אכזבות, ציפיות ותחזיות בעולם ה-Smartphones

כאשר מסתכלים סביב נדמה שהמכשירי הסמארטפון נמצאים בכל מקום. אף על פי שמכשירים אלו טרם השתלטו על רוב השוק, אשר עדיין נשלט על ידי המכשירים הקלאסיים (המכונים לעיתים Feature Phones), מתקבלת תחושה שהם כבר ניצחו ושהעולם התקדם הלאה. אך האם זה באמת המצב?

בנוסף, כאשר אנחנו מסתכלים סביבנו נראה שמדובר במכשירי קסם שפותרים את כל בעיותיו של בעליהם, או לפחות לא מכבידים עליו. אבל שוב, האם באמת זה מה שקורה בפועל?
לי נדמה שלא.

לפני כחודשיים החלטתי שהגיע הזמן להתקדם ולקנות לעצמי מכשיר חכם. אומנם ידעתי שאני אשתמש במכשיר גם לצורך העובדה, אבל אין ספק שידעתי מראש שהוא יתפקד בעיקר כמשחק וכגאדג'ט. אני הרי לא באמת צריך לקבל בזמן אמת התראות מ-Facebook.

אף על פי שקראתי לא מעט חומר באינטרנט לפני הקניה, עדיין הופתעתי לגלות עד כמה חיי הסלולה במכשירים הללו קצרים. המכשיר הקודם שלי (נוקיה מ-2007) הסתפק בהטענה פעם בשבוע, וגם אז הוא עשה פרצוף של "עזוב גבר… לא צריך…" ואילו ב-HTC Desire HD החדש שלי, יש צורך בהטענה לפחות פעם אחת ביום. בשימוש "מסיבי" (כמה שיחות, קצת גלישה, קצת משחקים, קצת מוזיקה) יש צורך אפילו בכמה טעינות. הטלפון הפך להיות נייד-למחצה, כלומר, הוא נייד, אך בפועל צריך להיות תמיד ליד מטען.
הבטריות של הסמארטפונים כנראה עדיין לא הגיעו לבשלות אמיתית. כך גם המסכים שמהווים כרגע את צרכן האנרגיה הגדול ביותר במכשרים החכמים.

עניין נוסף, מעניין לא פחות, הוא מקלדות ה-Touch. המכשירים הללו לא מגיעים עם מקלדות אלא פותחים "מקלדת וירטואלית" על מסך המגע. הבעיה עם המקלדות האלו היא שהן פשוט לא טובות. אי אפשר להשוות אותם למקלדות QWERTY מלאות, כמו אלו שנמצאות במכשירי ה-BlackBerry ובחלק ממכשירי ה-Nokia (שלצערי לא מכילים את התכונות המודרניות של סמראטפון).
אני עוד מסתדר עם מקלדת המגע במכשיר שלי די טוב, אחרי תקופת התאקלמות של כמה ימים הצלחתי להסתדר איתה יחסית מצויין, אבל גם עכשיו אי אפשר להימנע מטעויות הקלדה תכופות.

כדי שטכנולוגיה תחדור לכל השוק, לא מספיק שתמלא את הצרכים ותענה על הדרישות של ה-20% הראשונים מהשוק המאמצים מהר טכנולוגיות. מטבע הדברים מדובר באוכלוסיה טכנולוגית יותר וצעירה יותר. כדי שטכנולוגיה באמת תכבוש את השוק היא צריכה להיות בין השאר נוחה לאנשים מבוגרים, לאנשים לא טכנולוגים או לאנשים שאינם נמצאים כל היום ליד שקע חשמל.

מה שמעניין זה שכמעט אף אחד עדיין לא מדבר על הבעיות הללו בפומבי. הכתבות בעיתון רק מהללות את הסמראטפונים ותרבות האפליקציות שהתפתחה סביבם. כמעט אף אחד לא אומר שקיימות כאן שתי בעיות מהותיות שהופכות את המוצר הזה ללא רלוונטי בעליל לאחוז מאוד נכבד מהאוכלוסיה.

Gartner, אחת מחברות מחקר השווקים הגדולות בעולם משתמשת במודל בשם "Hype Cycle" המתאר את תקופת הינקות של טכנולוגיות, מרגע ההתעוררות שלהן ועד שהן הופכות למיינסטרים. על פי מודל זה אפשר להניח שאנחנו בין התקופה של שיא ה-Hype, התקופה בה יש ציפיות מנופחות מהטכנולוגיה, ולפי התקופה של "ההתפכחות" בה מכירים באכזבות הרבות הנלוות לה. הטכנולוגיה עם הזמן כמובן רק משתפרת, ובעוד כמה חודשים המוצרים יהיו טובים בהרבה מהיום, אך התחזית שלי היא שנתחיל ראות בעתיד הלא רחוק לא מעט כתבות ואנשים שיטענו שהסמארטפונים הם טיפשיים, טרנד חולף, יקרים מידי וכו'. אני גם מוכן להתערב על כך שנראה תמונות של אנשים ששוברים את המכשירים שלהם וחוזרים למכשירי Nokia ישנים.

בסופו של דבר, אחרי שהתקופה הזאת תעבור, כנראה שהלחץ וההתקדמות הטבעית של הטכנולוגיה תאפשר לרוב הציבור לקנות ולהנות מהמכשירים החכמים. כמה זמן לדעתי זה יקח? אני לא בטוח, אבל תחושת הבטן שלי אומרת ששנתיים.
זזתי לשחק Angry Birds…

כמה מחשבות על Facebook

אלו שמכירים אותי באופן אישי יודעים שבתקופה האחרונה אני עובד על הרמת פרוייקט סטראטאפ בתחום האינטרנט. כחלק מהמחקרים שביצעתי בחודשים האחרונים וכחלק מהכנת התוכנית העסקיות, יצא לי לחשוב המון על Facebook. מדוע הם כל כך מצליחים?
לפני שנדבר על למה Facebook כל כך מצליחים, צריך לשאול בכלל "מה זאת הצלחה?". חלק ימדדו את הצלחת Facebook בהכנסות השנתיות שלהם, אחרים ימדדו את ההצלחה במספר החברים באתר. אלו מדדים מאוד חשובים ומאוד נכונים, אבל נדמה לי שמצאתי מדד פחות כמותי אבל ישיר יותר, שמראה באופן חי יותר את ההצלחה האדירה של Facebook.
ביום שישי בערב ישבתי עם שני חברים ב-Friends Underground, פאב תל אביבי בינוני, מתחת ללונדון מיניסטור. על פי הנוהל הקבוע הם העירו לי כמה וכמה פעמים שאני אעזוב את הסמארטפון שלי ואהיה מרוכז בשיחות איתם ובמה שקורה סביבי. ואני בכל פעם בטעות גולש חזרה לסמראטפון ובודק האם יש לי Notifications חדשים. בשלב מסויים הרמתי את ראש והסתכלתי סביבי וראיתי שהעיניים של רובם המוחלט של האנשים תקועות בתוך המסך הקטן, בדיוק כמוני. חבר שלי, נטול הסמראטפון, היה מרוכז יותר במה שקורה מסביבינו והסב את תשומת ליבי לשולחן שישב מאחורינו – ארבעה חברים שיושבים סביב שולחן אחד וכולם מסתכלים לא אחד על השני, לא על הבירה ולא על בחורות, אלא שוב, על המסך הקטן.
מדהים/עצוב/מוזר – זה לא משנה, זאת הצלחה אדירה.
טל גוטמן, אחד האנשים המרתקים והלא צפויים (=מופרעים) שיצא לי לפגוש בשנים האחרונות, פרסם פוסט נפלא בנושא הזה בבלוג שלו "קורות ממלכת עילם". גוטמן אומנם לא הזכיר את Facebook בפוסט, אבל אין לי ספק שהסרטונים שהוא מדבר עליהם פורסמו ב-Wall של המצלמים, כעבור שעתיים-שלוש.
כאשר שירות תקשורת בא על חשבון זמן לימודים, זמן עבודה ואפילו בילוי עם חברים, זה אומר שמשהו בו עושה לנו טוב. חלקכם יגידו שמדובר בסוג של סם, ואני אגיד שגם אם אני מסכים, אני רוצה להבין ממה הוא עשוי וכיצד הוא עובד.

אז ממה Facebook (לא) עשוי?

אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם די במהרה זה ש-Facebook הוא איום ונורא לתקשורת מקצועית. קצת מוזר… צורת התקשורת המודרנית והפופולארית ביותר היום לא ניתנת לניצול לעבודה?

נקודה נוספת שעלתה די מהר היא בכך ש-Facebook, אף על פי מה שרובנו חושבים, גרוע בכל מה שקשור לתקשורת עם חברים. הצ'אט קורס, נתקע, שולח את אותה ההודעה חמש פעמים והודעות אחרות לא שולח בכלל, מציג משתמש כ-Online לאחר שעה שהתנתק, מציג מישהו כ-Offline, למרות שהוא מחובר. שיחות וידאו? העברת קבצים? היסטוריית שיחה מאורגנת?
חבר'ה, ICQ, לפני 10 שנים, הציעו יותר!

רגע, אם Facebook לא שידרג לנו את חווית התקשורת עם החברים, מה הוא עושה?

המסקנה שהגעתי אליה בסופו של דבר היא ש-Facebook היא פלטפורמה לשיתוף חוויות. הרשת החברתית היא רק כלי טכני לשיתוף החוויות שלנו.
שיתוף תמונות, סטטוסים, Check-Ins, Events וסרטונים שאנחנו משתפים, כל אחד מאפשרים לנו לחלוק חוויות מהעבר, מההווה ומהעתיד, עם אלו שמתעניינים בהן. ולהפך, אנחנו יכולים לקבל תחושה של השתתפות בחוויות של כל החברים שלנו.
ואם Facebook מוכרים לנו "חוויות" מרוכזות, אין זה מפתיע שאנחנו מעדיפים את התרכיז על פני החוויות המציאותיות, שלרוב מגיעות במינון נמוך יותר.

Facebook רכשו ידע וניסיון בתחום החוויות באותה מידה ש-Google רכשו בתחום ניתוח וארגון מידע. שתיהן חברות אינטרנט, זה נכון, אבל שתיהן מתמחות בתחומים אחרים לגמרי. כניסה של כל אחת מהן לתחומים חדשים היא מאוד קשה, וגם כאשר מהלכים כאלו מצליחים, המחיר כבד מאוד.