לא יוכלו להתמודד עם האיומים עליו.

ההמלצה שלי היא לא למהר להתקין אפליקציות אנטיוירוס בשלב זה מכיוון שהטכנולוגיה לא בשלה. משתמשים פראנואידים יותר יכולים להתקין אנטיוירוס כבר כעת, אך רצוי לשים לב להתקין אך ורק אנטירוסים מוכרים ועם מספר הורדות גבוה. אפליקציות זדוניות רבות מזדהות בתור אנטיוירוס, אך הן למעשה וירוס בעצמן. אם לאפליקצית הגנה יש פחות מכמה מיליוני הורדות, הימנעו ממנה.

יש לשים לב כי אפליקציות אנטיוירוס רבות למכשירים סלולאריים באות עם מאפייני הגנה משלימים כמו נעילת המכשיר מרחוק, מחיקה שלו במקרה של גניבה, איתור מכשיר ועוד. אם אופציות אלו חשובות לכם אני ממליץ להתקין תוכנה נפרדת ולא בהכרח אנטיוירוס, אך גם במקרה זה חשוב לשים לב שהאפליקציה תיהיה מוכרת.

 

מדוע ויקיפדיה אינה דוגמה לחוכמת ההמונים

ויקיפדיה הפכה לאחד האתרים החשובים ביותר ברשת והיא כנראה יכולה להיות מוכתרת כמיישבת הסיכסוכים מספר אחת. מידי פעם כאשר מדברים על חוכמת ההמונים ויקיפדיה מוזכרת כדוגמה להצלחה גדולה שמראה כיצד ההמון יכול ליצור יחד מקור מידע אמין מאוד.

אכן ויקיפדיה אמינה מאוד ובמספר מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי ויקיפדיה אמינה יותר מאינציקלופדיות מסורתיות בתחומים רבים, ובכל זאת אלו שאינם יודעים כיצד ויקיפדיה עובדת מקבלים לעיתים רבות את הרושם הלא נכון לגביה.

ככלל ויקיפדיה אינה נכתבת על ידי ההמון אלא על ידי גרעין קשה קטן שבמקרה של ויקיפדיה העברית כולל כמה עשרות חברים שמבצעים את רובן המוחלט של העריכות. כמובן שבמקרים כאלו השאלה היא לא רק מי מבצע את מרבית העריכות אלא האם קיימת תופעת "זנב ארוך" בה קיימים עורכים רבים מאוד המבצעים מספר מצומצם של עריכות, אך גם תופעה זו כמעט ולא קיימת בויקיפדיה ולמעשה הזנב די קצר.

מכיוון שחברי הגרעין הקשה של ויקיפדיה אינם מומחים לכל נושא בעולם נוצר מצב בו קיימים נושאים רבים אשר מעט מאוד אנשים כותבים אודותיהם. לדוגמה, ערכים בנושא מתמטיקה טכנולוגיה מתקדמת או מדעי המחשב נכתבים על ידי מעט מאוד אנשים. אנשים זרים אשר ירצו לתרום לערכים אלו כמעט ולא יצליחו לשתלב בכתיבה של ויקיפדיה בגלל אופן הקהילה המאפיין אותה. כך למעשה האיכות של ויקיפדיה לא נובעת מההמון אלא בעיקר מאנשים מאוד נאמנים שעורכים אותה בהתנדבות.

קיימות לכך מספר סיבות:

  1. העריכה בויקיפדיה אינה טריוויאלית ואינטואיטיבית. חווית המשתמש בויקיפדיה, מעבר לקריאת ערכים היא פרימיטיבית ומסובכת. הממשק התאים לאינטרנט של שנת 2004 אבל בטח שלא לאינטרנט של היום. כמעט כל גולש באינטרנט עושה שימוש מידי פעם בויקיפדיה, מעטים מאוד בכלל מודעים כיצד ניתן לבצע את העריכה הבסיסית ביותר, אפילו תיקון שגיאת הקלדה.
  2. הקהילה של ויקיפדיה מקשה בפועל על כניסת עורכים חדשים. משתמשים חדשים אשר ינסו לבצע עריכה משמעותית או ינסו לכתוב ערך חדש לרוב יתקלו במשתמש ותיק שימחק את העריכה או התוספת שהכניסו לויקיפדיה. הסיבה לכך היא שויקיפדיה מנסה לשמור את סטנדרטים רבים בנוגע לצורת הכתיבה והנושאים עליהם מותר לכתוב. סבירות גבוהה מאוד שגולש חדש לא יהיה מודע לנהלים האלו, ולא יוכל למצוא אותם בגלל הממשק המסורבל ולכן יכתוב ערך באופן "לא ויקיפדי" או שיקדיש זמן רב לכתיבה על ערך אשר אינו עובר סף מבחינת חשיבות מבחינת קהילת ויקיפדיה הותיקה. לכך צריכים להוסיף אגו רב שקיים בקהילה. פעמים רבות עורך ותיק שהשקיע המון מאמץ בכתיבת ערך מובחר לא ירשה שמשתמש חדש יבצע עריכה משמעותית בו שנופלת במעט מן הסטנדרט של הערך המקורי.
  3. עריכה בויקיפדיה עדיין מצטיירת באור חיובי מספיק. אנשים שתורמים באינטנסיביות לפרוייקטים כגון Linux זוכים למעמד של Super Heroes בקהילה הטכנולוגית בעוד שאנשים שתורמים רבות לויקיפדיה נחשבים עדיין Super Nerds.

על מנת שויקיפדיה תמשיך להיות רלוונטית לאורך זמן היא חייבת לטפל בכל אחת מהבעיות האלו בצורה שורשית ורצינית, להתפתח יחד עם האינטרנט ולא להישאר מאחור, לדעת לקבל ולהכיל מגוון רחב יותר של תורמים ולדעת למתג את תרומה לה באור חיובי יותר.

למה קמפיינים אינטרנטיים לא מנצחים בחירות

***פוסטים נשארים פה הרבה זמן אז לקוראים שבאו מהעתיד, תזכורת קטנה לפני הפוסט והכנסה לקונטקסט – הפוסט הזה נכתב שלושה ימים לאחר הבחירות של שנת 2015 כאשר ביבי נבחר לכהונה שלישית רצופה לאחר שבועות ארוכים של פעילות V15 שניסו לעודד את הדחתו והרבה תקוות בשמאל להחלפת ראש הממשלה. מעבר לזה מקווה אתם נהנים שם בעתיד עם המכוניות המעופפות שלכם. ***

אני משתייך למחנה השמאל ובבחירות ליום שלישי הצבעתי למרצ. לא הייתי אופטימי ובשיחה עם חברים על חוף הים אמרתי שלדעתי שום דבר לא הולך להשתנות, לא כי אני פסימי אלא כי קראתי את הסקרים. מדברים המון על כך שהסקרים שיקרו והציגו תמונה לא נכונה אבל לדעתי זה ממש לא מדוייק. התוצאות הסופיות די קרובות למה שחזו הסקרים מראש. הרשימה הערבית הייתה על הזמן על אותו מספר מנדטים פחות או יותר, כך גם מרצ, ש"ס ויהדות התורה, יחד כל הזמן לא עברו את אחוז החסימה, ישראל ביתנו התנדנדה על אזור ה-6 מנדטים, כחלון סביב ה-10 והליכוד והבית היהודי ביחד קיבלו פחות או יותר את אותו מספר מנדטים שחזו הסקרים, אך החלוקה הסופית בין שתי המפלגות הייתה שונה.

האופטימיות נבעה מכך אנשים הסתכלו סביבם ובעיקר בפייסבוק שלהם וראו שאין ספק שקיים רוב מוחלט בעד החלפת השלטון ויצביע ליש עתיד, המחנה הציוני או מרצ – בלי ספק הולך להיות מהפך. ובכן, מהפך! גילינו שפייסבוק לא מייצג את המציאות. אם כן למה זה קורה?

פייסבוק עובדת בצורה של חברות הדדית. בשביל שתוכלו לראות פוסטים של אדם אתם לרוב צריכים להיות חברים שלו גם מחוץ לאינטרנט. בגלל שההצבעות בישראל עדיין "שבטיות" ובגלל שרובנו חיים עדיין בשבטים המושפעים מאזור מגורים, מוצא ומעמד סוציו-אקונומי, רובנו מצביעים למה שחלק נכבד מהמכרים שלנו גם מצביעים. תסתכלו על מפת ההצבעות ע"פ ישובים וזה בדיוק מה שתראו. לכן כשאנחנו מסתכלים בפיד ההודעות שלנו בפייסבוק ומנסים ללמוד על דעת הקהל אנחנו למעשה לומדים את עצמנו, וזה כבר כונה על ידי אחרים כ"תיבת תהודה".

בעיה נוספת שנובעת מהשיבטיות היא שאנשים לא נחשפים למגוון אוכלוסיה רחב, לא לומדים על החלומות, הבעיות והשפה של אנשים שונים מהם. אני טוען שאם בחיים שלנו לא דיברנו עם יהדות חרדית ליטאית אין לנו שום ליגיטימציה לטעון נגדם חצי טענה פוליטית או חברתית. כנ"ל כמובן לגבי כל אוכלוסיה שלא הצביעה למפלגה שנשמעת לנו בחירה סבירה.

דף הפייסבוק של יהדות התורה מונה נכון לכתיבת שורות אלו 3,825 עוקבים, רובם המוחלט חילונים אתאיסטים חובבי פוליטיקה סקרנים שמשועשעים מהרעיון של לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של המפלגה הכל כך שמרנית הזאת. לשם השוואה, למפלגות הגדולות האחרות יש עשרות אלפי עוקבים בפייסבוק, לא כולל העוקבים העמודים האישיים של חברי הרשימה.

אבל יהדות התורה לא מבינה שהאינטרנט הוא מדיום אדיר להעביר מסרים פוליטיים? היא כנראה מבינה שזה כלי מעולה להעביר מסרים פוליטיים לאוכלוסיה החילונית הלא מסורתית שגם ככה לא תצביע להם. את הסרטונים שהם כן העלו לאינטרנט הם כנראה עשו רק כי הם כבר צולמו והיו מוכנים בפורמט דיגיטלי, ולא מתוך חצי מחשבה אסטרטגית.

בניגוד לכך, מפלגות השמאל ניהלו קמפיינים אגרסיביים באינטרנט והתבססו בעיקר עליהם (ועל פעילות פנים שבטית אחרת) כדי לנצח את הבחירות. זה לא עובד, זה לא יכול לעבוד, לא רק מבחינה פסיכולוגית, אלא מהסיבה שאי אפשר לשכנע אדם שאתה לא פונה אליו, לא מכיר אותו ולא מדבר בשפתו.

אני מאוד סולד ממפלגת יש עתיד ויש לי המון ביקורת עליה, אבל הקמפיין האינטרנטי שלה הוא לא פחות ממבריק. חברי רועי דויטש, שמוביל את קמפיין הדיגיטל של יש עתיד, הוא לא פחות מ-Superstar בניו-מדיה, והלוואי שגם למרצ והמחנה הציוני היו אנשים שמתקרבים לקרסוליים שלו ושל הצוות הנהדר שהוא עובד איתו. אני באמת מאמין שיש עתיד לא הייתה שורדת בלעדיהם בפוליטיקה.
כשהתחלתי לדבר עם אנשים בפייסבוק על הצבעה ליש עתיד שמתי לב שאני מקבל תשובות ארוכות ומפורטות מאוד מאנשים שלא עוקבים צמוד אחר המערכת הפוליטית בדרך כלל:

פהחשדתי

פה חשדתי והבנתי מהר מאוד שמדובר בפעילות שמתרחשת מאחורי הקלעים. קבוצות פייסבוק של תומכי יש עתיד שמלהיבות את התומכים, נותנות להם להרגיש שייכים, תורמים וחלק מתנועה. אם אתם מנהלים מותג כלשהו – זאת הדרך לבנות קהילה סביב המוצר.

ובכל זאת, יש עתיד, כמו שאר מפלגות השמאל לא מצליחות לרתום את הפריפרייה הגיאוגרפית והסוציו-אקונומית לתמוך בהן. אני חושב שזה נובע באופן ישיר מהתנשאות, יוהרה ולעיתים גם גזענות כלפי שאר האוכלוסיה, שאותה אנחנו לא מכירים.

בתקופת בית הספר לא נסעתי הרבה באוטובוסים כי בית הספר והחברים היו ברדיוס די מצומצם סביבי. אני זוכר את ההרגשה שקיבלתי כשהתחלתי לנסוע בתחבורה ציבורית ופתאום ראיתי סביבי המון אנשים מוזרים. אנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות שונות, אחוז נכים שמעולם לא נחשפתי אליו, אוכלוסיות כמו ערבים, חרדים, עובדים זרים ועוד, אוכלוסיות שבחיים לא התקרבתי אליהן פיזית לפני כן, בוודאי שלא בתדירות הזאת.
באוטובוסים, במיוחד בינעירוניים, רואים את ישראל האמיתית, כולם נוסעים ביחד ובלי ברירה יושבים אחד ליד השני. אם יש בעיה בדרך (פקק, בעיה במזגן, מישהו שעושה בלאגן) אין ברירה אלא גם לדבר אחד עם השני, גם אם זה לכמה שניות.
פייסבוק הוא לא כזה, וגם לא יכול להיות כזה מעצם הגדרת הרשת והעקרונות עליהן היא בנויה. עד שלא תגיע טכנולוגיה חדשה שמאפשרת לנו לפרוץ את מחסום השבטים ותתי השבטים בהם אנחנו חיים, הסתמכות על קמפיינים אינטרנטיים לשינוי התודעה הציבורית או ניסיון לקבל מפייסבוק אינדיקציה כלשהי על המציאות, יהיו חסרי ערך אמיתי.

כאשר אנחנו לא מכירים את האוכלוסיה שמצביעה למפלגות שנשמעות לנו נוראיות אין סיכוי שנצליח להבין באמת מה הוביל להצבעה. הספקולציות מגיעות לעיתים קרובות לכך שאותה אוכלוסיה היא פשוט "טיפשה", "מנותקת מהמציאות", "לא משכילה", "גזענית", "מזוכיסטית וכו'. זאת צורת מחשבה שמציבה חומות סביב המחנות ולא עוזרת להסיר אותן ואיתה לעולם לא יצליחו "לגייס" למחנה כלשהו אדם מהמחנה הנגדי.

לסיכום, תמונה אמיתית (בחיי) מעמוד הפייסבוק של המחנה הציוני שמראה שאפילו לתוך השבט לא יודעים איך לשווק. העוגיה הזאת הוכנה על ידי "פפה קינוחים" ואם אתם אוהבים קינוחים כמוני תבדקו את עמוד הפייסבוק הנפלא שלהם. העוגיה מקסימה, אבל להעלות את התמונה כמה ימים אחרי שהוכרז האיחוד של "המחנה הציוני" שנתקף מבחוץ על חוסר הרצינות והיכולת להוביל את המדינה? זה כבר מגוחך. התימרון בין רצינות להומור וחיבור ישיר לעם הוא אומנות חשובה, ונראה שגם המחנה הציוני וגם מרצ בקליפ המסיבה שלהם לגמרי לא היו בכיוון.FAIL

 

Referral spammers

This post will be a little bit different, first, it would be in English and not in Hebrew as usual, and second it would be a little experiment for me to see how much this issue bother others.

The Issue is referral spam, and if you run a site and check your Google Analytics from time to time, you probably already know about it.

The way it works is by a bot crawling periodically on your site, sending the HTTP referral header containing a spammy URLs. When the admin check her site statistics she see the referral and check what is this website, a normal procedure when you want to increase your traffic. But the URL is not real and the all point was to get the admin to the site. Sometimes the spam url contains ads for web admins and sometimes it just redirect to a shopping site, trying to get some money from affiliate programs.

If you know the spammy domains you can block the traffic, which would also help to reduce the amount of work your web-server should do.The problem however is that I'm not aware for any project that collect all those spammy domains and URLs, and therefore I'm going to collect them here. If it would be popular I would open a site dedicated to this issue, something like the Virus Total of the referral domains.

Those are the list of the reported spam domains:

hulfingtonpost.com
blackhatworth.com
darodar.com
buttons-for-website.com
semalt.com
myftpupload.com
disqus.com
econom.com
ilovevitaly.com
ilovevitaly.ru
7makemoneyonline.com
makemoneyonline.com
priceg.com
anticrawler.org
aarp.org
iskalko.ru
likevitaly.com
lumb.com
o-o-0-o-o.com
o-o-6-o-o.com
humanorightswatch.org

אפליקציות אנדרואיד מומלצות לשנת 2015

ריכזתי עבורכם מספר אפליקציות אנדרואיד שאני ממליץ עליהן בחום, בעקבות מספר בקשות שהגיעו אלי להמלצות בנושא.

PushBullet – מדובר באחת האפליקציות השימושיות ביותר עבורי. אם אתם עובדים המון עם המחשב והאנדרואיד שלכם, בוודאי אתם נתקלים לא מעט במצבים בהם אתם רוצים להעביר תוכן ביניהם, בין אם מדובר בלינק, מספר טלפון, תמונה וכו'. Pushbullet מאפשרת להעביר בקלות מפתיעה כמעט כל תוכן בין דפדפן Chrome למכשיר שלהם או הפוך, בין המכשיר לדפדפן ה-Chrome במחשב.

Chrome Remote Desktop – אפליקציה מצויינת של Google שמאפשרת להתחבר מרחוק למחשב שלכם ולעבוד עליו.

Fit – אפליקציה חדשה של Google שמאפשרת לבצע מדידת צעדים ואת זמן הפעילות הגופנית שביצעתם באותו היום. מבחינת הפונקציונאליות היא מזכירה את צמידי הניטור החכמים, אך כרגע חסרות לה מספר פונקציות כמו מדידת קלוריות וזיהוי עוד סוגי פעילות גופנית (כרגע האפליקציה מזהה הליכה, ריצה ונסיעה על אופניים).

Chromecast – מדובר בהתקן קטן העולה 35$ ומתחבר לכניסת ה-HDMI של הטלוויזיה לכם. לאחר חיבורו תוכלו להזרים לטלוויזיה תמונות, סרטוני Youtube, אתרי אינטרנט ועוד. האפליקציה ל-Android מאפשרת להזרים ל-ChromeCast תוכן ישירות ממכשיר האנדרואיד (מוזיקה, סרטוני Youtube ועוד).

Google Authenticate – גורמים רבים מנסים להתחבר לחשבונות המקוונים שלנו, בין אם מדובר ב-Gmail, Facebook, Dropbox ועוד. חלקינו מרגישים לעיתים שאין לנו מה להסתיר, ואנחנו לא מעניינים אף אחד, אך בדרך כלל מדובר בתחושה שגויה. לדוגמה, לעיתים משתמשים בחשבונות שנפרצו על מנת לבצע הונאות ולשכנע קרובים שלכם כי אתם במצוקה וזקוקים באופן דחוף לכסף. בנוסף, לרובנו, גם אם איננו מודעים לכך, יש מידע בעל ערך רב בחשבונות השונים שלנו. על מנת להפחית את הסכנה מפריצה לחשבון והשתלטות עליו מומלץ להשתמש בתהליך המכונה Two step authentication (אימות דו שלבי). כך כאשר אנו מתחברים לשירות בפעם הראשונה דרך מחשב או מכשיר טלפון אשר לא התחברנו דרכו קודם לכן, נדרש להכניס קוד נוסף אשר יופיע לנו באפליקציית Google Authenticate. הקוד שהאפליקציה מספקת הוא זמני ומשתנה כל 60 שניות, ובכך מבטיח רמת אבטחה גבוהה.

Google Keep – אפליקציה לניהול "פתקים" ותזכורות מבית Google. הממשק מאוד נוח ואינטואיטיבי. בנוסף, ישנה אפשרות לשתף משימות עם משתמשים נוספים.

CamCard – אפליקציה לסריקת כרטיסי ביקור. לאחר כנסים או פגישות עם ספקים/לקוחות מצטברים לעיתים כרטיסי ביקור רבים שעם הזמן יכולים להגיע לכמויות רבות שאינן ברות ארגון. CamCard סורקת את הכרטיסים ומחלצת מהם בצורה אוטומטית את פרטי הקשר באמצעות מנגנון OCR.

Tasker – אפליקציה המאפשרת לבצע אוטומטיזציה של פונקציות רבות במכשיר. לדוגמה, אם בכל יום אתם מעבירים את הטלפון למצב שקט כאשר אתם מגיעים לעבודה, פותחים את ה-Wifi כאשר אתם מגיעים הביתה או מעבירים את הטלפון למצב טיסה בלילה, פותחים GPS בכל פעם שאתם מפעילים את Waze וכו', בוודאי תשמחו לשמוע ש-Tasker יכולה לחסוך מכם את הפעולות הידניות הרבות הללו. האפליקציה מאפשרת להגדיר חוקים ובהתאם להם המכשיר יבצע פעולות שונות, לדוגמה, הפעלת ה-GPS בכל פעם שאפליקציה כלשהי נפתחת.

Google Now – מדובר ב-Launcher מבית Google העוקב אחר יומן הפגישות שלכם, מיקומכם, דיווחי תנועה, מזג אוויר, אירועים בסביבתכם ועוד ומציג לכם את המידע הרלוונטי. בנוסף, ניתן לבצע פעולות שונות באמצעות פקודות קוליות בדומה ל-Siri של Apple. אחת מהאופציות השימושיות ביותר עבורי היא קבלת התראה כאשר אני צריך לצאת לדרך לקראת הפגישה הבאה שלי. Google Now רואה את זמן האירוע, מיקומו, מיקומי באותו הרגע, דרך התחבורה המועדפת עלי והעומסים בכביש ומחשב עבורי את זמן היציאה המתאים (שאומנם לא תמיד מדוייק ב-100%, אך מהווה תזכורת נוספת במקרה ששכחתי שעלי לצאת).

אהבתם את הפוסט? שתפו אותו בפייסבוק או שלחו אותו לחברים או קרובי משפחה שמשתמשים באנדרואיד.
הבלוג הוא בלוג עצמאי ואשמח לכל עזרה בהפצת הבשורה 🙂

מהן עוגיות והאם הן מרגלות אחרי?

לאורך השנים לעוגיות באינטרנט יצא שם מעט רע. היום נתקלתי בפוסט ב-Facebook ממנו עלה שוב שלאנשים יש רושם מוטעה על מה התפקיד שלהן וכיצד הן מתנהגות. מכיוון שלעיתים נדמה לאנשים שהעוגיות "מרגלות" אחריהן או גונבות מהם מידע רגיש, החלטתי לכתוב פוסט קצר שיסביר את הנושא.

source: wikimedia
source: wikimedia

ראשית, הקדמה קצרה. כאשר אנחנו גולשים לאתר אינטרנט אנחנו משתמשים בפרוטוקול המכונה TCP\IP. השם קצת מסובך, אבל בקצרה, מדובר בשיטה הפופולארית ביותר לתקשורת בין מחשבים, ובמסגרתה לא מתבצע שום אימות זהות של הצד השני. במילים אחרות, המחשבים מדברים ביניהם אך הם לא יכולים לדעת מי עומד מולם. כך גם שרת האינטרנט, אשר למעשה הוא מחשב לכל דבר, אינו יודע מי אנחנו כאשר אנו מורידים ממנו מידע במסגרת הגלישה בו. מסיבה זו אנו נדרשים להכניס שם משתמש וסיסמה לאתרים רגישים, בלעדיהם משימת האימות תיהיה כמעט בלתי אפשרית.

כאשר גולש מתחבר לאתר, שרת האינטרנט יכול להפנות אליו את המידע המיועד ספציפית אליו, ולהציג לו תוכן מותאם אישית. אולם אין אנו מתחברים לכל אתר באינטרנט, ובנוסף, יש צורך "לזכור" כי משתמש התחבר לאתר על מנת שלא נבקש ממנו סיסמה בכל פעם שיטען עמוד חדש באתר.

על מנת שאתר אינטרנט יוכל "לזכור" מידע בסיסי אודות המשתמשים הומצאו ה"עוגיות" (cookies). העוגיות נשמרות על מחשב הגולש ומכילות מידע אשר אתר האינטרנט שמר. לדוגמה, אם בחרנו להציג אתר אינטרנט בשפה העברית, במקום בשפה האנגלית, פעמים רבות ישמור האתר את הגדרה זו בעוגיה, וכך בפעם הבאה שניכנס לאתר, יוצג לנו תוכן בעברית באופן אוטומטי. אם התחברנו לאתר, יישמר מידע שיודע לאתר כי אין צורך לדרוש מאיתנו להתחבר בשנית, לפחות לפרק זמן מסויים.

עוגיות ופרטיות

על מנת לשמור על פרטיות הגולשים, הדפדפנים מונעים באופן מוחלט כל ניסיון של אתר אינטרנט לקרוא עוגיות אשר לא הוא יצר. ההגבלה הזאת נאכפת על ידי כך שלא ניתנת לאתר האופציה לקרוא עוגיות אשר הגיעו מדומיין אחר. הגבלה לו מכונה Same Origin Policy. אומנם לעיתים רחוקות מתגלות פרצות אבטחה בדפדפנים מסויימים המאפשרות לאתר אחד לקרוא עוגיות של אתרים אחרים, אך פרצות אלו נדירות מאוד, חמורות מאוד ולרוב נסגרות מהר מיד עם גילויין.

לכן חברות אינן יכולות לקרוא מידע שנשמר על ידי מתחריהם על מחשבי המשתמשים (זו נקודה קריטית שבעקבותיה כתבתי את הפוסט הזה).

עם זאת קיימת דאגה אחרת הנוגעת לעוגיות ומעקב אחר משתמשים, ואלה עוגיות אשר לרוב נוגעות למערכות פרסום.
חברות כמו Google או Facebook מאפשרות לאתרים שונים באינטרנט להשתיל קוד באתריהן על מנת לקבל כלים ויכולות. לדוגמה, Google מאפשרת לכל בעל אתר לקבל בחינם סטטיסטיקות אודות הגולשים ולהציג בפניהם פרסומות (כאשר בעל האתר יזכה לחלק מהרווחים שיגיעו מהן). כאשר אדם גולש לאתר אשר אינו שייך ל-Google אך מכיל קוד של Google, עשויה להתבצע עקיבה אחר פעילותו על ידי עוגיה של Google. כך לדוגמה לאחר שביקנו באתר להזמנת פרחים יוצגו לנו פרסומות על חנויות פרחים ב-Facebook ו-Google.

עובדה זו מטרידה גולשים רבים, ואף את הרגולטור האירופאי אשר מחייב כבר תקופה אתרי אינטרנט לחשוף את מדיניות העוגיות שלו בפני הגולשים בצורה ברורה ומובנת.

מצד שני יש לזכור כי היכולת של Google ו-Facebook לעקוב אחר פעילות הגולשים אינה אפשרית אלמלא הסכמת בעלי האתרים השונים באינטרנט, ובכך אופן חברות אלו לא יכולות לעקוב אחר פעילות מתחרותיהן או אתרים אשר בחרו שלא להשתמש ביכולות המוצעות על ידי Google ו-Facebook.

כיצד מונעים מעקב באמצעות עוגיות?

ראשית ניתן למחוק את העוגיות מהדפדפן. ברוב הדפדפנים היום האפשרות הזאת נגישה מאוד וניתן להגיע אליה דרך תפריט ההגדרות של הדפדפן (לעיתים תחת היסטוריית גלישה).
שנית, ניתן להוריד תוספים שונים ל-Chrome ו-Firefox אשר מונעים את שמירת עוגיות אלו או אף עוגיות המגיעות מאתרים מסויימים בלבד.

לסיכום

עוגיות הן רכיב חיוני בתפקוד האינטרנט, אין מטרתן היא מעקב אחר משתמשים, בוודאי שלא בצורה עויינת. בלעדיהן היה קיים קושי רב יותר לפתח אתרי אינטרנט הנוחים למשתמשים וחווית השימוש באינטרנט הייתה נפגעת.

עם זאת, כפי שציינתי ישנם שיקולים מסויימים של פרטיות שכדאי לשים לב אליהם, אך גם פרנואיד כמוני פחות מוטרד מהם. יש דברים אחרים מטרידים הרבה יותר.