למה קמפיינים אינטרנטיים לא מנצחים בחירות

***פוסטים נשארים פה הרבה זמן אז לקוראים שבאו מהעתיד, תזכורת קטנה לפני הפוסט והכנסה לקונטקסט – הפוסט הזה נכתב שלושה ימים לאחר הבחירות של שנת 2015 כאשר ביבי נבחר לכהונה שלישית רצופה לאחר שבועות ארוכים של פעילות V15 שניסו לעודד את הדחתו והרבה תקוות בשמאל להחלפת ראש הממשלה. מעבר לזה מקווה אתם נהנים שם בעתיד עם המכוניות המעופפות שלכם. ***

אני משתייך למחנה השמאל ובבחירות ליום שלישי הצבעתי למרצ. לא הייתי אופטימי ובשיחה עם חברים על חוף הים אמרתי שלדעתי שום דבר לא הולך להשתנות, לא כי אני פסימי אלא כי קראתי את הסקרים. מדברים המון על כך שהסקרים שיקרו והציגו תמונה לא נכונה אבל לדעתי זה ממש לא מדוייק. התוצאות הסופיות די קרובות למה שחזו הסקרים מראש. הרשימה הערבית הייתה על הזמן על אותו מספר מנדטים פחות או יותר, כך גם מרצ, ש"ס ויהדות התורה, יחד כל הזמן לא עברו את אחוז החסימה, ישראל ביתנו התנדנדה על אזור ה-6 מנדטים, כחלון סביב ה-10 והליכוד והבית היהודי ביחד קיבלו פחות או יותר את אותו מספר מנדטים שחזו הסקרים, אך החלוקה הסופית בין שתי המפלגות הייתה שונה.

האופטימיות נבעה מכך אנשים הסתכלו סביבם ובעיקר בפייסבוק שלהם וראו שאין ספק שקיים רוב מוחלט בעד החלפת השלטון ויצביע ליש עתיד, המחנה הציוני או מרצ – בלי ספק הולך להיות מהפך. ובכן, מהפך! גילינו שפייסבוק לא מייצג את המציאות. אם כן למה זה קורה?

פייסבוק עובדת בצורה של חברות הדדית. בשביל שתוכלו לראות פוסטים של אדם אתם לרוב צריכים להיות חברים שלו גם מחוץ לאינטרנט. בגלל שההצבעות בישראל עדיין "שבטיות" ובגלל שרובנו חיים עדיין בשבטים המושפעים מאזור מגורים, מוצא ומעמד סוציו-אקונומי, רובנו מצביעים למה שחלק נכבד מהמכרים שלנו גם מצביעים. תסתכלו על מפת ההצבעות ע"פ ישובים וזה בדיוק מה שתראו. לכן כשאנחנו מסתכלים בפיד ההודעות שלנו בפייסבוק ומנסים ללמוד על דעת הקהל אנחנו למעשה לומדים את עצמנו, וזה כבר כונה על ידי אחרים כ"תיבת תהודה".

בעיה נוספת שנובעת מהשיבטיות היא שאנשים לא נחשפים למגוון אוכלוסיה רחב, לא לומדים על החלומות, הבעיות והשפה של אנשים שונים מהם. אני טוען שאם בחיים שלנו לא דיברנו עם יהדות חרדית ליטאית אין לנו שום ליגיטימציה לטעון נגדם חצי טענה פוליטית או חברתית. כנ"ל כמובן לגבי כל אוכלוסיה שלא הצביעה למפלגה שנשמעת לנו בחירה סבירה.

דף הפייסבוק של יהדות התורה מונה נכון לכתיבת שורות אלו 3,825 עוקבים, רובם המוחלט חילונים אתאיסטים חובבי פוליטיקה סקרנים שמשועשעים מהרעיון של לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של המפלגה הכל כך שמרנית הזאת. לשם השוואה, למפלגות הגדולות האחרות יש עשרות אלפי עוקבים בפייסבוק, לא כולל העוקבים העמודים האישיים של חברי הרשימה.

אבל יהדות התורה לא מבינה שהאינטרנט הוא מדיום אדיר להעביר מסרים פוליטיים? היא כנראה מבינה שזה כלי מעולה להעביר מסרים פוליטיים לאוכלוסיה החילונית הלא מסורתית שגם ככה לא תצביע להם. את הסרטונים שהם כן העלו לאינטרנט הם כנראה עשו רק כי הם כבר צולמו והיו מוכנים בפורמט דיגיטלי, ולא מתוך חצי מחשבה אסטרטגית.

בניגוד לכך, מפלגות השמאל ניהלו קמפיינים אגרסיביים באינטרנט והתבססו בעיקר עליהם (ועל פעילות פנים שבטית אחרת) כדי לנצח את הבחירות. זה לא עובד, זה לא יכול לעבוד, לא רק מבחינה פסיכולוגית, אלא מהסיבה שאי אפשר לשכנע אדם שאתה לא פונה אליו, לא מכיר אותו ולא מדבר בשפתו.

אני מאוד סולד ממפלגת יש עתיד ויש לי המון ביקורת עליה, אבל הקמפיין האינטרנטי שלה הוא לא פחות ממבריק. חברי רועי דויטש, שמוביל את קמפיין הדיגיטל של יש עתיד, הוא לא פחות מ-Superstar בניו-מדיה, והלוואי שגם למרצ והמחנה הציוני היו אנשים שמתקרבים לקרסוליים שלו ושל הצוות הנהדר שהוא עובד איתו. אני באמת מאמין שיש עתיד לא הייתה שורדת בלעדיהם בפוליטיקה.
כשהתחלתי לדבר עם אנשים בפייסבוק על הצבעה ליש עתיד שמתי לב שאני מקבל תשובות ארוכות ומפורטות מאוד מאנשים שלא עוקבים צמוד אחר המערכת הפוליטית בדרך כלל:

פהחשדתי

פה חשדתי והבנתי מהר מאוד שמדובר בפעילות שמתרחשת מאחורי הקלעים. קבוצות פייסבוק של תומכי יש עתיד שמלהיבות את התומכים, נותנות להם להרגיש שייכים, תורמים וחלק מתנועה. אם אתם מנהלים מותג כלשהו – זאת הדרך לבנות קהילה סביב המוצר.

ובכל זאת, יש עתיד, כמו שאר מפלגות השמאל לא מצליחות לרתום את הפריפרייה הגיאוגרפית והסוציו-אקונומית לתמוך בהן. אני חושב שזה נובע באופן ישיר מהתנשאות, יוהרה ולעיתים גם גזענות כלפי שאר האוכלוסיה, שאותה אנחנו לא מכירים.

בתקופת בית הספר לא נסעתי הרבה באוטובוסים כי בית הספר והחברים היו ברדיוס די מצומצם סביבי. אני זוכר את ההרגשה שקיבלתי כשהתחלתי לנסוע בתחבורה ציבורית ופתאום ראיתי סביבי המון אנשים מוזרים. אנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות שונות, אחוז נכים שמעולם לא נחשפתי אליו, אוכלוסיות כמו ערבים, חרדים, עובדים זרים ועוד, אוכלוסיות שבחיים לא התקרבתי אליהן פיזית לפני כן, בוודאי שלא בתדירות הזאת.
באוטובוסים, במיוחד בינעירוניים, רואים את ישראל האמיתית, כולם נוסעים ביחד ובלי ברירה יושבים אחד ליד השני. אם יש בעיה בדרך (פקק, בעיה במזגן, מישהו שעושה בלאגן) אין ברירה אלא גם לדבר אחד עם השני, גם אם זה לכמה שניות.
פייסבוק הוא לא כזה, וגם לא יכול להיות כזה מעצם הגדרת הרשת והעקרונות עליהן היא בנויה. עד שלא תגיע טכנולוגיה חדשה שמאפשרת לנו לפרוץ את מחסום השבטים ותתי השבטים בהם אנחנו חיים, הסתמכות על קמפיינים אינטרנטיים לשינוי התודעה הציבורית או ניסיון לקבל מפייסבוק אינדיקציה כלשהי על המציאות, יהיו חסרי ערך אמיתי.

כאשר אנחנו לא מכירים את האוכלוסיה שמצביעה למפלגות שנשמעות לנו נוראיות אין סיכוי שנצליח להבין באמת מה הוביל להצבעה. הספקולציות מגיעות לעיתים קרובות לכך שאותה אוכלוסיה היא פשוט "טיפשה", "מנותקת מהמציאות", "לא משכילה", "גזענית", "מזוכיסטית וכו'. זאת צורת מחשבה שמציבה חומות סביב המחנות ולא עוזרת להסיר אותן ואיתה לעולם לא יצליחו "לגייס" למחנה כלשהו אדם מהמחנה הנגדי.

לסיכום, תמונה אמיתית (בחיי) מעמוד הפייסבוק של המחנה הציוני שמראה שאפילו לתוך השבט לא יודעים איך לשווק. העוגיה הזאת הוכנה על ידי "פפה קינוחים" ואם אתם אוהבים קינוחים כמוני תבדקו את עמוד הפייסבוק הנפלא שלהם. העוגיה מקסימה, אבל להעלות את התמונה כמה ימים אחרי שהוכרז האיחוד של "המחנה הציוני" שנתקף מבחוץ על חוסר הרצינות והיכולת להוביל את המדינה? זה כבר מגוחך. התימרון בין רצינות להומור וחיבור ישיר לעם הוא אומנות חשובה, ונראה שגם המחנה הציוני וגם מרצ בקליפ המסיבה שלהם לגמרי לא היו בכיוון.FAIL

 

תגובה אחת בנושא “למה קמפיינים אינטרנטיים לא מנצחים בחירות”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *