מדוע ויקיפדיה אינה דוגמה לחוכמת ההמונים

ויקיפדיה הפכה לאחד האתרים החשובים ביותר ברשת והיא כנראה יכולה להיות מוכתרת כמיישבת הסיכסוכים מספר אחת. מידי פעם כאשר מדברים על חוכמת ההמונים ויקיפדיה מוזכרת כדוגמה להצלחה גדולה שמראה כיצד ההמון יכול ליצור יחד מקור מידע אמין מאוד.

אכן ויקיפדיה אמינה מאוד ובמספר מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי ויקיפדיה אמינה יותר מאינציקלופדיות מסורתיות בתחומים רבים, ובכל זאת אלו שאינם יודעים כיצד ויקיפדיה עובדת מקבלים לעיתים רבות את הרושם הלא נכון לגביה.

ככלל ויקיפדיה אינה נכתבת על ידי ההמון אלא על ידי גרעין קשה קטן שבמקרה של ויקיפדיה העברית כולל כמה עשרות חברים שמבצעים את רובן המוחלט של העריכות. כמובן שבמקרים כאלו השאלה היא לא רק מי מבצע את מרבית העריכות אלא האם קיימת תופעת "זנב ארוך" בה קיימים עורכים רבים מאוד המבצעים מספר מצומצם של עריכות, אך גם תופעה זו כמעט ולא קיימת בויקיפדיה ולמעשה הזנב די קצר.

מכיוון שחברי הגרעין הקשה של ויקיפדיה אינם מומחים לכל נושא בעולם נוצר מצב בו קיימים נושאים רבים אשר מעט מאוד אנשים כותבים אודותיהם. לדוגמה, ערכים בנושא מתמטיקה טכנולוגיה מתקדמת או מדעי המחשב נכתבים על ידי מעט מאוד אנשים. אנשים זרים אשר ירצו לתרום לערכים אלו כמעט ולא יצליחו לשתלב בכתיבה של ויקיפדיה בגלל אופן הקהילה המאפיין אותה. כך למעשה האיכות של ויקיפדיה לא נובעת מההמון אלא בעיקר מאנשים מאוד נאמנים שעורכים אותה בהתנדבות.

קיימות לכך מספר סיבות:

  1. העריכה בויקיפדיה אינה טריוויאלית ואינטואיטיבית. חווית המשתמש בויקיפדיה, מעבר לקריאת ערכים היא פרימיטיבית ומסובכת. הממשק התאים לאינטרנט של שנת 2004 אבל בטח שלא לאינטרנט של היום. כמעט כל גולש באינטרנט עושה שימוש מידי פעם בויקיפדיה, מעטים מאוד בכלל מודעים כיצד ניתן לבצע את העריכה הבסיסית ביותר, אפילו תיקון שגיאת הקלדה.
  2. הקהילה של ויקיפדיה מקשה בפועל על כניסת עורכים חדשים. משתמשים חדשים אשר ינסו לבצע עריכה משמעותית או ינסו לכתוב ערך חדש לרוב יתקלו במשתמש ותיק שימחק את העריכה או התוספת שהכניסו לויקיפדיה. הסיבה לכך היא שויקיפדיה מנסה לשמור את סטנדרטים רבים בנוגע לצורת הכתיבה והנושאים עליהם מותר לכתוב. סבירות גבוהה מאוד שגולש חדש לא יהיה מודע לנהלים האלו, ולא יוכל למצוא אותם בגלל הממשק המסורבל ולכן יכתוב ערך באופן "לא ויקיפדי" או שיקדיש זמן רב לכתיבה על ערך אשר אינו עובר סף מבחינת חשיבות מבחינת קהילת ויקיפדיה הותיקה. לכך צריכים להוסיף אגו רב שקיים בקהילה. פעמים רבות עורך ותיק שהשקיע המון מאמץ בכתיבת ערך מובחר לא ירשה שמשתמש חדש יבצע עריכה משמעותית בו שנופלת במעט מן הסטנדרט של הערך המקורי.
  3. עריכה בויקיפדיה עדיין מצטיירת באור חיובי מספיק. אנשים שתורמים באינטנסיביות לפרוייקטים כגון Linux זוכים למעמד של Super Heroes בקהילה הטכנולוגית בעוד שאנשים שתורמים רבות לויקיפדיה נחשבים עדיין Super Nerds.

על מנת שויקיפדיה תמשיך להיות רלוונטית לאורך זמן היא חייבת לטפל בכל אחת מהבעיות האלו בצורה שורשית ורצינית, להתפתח יחד עם האינטרנט ולא להישאר מאחור, לדעת לקבל ולהכיל מגוון רחב יותר של תורמים ולדעת למתג את תרומה לה באור חיובי יותר.

למה קמפיינים אינטרנטיים לא מנצחים בחירות

***פוסטים נשארים פה הרבה זמן אז לקוראים שבאו מהעתיד, תזכורת קטנה לפני הפוסט והכנסה לקונטקסט – הפוסט הזה נכתב שלושה ימים לאחר הבחירות של שנת 2015 כאשר ביבי נבחר לכהונה שלישית רצופה לאחר שבועות ארוכים של פעילות V15 שניסו לעודד את הדחתו והרבה תקוות בשמאל להחלפת ראש הממשלה. מעבר לזה מקווה אתם נהנים שם בעתיד עם המכוניות המעופפות שלכם. ***

אני משתייך למחנה השמאל ובבחירות ליום שלישי הצבעתי למרצ. לא הייתי אופטימי ובשיחה עם חברים על חוף הים אמרתי שלדעתי שום דבר לא הולך להשתנות, לא כי אני פסימי אלא כי קראתי את הסקרים. מדברים המון על כך שהסקרים שיקרו והציגו תמונה לא נכונה אבל לדעתי זה ממש לא מדוייק. התוצאות הסופיות די קרובות למה שחזו הסקרים מראש. הרשימה הערבית הייתה על הזמן על אותו מספר מנדטים פחות או יותר, כך גם מרצ, ש"ס ויהדות התורה, יחד כל הזמן לא עברו את אחוז החסימה, ישראל ביתנו התנדנדה על אזור ה-6 מנדטים, כחלון סביב ה-10 והליכוד והבית היהודי ביחד קיבלו פחות או יותר את אותו מספר מנדטים שחזו הסקרים, אך החלוקה הסופית בין שתי המפלגות הייתה שונה.

האופטימיות נבעה מכך אנשים הסתכלו סביבם ובעיקר בפייסבוק שלהם וראו שאין ספק שקיים רוב מוחלט בעד החלפת השלטון ויצביע ליש עתיד, המחנה הציוני או מרצ – בלי ספק הולך להיות מהפך. ובכן, מהפך! גילינו שפייסבוק לא מייצג את המציאות. אם כן למה זה קורה?

פייסבוק עובדת בצורה של חברות הדדית. בשביל שתוכלו לראות פוסטים של אדם אתם לרוב צריכים להיות חברים שלו גם מחוץ לאינטרנט. בגלל שההצבעות בישראל עדיין "שבטיות" ובגלל שרובנו חיים עדיין בשבטים המושפעים מאזור מגורים, מוצא ומעמד סוציו-אקונומי, רובנו מצביעים למה שחלק נכבד מהמכרים שלנו גם מצביעים. תסתכלו על מפת ההצבעות ע"פ ישובים וזה בדיוק מה שתראו. לכן כשאנחנו מסתכלים בפיד ההודעות שלנו בפייסבוק ומנסים ללמוד על דעת הקהל אנחנו למעשה לומדים את עצמנו, וזה כבר כונה על ידי אחרים כ"תיבת תהודה".

בעיה נוספת שנובעת מהשיבטיות היא שאנשים לא נחשפים למגוון אוכלוסיה רחב, לא לומדים על החלומות, הבעיות והשפה של אנשים שונים מהם. אני טוען שאם בחיים שלנו לא דיברנו עם יהדות חרדית ליטאית אין לנו שום ליגיטימציה לטעון נגדם חצי טענה פוליטית או חברתית. כנ"ל כמובן לגבי כל אוכלוסיה שלא הצביעה למפלגה שנשמעת לנו בחירה סבירה.

דף הפייסבוק של יהדות התורה מונה נכון לכתיבת שורות אלו 3,825 עוקבים, רובם המוחלט חילונים אתאיסטים חובבי פוליטיקה סקרנים שמשועשעים מהרעיון של לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של המפלגה הכל כך שמרנית הזאת. לשם השוואה, למפלגות הגדולות האחרות יש עשרות אלפי עוקבים בפייסבוק, לא כולל העוקבים העמודים האישיים של חברי הרשימה.

אבל יהדות התורה לא מבינה שהאינטרנט הוא מדיום אדיר להעביר מסרים פוליטיים? היא כנראה מבינה שזה כלי מעולה להעביר מסרים פוליטיים לאוכלוסיה החילונית הלא מסורתית שגם ככה לא תצביע להם. את הסרטונים שהם כן העלו לאינטרנט הם כנראה עשו רק כי הם כבר צולמו והיו מוכנים בפורמט דיגיטלי, ולא מתוך חצי מחשבה אסטרטגית.

בניגוד לכך, מפלגות השמאל ניהלו קמפיינים אגרסיביים באינטרנט והתבססו בעיקר עליהם (ועל פעילות פנים שבטית אחרת) כדי לנצח את הבחירות. זה לא עובד, זה לא יכול לעבוד, לא רק מבחינה פסיכולוגית, אלא מהסיבה שאי אפשר לשכנע אדם שאתה לא פונה אליו, לא מכיר אותו ולא מדבר בשפתו.

אני מאוד סולד ממפלגת יש עתיד ויש לי המון ביקורת עליה, אבל הקמפיין האינטרנטי שלה הוא לא פחות ממבריק. חברי רועי דויטש, שמוביל את קמפיין הדיגיטל של יש עתיד, הוא לא פחות מ-Superstar בניו-מדיה, והלוואי שגם למרצ והמחנה הציוני היו אנשים שמתקרבים לקרסוליים שלו ושל הצוות הנהדר שהוא עובד איתו. אני באמת מאמין שיש עתיד לא הייתה שורדת בלעדיהם בפוליטיקה.
כשהתחלתי לדבר עם אנשים בפייסבוק על הצבעה ליש עתיד שמתי לב שאני מקבל תשובות ארוכות ומפורטות מאוד מאנשים שלא עוקבים צמוד אחר המערכת הפוליטית בדרך כלל:

פהחשדתי

פה חשדתי והבנתי מהר מאוד שמדובר בפעילות שמתרחשת מאחורי הקלעים. קבוצות פייסבוק של תומכי יש עתיד שמלהיבות את התומכים, נותנות להם להרגיש שייכים, תורמים וחלק מתנועה. אם אתם מנהלים מותג כלשהו – זאת הדרך לבנות קהילה סביב המוצר.

ובכל זאת, יש עתיד, כמו שאר מפלגות השמאל לא מצליחות לרתום את הפריפרייה הגיאוגרפית והסוציו-אקונומית לתמוך בהן. אני חושב שזה נובע באופן ישיר מהתנשאות, יוהרה ולעיתים גם גזענות כלפי שאר האוכלוסיה, שאותה אנחנו לא מכירים.

בתקופת בית הספר לא נסעתי הרבה באוטובוסים כי בית הספר והחברים היו ברדיוס די מצומצם סביבי. אני זוכר את ההרגשה שקיבלתי כשהתחלתי לנסוע בתחבורה ציבורית ופתאום ראיתי סביבי המון אנשים מוזרים. אנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות שונות, אחוז נכים שמעולם לא נחשפתי אליו, אוכלוסיות כמו ערבים, חרדים, עובדים זרים ועוד, אוכלוסיות שבחיים לא התקרבתי אליהן פיזית לפני כן, בוודאי שלא בתדירות הזאת.
באוטובוסים, במיוחד בינעירוניים, רואים את ישראל האמיתית, כולם נוסעים ביחד ובלי ברירה יושבים אחד ליד השני. אם יש בעיה בדרך (פקק, בעיה במזגן, מישהו שעושה בלאגן) אין ברירה אלא גם לדבר אחד עם השני, גם אם זה לכמה שניות.
פייסבוק הוא לא כזה, וגם לא יכול להיות כזה מעצם הגדרת הרשת והעקרונות עליהן היא בנויה. עד שלא תגיע טכנולוגיה חדשה שמאפשרת לנו לפרוץ את מחסום השבטים ותתי השבטים בהם אנחנו חיים, הסתמכות על קמפיינים אינטרנטיים לשינוי התודעה הציבורית או ניסיון לקבל מפייסבוק אינדיקציה כלשהי על המציאות, יהיו חסרי ערך אמיתי.

כאשר אנחנו לא מכירים את האוכלוסיה שמצביעה למפלגות שנשמעות לנו נוראיות אין סיכוי שנצליח להבין באמת מה הוביל להצבעה. הספקולציות מגיעות לעיתים קרובות לכך שאותה אוכלוסיה היא פשוט "טיפשה", "מנותקת מהמציאות", "לא משכילה", "גזענית", "מזוכיסטית וכו'. זאת צורת מחשבה שמציבה חומות סביב המחנות ולא עוזרת להסיר אותן ואיתה לעולם לא יצליחו "לגייס" למחנה כלשהו אדם מהמחנה הנגדי.

לסיכום, תמונה אמיתית (בחיי) מעמוד הפייסבוק של המחנה הציוני שמראה שאפילו לתוך השבט לא יודעים איך לשווק. העוגיה הזאת הוכנה על ידי "פפה קינוחים" ואם אתם אוהבים קינוחים כמוני תבדקו את עמוד הפייסבוק הנפלא שלהם. העוגיה מקסימה, אבל להעלות את התמונה כמה ימים אחרי שהוכרז האיחוד של "המחנה הציוני" שנתקף מבחוץ על חוסר הרצינות והיכולת להוביל את המדינה? זה כבר מגוחך. התימרון בין רצינות להומור וחיבור ישיר לעם הוא אומנות חשובה, ונראה שגם המחנה הציוני וגם מרצ בקליפ המסיבה שלהם לגמרי לא היו בכיוון.FAIL