למה אני לא מתרגש מ-Blindspot ולמה השיח עליה מיותר

לוגו Blindspot
לוגו Blindspot

הרשת והתקשורת בישראל מסרבות להרפות מלדבר על אפליקציית Blindspot כבר חודש. הדיונים אודותיה הגיעו עד למשכן הכנסת, ורבים בציבור קוראים לסגור אותה, בין אם על ידי חוק שיאסור על השימוש בה או יחסום אותה, או על ידי הפעלת לחץ על דור רפאלי, אחד היזמים מאחוריה האפליקציה.

ראשית, אני חייב לציין שלדעתי הרעיון מאחורי האפליקציה טיפשי ומיותר, מעבר לזה, הוא גם לא יכול לעבוד. שירותי תקשורת חברתיים צריכים מאגר משתמשים רחב ונאמן וקהל שכזה לא יכול להתקיים כאשר המשתמשים אינם נמצאים בקשר קבוע אחד עם השני. התקווה שלאורך תקופה ארוכה אנשים ימשיכו לשלוח הודעות אנונימיות לחבריהם נראית לי אופטימית במידה מוגזמת, וגם אז, לא ברור מה יהיה המודל הכלכלי. בקיצור, לדעתי גם בתרחיש הכי טוב עבור היזמים, האפליקציה נידונה להיכשל. לצערי אחד מהדברים הפחות טובים שתרבות הסטארטאפים המתוקשרים יצרה בישראל הוא שיח שבו כל בעל אפליקציה הוא אוטומטית יזם מצליח כאשר רק לעיתים נדירות מדובר על היתכנות עסקית אמיתית או יצירת ערך משמעותי או איזשהו היגיון בהפעלת האפליקציה לאורך זמן.

למרות כל אלו, אני מאוכזב מאוד מהקריאות לחסום את האפליקציה, לסגור אותה ועל טענות כאילו היא שורש כל רוע בעולם. בישראל ישנן מספר רב של חברות שמפיצות ספאם, דוחפות פרסומות למשתמשים בלי הסכמתם, מתעשרות מפורנו מפוקפק או הימורים, לצידן Blindspot צריכים לזכות בפרס הנשיא.

אחד מעקרונות היסוד החשובים ביותר בעידן האינטרנט הוא הנטרליות של הרשת. למדינות ותאגידים כוח אדיר ותשתית האינטרנט יכולה להיפע מאוד כתוצאה מטיפול לא זהיר בתופעות שמתרחשות בו. חסימת תוכן, עד כמה שמפתה, אסור שתתבצע, כי מדובר במדרון חלקלק מאוד אשר בסופו תכנים רבים, ליגיטימיים לחלוטין יחסמו לכולנו. איך אני יודע? כי התהליך הזה בדיוק מתרחש בלא מעט מדינות בעולם.

הטענה שילדים עשויים להתאבד כתוצאה מתוכן ב-Blindspot היא אולי נכונה, אבל היא מתעלמת מכך שמרבית האינטרנט הוא אנונימי ומאפשר פרסום כל תוכן בקלות כאשר היכולת לזהות את הכותב היא מזערית. רק לאחרונה כאשר חלק משמעותי מהשיח עבר ל-Facebook, Whatsapp או אצל הילדים, Snapchat ישנו מזהה שיחסית קשה לעקוף, אבל גם היום ישנם אינספור ערוצים בהם אפשר לשלוח תוכן אנונימי לגמרי (לדוגמה Email או פורומים). עד כמה שזה ישמע נורא, הסכנה מהתאבדות ילדים היא נמוכה יותר לעומת הרווח האדיר באי התערבותן של ממשלות באינטרנט כגורם חוסם, מתערב ומפקח. לדוגמה, יתכן ובסין האפליקציה הזו הייתה נחסמת מייד וממפעיליה היו נעצרים, אך במקביל גם Facebook ו-Youtube חסומים בה. גם אלו יכולים לפגוע באופן קשה מאוד ולגרום להתאבדויות ורצח (וזה כבר קרה פעמים רבות בעבר), אך התרומה שלהם ליכולת שלנו לתקשר וללמוד באופן יעיל בהחלט שווה את זה. כאשר אנחנו מדברים על רגולציה, לפעמים צריכים לאזן בין דברים נוראיים, כולל הפחד מפגיעה בחיים, וזה קשה, קשה מאוד, אך האלטרנטיבה חמורה בהרבה.

עו"ד יהונתן קלינגר התבטא בנושא זה לאחרונה וכתב שממשלת ישראל בעצמה מפעילה שירות תקשורת אנונימי בשם "דואר ישראל". לדעתי הוא צודק לגמרי וההיסטריה מוגזמת ונובעת מהבאז סביב אפליקציות סלולאר וסטארטאפים. כמובן שגם אי אפשר להתכחש לייחוס המשפחתי ולשאול האם מישהו שאינו קרוב של בר רפאלי היה זוכה ליחס דומה.