היתרונות שבמנוי RSS

לא הרבה קוראים את הבלוג שלי. אם יש יותר מ-20 כניסות ביום אני מאושר, ולרוב זה קורה ביום של פרסום פוסט חדש. הסיבה לכך היא שרוב האנשים שנכנסים לבלוג עושים זאת בעקבות לינק שאני מפרסם ב-Facebook או LinkedIn. בין פוסט לפוסט מעטים מוצאים את הבלוג בעקבות חיפוש ב-Google.

ובכל זאת, גם אלו שנהנים לקרוא (ומידי פעם אני מופתע לשמוע על עוד קורא מסור) לא עוקבים אחרי הבלוג באופן קבוע. אם הם יפספו את הפרסום שלי ב-Facebook הם ישכחו מהבלוג.
זה נכון לא רק לאתר הזה אלא לרוב הבלוגים הקטנים בעולם וגם ללא מעט אתרי תוכן אחרים.

וזה טבעי, כמות מקורות התוכן שעשויים לעניין אותנו היא אדירה ויש גבול לכמות הכתובות שאנחנו יכולים לזכור בעל פה, להכניס לרשימת המועדפים שלנו ואפילו לקרוא ביום. מתסכלת במיוחד העובדה שבחלק גדול מערוצי התוכן האלו מתפרסמות כתבות אחת לזמן רב, לעיתים אפילו פעם בחודש. נראה לנו מתסכל להיכנס לשם אחת לשבוע, לראות ששוב לא השתנה כלום ובכל זאת להמשיך ולבדוק. זה עצוב כי באמת יש בלוגים טובים שקשה לעקוב אחריהם "ידנית".

למי מכם שלא מכיר וסובל מהבעיה הזאת (או לא ידע שיש לו את הבעיה הזאת עד עכשיו), מנויי RSS יכולים לפתור לו את הבעיה.
הרעיון הוא פשוט מאוד – במקום שתצטרכו ללכת ולבדוק בכל אתר שמעניין אתכם האם התפרסם משהו חדש, אתם מזינים פעם אחת את כתובת האתר בקורא ה-RSS-ים שלכם ומעכשיו כל הכתבות יגיעו אליכם "בדחיפה", כלומר באופן אוטומטי. את הכתבות תוכלו לקרוא בקורא ה-RSS-ים במקום אחד.

תוכלו גם ליצור לכם ערוצים משלכם. לדוגמה, תוכלו לפתוח "תיקייה" של ספורט ולהזרים לשם את הכתבות מ-Ynet ספורט, One, NBA.com וכו'. לרוב האתרים הגדולים קיימות כתובות RSS עבור כל אזור ואזור (כלכלה, טכנולוגיה, ספורט, מדע וכו').

אני ממליץ להשתמש ב-Google Reader. מהניסיון שלי הוא פשוט מצויין (ויש גם אפליקציית אנדרואיד מצויינת עבורו). תוכלו להתחבר אליו עם חשבון ה-Google הרגיל שלכם ולהוסיף אתרים ובלוגים חדשים על ידי לחיצה על כפתור ה-Subscribe. לעיתים Google Reader לא יצליח לזהות את מערכת התוכן של האתר ותצטרכו להזין את ה-URL של קובץ ה-RSS של האתר. כמעט בכל אתר ובלוג תוכלו למצוא כפתור או לינק למטרה זו בדיוק.

 

המחשב האישי מת, יחי המחשב האישי החדש

רוב המהפכות לא קורות ביום אחד, ולרוב שינוי המצב הקיים הוא תהליך שלוקח זמן. לעיתים לא פשוט לראות את השינויים האלו בזמן שהם מתרחשים, אבל אם עוצרים לרגע ומסתכלים על הסביבה מבינים שמשהו פה שונה.

ה-PC מת. גם אם נראה שהוא עוד פה איתנו – לדוגמה, אני כותב את הפוסט הזה באמצעות אחד – זהו רק עניין של זמן עד שהשרידים האלו גם יחלפו מהעולם.
הקופסאות הגדולות והמגושמות האלו, מולן אנחנו צריכים להתיישב כבר לא מציגות יתרון אמיתי. המכשירים הניידים כבר משיגים את מחשב ה-PC השולחני, וגודל הקופסה לא מאפשר, מבחינה טכנולוגית, ביצועים אשר בלעדיהם לא נוכל להשתמש במחשב.
בשלב, אנחנו ממשיכים להשתמש בהם מתוך הרגל, מתוך סנטימנט ומתוך שיקול כספי (למה לזרוק משהו שעדיין עובד?).
כל אלו, בדיוק כמו במקרה של מצלמות פילם, בסופו של דבר יעלמו. אנחנו עוד נמשיך לראות אותם בשנים הקרובות, במיוחד בחברות וארגונים הנוטים לסביבת עבודה מיושנת. אם כך, מדוע אני טוען שהמוות שלהן נקבע כבר עכשיו?

הסיבה לכך היא שאם מסתכלים על ההתפתחות הטכנולוגית סביבנו, כבר אין שום התיחסות למחשב השולחני המסורתי. המוצרים החדשים המפותחים היום הם יישומים Web-ים ואפליקציות סלולאריות. בין אלו שנשארו מאחור אפשר למצוא את תוכנות עריכת התמונות, הוידאו והסאונד הכבדות, אך גם הן יעברו בקרוב מאוד לסביבה מקוונת. סביר מאוד שאת הגרסה הבאה של Photoshop או את זאת שאחוריה יהיה אפשר למצוא רק כשרות Web ענני – וזה כנראה יעבוד אפילו מהר יותר. עוד כמה שנים נראה את אותו התהליך בתוכנות הארגוניות. תהליך דומה למעבר מ-Mainframe ל-PC.

ואם התוכנות כבר אינן מצריכות מחשב שולחני, הן ניידות (נמצאות בענן) והמכשירים החדשים מהווים תחרות ראויה, מדוע שלא נעבור אליהם?

פעמים רבות אני שומע מאנשים שלא נוח להקליד ב-Smartphone או Tablet. זה נכון, אבל זה לא צריך להיות כך. אף אחד לא אמר שהקלדה במכשיר נייד צריכה להיות מסורבלת. ייתכן ויפתרו זאת באמצעות מקלדות מסוג חדש או פשוט באמצעות שימוש במקלדות ניידות "מסורתיות".
גם גודל המסך אינו עניין משמעותי. אנחנו מוקפים במהלך היום בכמויות גדולות מאוד של מסכים אשר עליהם, במקרה הצורך, אפשר להציג בגדול את התמונה מהמכשיר הנייד הקטן שלנו.

ויש כאלו שיגידו "מה הביג דיל? מחשב נייד לא שונה באופן מהותי ממחשב ה-PC המסורתי" וזה בגדול נכון – כרגע.
כאשר החלו לצוץ המחשבים הניידים לא הייתה מוטיבציה לפתח עבורם כלים ומערכות הפעלה נפרדות.   בנוסף, טכנולוגיית ה-Web והענן עוד לא היו בשלות. בחירה במחשב הנייד הייתה התפשרות שרק אנשי עסקים, שאין להם בררה, בוחרים בה (במיוחד בגלל המחיר האסטרונומי באותה התקופה).

היום אנחנו כבר במצב שונה. טכנולוגיות הענן הבשילו (אף על פי שעדיין לא בכל המגזרים) ואין לנו צורך במערכת הפעלה כבדה, חומרה יקרה, תוכנות מסורבלות, אחסון מקומי וכו'.
המשמעות היא שאנחנו צריכים לחשוב מחשב על המוצרים שאנחנו קונים, הרשתות שאנחנו מקימים, האבטחה שאנחנו מיישמים בהן ועוד. מדובר לא רק בשינוי קל אלא במהפכה של ממש.

"המחשב האישי" החדש יהיה וירטואלי. הוא למעשה יהיה אוסף החשבונות שלנו באתרים ושירותים שונים ולא חומרה ספציפית. כדי לגשת לחשבונות הענן האלו יהיו לנו "טרמינלים" זולים, קטנים ו"טיפשים".
אנחנו לא נדאג עוד מאיטיות המעבד או ממחסור ב-RAM. החשיבות העיקרית תיהיה לתשתית הגלישה שלנו ולנוחות השימוש בשירותי הענן.

לדעתי זאת מהפכה מבורכת שתעשה לעולם המחשוב, ולצרכן הפשוט, רק טוב.
 

מספר אתגרים העומדים בפני Apple בשוק ה-Smartphones

Apple היא לא חברה צעירה בגיל, אך אף על פי שעבר זמן רב מאז הציגה את מחשבה הראשון, היא הצליחה לשמור על תדמית חדשנית, צעירה ומגניבה. לאורך השנים מיתוג זה עזר לה לשרוד מול ענקיות כמו HP, Dell ו-IBM, אולם הפריצה הגדולה הגיעה, ללא ספק, כאשר הוציאה את מכשיר ה-iPod. המכשיר עצמו לא ביצעה הפיכה טכנולוגית של ממש ומכשירים אחרים, לעיתים זולים יותר ממנו, סיפקו לא פעם חווית שמע טובה יותר. ובכל זאת, המיתוג הצעיר והמגניב איפשרו ל-Apple להיוולד מחדש. מחברה שרבים התפלאו שהיא מצליחה לשרוד, לענק אמיתי שמסוגל להכתיב מה יקרה בשוק.

ה-iPhone, לעומת ה-iPhone בישר על מהפכה של ממש. תחילת עידן הטלפונים החכמים (ה-Smartphones) האמיתיים ולא מכשירים שהתיימרו להיקרא כך כמו אותם המכשירים של Nokia, RIM ועוד. Apple זיעזעה את עולם ה-Mobile, איפשרה לחברות חדשות להיכנס אליו והוציאה חברות איטיות ומגושמות מידי ממנו. קשה לחזות את העתיד במדוייק, אבל כמו שנראה לי היום, Nokia שייכת לעבר.
השינויים העיקריים, לראייתי, אשר הוצגו ב-iPhone היו מסך המגע, המימדיים הגדולים של המכשיר והאפליקציות. חלק מאיתנו אולי יסתכלו על השינויים האלו ויגידו "בקטנה, כל יצרן מעתיק את זה בשניה" אבל עד לשנת 2011 שאר היצרנים לא הצליחו להציג מתחרים ראויים באמת.

אך שנת 2011 כבר עברה והגיעה שנת 2012, ובשוק המכשירים הסלולאריים יש לא מעט חדשות. Samsung הוציאה את מכשיר ה-Galaxy S3 וחברת HTC הוציאה את מכשיר ה-One X, גם Motorola, LG ואחרות מוציאות טלפונים לא מעטים והשוק מתחיל להיות מוצף במכשירים, כאלו שמתאימים לכל אחד. המגוון הרחב של האופציות חושף את Apple שמחזיקה במכשיר אחד בלבד, לפחות אטרקטיבית. רוב המשתמשים, אם יבחנו את ה-iPhone בצורה אובייקטיבית יגלו שהם מתפשרים על לא מעט מאפיינים. זאת הבעיה שמוציאים מכשיר אחד בלבד בכל דור.
המשתמשים אשר אינם יכולים להוציא כסף רב יעדיפו מכשיר זול יותר, המשתמשים הגיקים יותר יעדיפו מערכת הפעלה גמישה יותר, וגם לאלו שרוצים מכשיר יפה יותר או עמיד יותר יש אופציות טובות יותר.

ולכן, לפי הערכתי, Apple ימשיכו להפסיד עוד ועוד נתח שוק כל עוד לא יוציאו מספר מכשירים בכל דור.  אך יש לזכור שזהו צעד מאוד לא פשוט עבור Apple, בעלת הניסיון הלא רב בתכנון מכשירים (לעומת Samsung לדוגמה).

אתגר נוסף הוא מדיניות הגן הסגור של Apple. משתמשים רבים נאלצים לפרוץ (Jailbreak) את המכשיר שלהם כדי לקבל בו שליטה מתקדמת יותר מזאת שניתנת במקור. התהליך הזה לא מומלץ מסיבות רבות, ביניהן פגיעה במכשיר וחשיפת המכשיר לאיומי אבטחת מידע. ובכל זאת, רוב המשתמשים המתקדמים בוחרים לבצע את התהליך.
האם Apple יוכלו להמשיך במדיניות הזו בזמן שמערכות הפעלה אחרות טובות לא פחות ונותנות גמישות רבה יותר? ואם אכן Apple ישברו כיוון ויתחילו במדיניות פתוחה יותר, האם באמת יוכלו לפעול במסגרתה?

Apple נכנסה ראשונה לשוק ה-Smartphones ועיצבה אותו, אולם היא מנהלת את הקרב מול היצרנים האחרים לבדה. כיום Apple לא מהירה מספיק ושאר יצרניות הטלפונים ומערכות ההפעלה משיגות אותה.