חייו ומותו של Google Wave

לפני כשנתיים הכריזה ענקית האינטרנט Google על השקתו של שירות חדש. אותו שירות היה אמור לשנות את הדרך בה אנו מתקשרים באינטרנט, מנהלים את מסמכינו, משתפים מידע ומשמרים ידע. למעשה, הייתה זאת מעבר להשקת שירות, Google השיקה פרוטוקול שלם איתו כל אחד יוכל לעבוד. Google קרא לשירות ולפרוטוקול Google Wave, שם קליט שתאם לתחושת הזרימה בשירות ולקצב העברת המידע. לשירות הוצמד גם לוגו נפלא, כאילו שציפינו מ-Google לפחות.

כאשר השירות הוכרז בכנס ה-I\O השנתי של גוגל במאי, התנפלתי, כמו רבים בעולם, על הסרטון מאירוע ההשקה. אורך הסרטון היה כשעה וחצי, אני ראיתי אותו כחמש פעמים. ההצגה הייתה מצויינת, למרות מספר תקלות מינוריות, כיוון שיותר מכל, התחילו לצוץ אצלי בראש אינסוף תרחישים בהם אני ארצה להשתמש בשירות.

נקפוץ לרגע שנתיים קדימה. היום בשנת 2011 ברור לכולם ש-Google Wave היה כישלון חרוץ. לכולם ברור ש-Google השקיעה המון כוח אדם מוכשר וכספים רבים, אך בסופו של דבר כמעט ולא נעשה שימוש בשירות. בנוסף, המוניטין של Google בתור חברה עם מגע הקסם, נופץ פעם נוספת (בעיקר אצל אלו שלא הכירו את הכישלונות הגדולים הקודמים של החברה).
רובה המוחלט של העיתונות הטכנולוגית טענה שהסיבה לכישלון הייתה הממשק המסובך של Google Wave. אחרים טענו שהרעיון עצמו, ולא הממשק, הוא שמסובך ולא מובן. עם הטענות האלו אני לחלוטין לא מסכים. ממשקים אחרים איתם כל משתמש מתמודד הינם מסובכים פי כמה וכמה (הדפדפנים, כל שירותי הדוא"ל, כל תוכנות Office) ולרוב הם לא מלווים בהסברים מצויינים כמו ש-Google שיחררה עם Wave. גם הטענה שהרעיון עצמו הוא מסובך נשמעת לי מופרחת. האם רשת חברתית מפלצתית כמו Facebook פשוטה יותר?
לדעתי הסיבה לכישלון הרשת היא אחרת, לגמריאחרת.

חובבי האינרטנט והטכנולוגיה בוודאי זוכרים את הדרמה שהתחוללה בחודשים שלאחר ההשקה. עשרות (אם לא מאות) אלפים ברחבי העולם ניסו להשיג הזמנות לחדשות Wave, בדיוק כמו ההזמנות ההן של Gmail. התגית #GoogleWave הייתה בראש רשימת התגיות הנפוצות ב-Twitter במשך זמן רב מאוד. הביקוש היה אינסופי, הבאז היה בשמיים, אבל רק קומץ מצומצם של אנשים יכל להתנסות בשירות.

מעלים את קצב חלוקת ההזמנות

רק לאחר שמונה חודשים מיום ההכרזה קיבלתי את ההזמנה המיוחלת לשירות. גם היא הגיעה מאדם רנדומלי באינטרנט ולא מ-Google באופן ישיר. אף על פי שבאופן מפתיע עדיין התלהבתי מהשירות, לאחר שביצעתי את ה-Login הראשון, הבנתי שמשהו לא בסדר.
בצד ימין למטה הופיעו שני אנשי קשר אשר גם להם היה מזל וזכו בהזמנה. שניהם אומנם מכרים ושניהם אומנם אנשים נהדרים, אבל אלו לא האנשים שאני מדבר איתם ועובד איתם ביומיום. כאשר רצינו לנסות את השירות היינו צריכים לקבוע בצ'אט של Facebook להיכנס באותו הזמן ל-Wave, כיוון שהיה נדיר שכולנו נהיה מחוברים במקביל.
מהר מאוד הבנתי שאם Google לא יפתחו את השירות לכולם, יימאס לי מהשיעמום הנלווה לכניסה לשירות ואני אפסיק להיכנס אליו. אבל בינתיים הבאז התקשורתי והאינטרנטי סביב Wave ירד, ואילו Google עדיין לא איפשרה לכולם להיכנס לשירות.

כך נוצר מצב שבאחד משירותי התקשורת הנפלאים ביותר שהושקו בשנים האחרונות, כמעט אף אחד לא להשתמש. ובחיי שרציתי. אני עד היום בטוח שאם יקרה היום נס והשירות יהפוך לפופולארי, העולם יהיה מקום שהרבה יותר קל להעביר בו מידע , במיוחד בין אנשים העובדים יחד.

הפיספוס הגדול של Google היה שהם מנעו, כמעט בכוח, את היווצרותן של קבוצות משתמשים המכירים זה את זה. אם קבוצות אלו, קטנות ככול שיהיו, אינן נוצרות, לא יתחיל להיווצר אפקט רשת והשירות לא יצבור די משתמשים כדי שיוכל להחזיק מעמד. אפקט רשת נוצר כאשר אדם מצטרף לקבוצה, כיוון שהוא רואה שרבים מהאנשים הקרובים אליו הצטרפו גם הם לאותה הקבוצה. Google מנעה מהאפקט הזה להתרחש כיוון שמעט ההזמנות התפזרו פחות או יותר באופן אחיד, בין מאות מיליוני המשתמשים הפוטנציאלים, כאשר לא תמיד הייתה היכרות בין משתמש אחד למשתמש אחר של השירות. בנוסף, גם אם נוצרה במקרה קבוצה של מספר חברים אשר משתמשים בשירות, לקח זמן רב עד שהם יכלו לשלוח הזמנות הצטרפות לחברים אחרים.

לדעתי Google לא הבינה ששיטת ההזמנות אומנם הופכת את השירות לאקסקלוסיבי יותר ויוצרת סביבו באז, אך לתקופה מוגבלת בלבד. בנוסף, השיטה הזאת עובדת טוב מאוד כאשר המוצר הקיים מתממשק למוצרים אחרים בשוק, כמו שקרה במקרה של Gmail. היא לא פועלת אם מי שקיבל את ההזמנה לא יכול לעשות שימוש בשירות עד שחבריו יקבלו הזמנות גם הם.

ולמה אני נזכר בזה עכשיו?

נראה ש-Google חוזרת על אותה הטעות גם עם הרשת החברתית החדשה שלה – Google+ . יהיה מעניין לעקוב ולראות כיצד הרשת הזאת צוברת משתמשים.