למה אני לא מתרגש מ-Blindspot ולמה השיח עליה מיותר

לוגו Blindspot
לוגו Blindspot

הרשת והתקשורת בישראל מסרבות להרפות מלדבר על אפליקציית Blindspot כבר חודש. הדיונים אודותיה הגיעו עד למשכן הכנסת, ורבים בציבור קוראים לסגור אותה, בין אם על ידי חוק שיאסור על השימוש בה או יחסום אותה, או על ידי הפעלת לחץ על דור רפאלי, אחד היזמים מאחוריה האפליקציה.

ראשית, אני חייב לציין שלדעתי הרעיון מאחורי האפליקציה טיפשי ומיותר, מעבר לזה, הוא גם לא יכול לעבוד. שירותי תקשורת חברתיים צריכים מאגר משתמשים רחב ונאמן וקהל שכזה לא יכול להתקיים כאשר המשתמשים אינם נמצאים בקשר קבוע אחד עם השני. התקווה שלאורך תקופה ארוכה אנשים ימשיכו לשלוח הודעות אנונימיות לחבריהם נראית לי אופטימית במידה מוגזמת, וגם אז, לא ברור מה יהיה המודל הכלכלי. בקיצור, לדעתי גם בתרחיש הכי טוב עבור היזמים, האפליקציה נידונה להיכשל. לצערי אחד מהדברים הפחות טובים שתרבות הסטארטאפים המתוקשרים יצרה בישראל הוא שיח שבו כל בעל אפליקציה הוא אוטומטית יזם מצליח כאשר רק לעיתים נדירות מדובר על היתכנות עסקית אמיתית או יצירת ערך משמעותי או איזשהו היגיון בהפעלת האפליקציה לאורך זמן.

למרות כל אלו, אני מאוכזב מאוד מהקריאות לחסום את האפליקציה, לסגור אותה ועל טענות כאילו היא שורש כל רוע בעולם. בישראל ישנן מספר רב של חברות שמפיצות ספאם, דוחפות פרסומות למשתמשים בלי הסכמתם, מתעשרות מפורנו מפוקפק או הימורים, לצידן Blindspot צריכים לזכות בפרס הנשיא.

אחד מעקרונות היסוד החשובים ביותר בעידן האינטרנט הוא הנטרליות של הרשת. למדינות ותאגידים כוח אדיר ותשתית האינטרנט יכולה להיפע מאוד כתוצאה מטיפול לא זהיר בתופעות שמתרחשות בו. חסימת תוכן, עד כמה שמפתה, אסור שתתבצע, כי מדובר במדרון חלקלק מאוד אשר בסופו תכנים רבים, ליגיטימיים לחלוטין יחסמו לכולנו. איך אני יודע? כי התהליך הזה בדיוק מתרחש בלא מעט מדינות בעולם.

הטענה שילדים עשויים להתאבד כתוצאה מתוכן ב-Blindspot היא אולי נכונה, אבל היא מתעלמת מכך שמרבית האינטרנט הוא אנונימי ומאפשר פרסום כל תוכן בקלות כאשר היכולת לזהות את הכותב היא מזערית. רק לאחרונה כאשר חלק משמעותי מהשיח עבר ל-Facebook, Whatsapp או אצל הילדים, Snapchat ישנו מזהה שיחסית קשה לעקוף, אבל גם היום ישנם אינספור ערוצים בהם אפשר לשלוח תוכן אנונימי לגמרי (לדוגמה Email או פורומים). עד כמה שזה ישמע נורא, הסכנה מהתאבדות ילדים היא נמוכה יותר לעומת הרווח האדיר באי התערבותן של ממשלות באינטרנט כגורם חוסם, מתערב ומפקח. לדוגמה, יתכן ובסין האפליקציה הזו הייתה נחסמת מייד וממפעיליה היו נעצרים, אך במקביל גם Facebook ו-Youtube חסומים בה. גם אלו יכולים לפגוע באופן קשה מאוד ולגרום להתאבדויות ורצח (וזה כבר קרה פעמים רבות בעבר), אך התרומה שלהם ליכולת שלנו לתקשר וללמוד באופן יעיל בהחלט שווה את זה. כאשר אנחנו מדברים על רגולציה, לפעמים צריכים לאזן בין דברים נוראיים, כולל הפחד מפגיעה בחיים, וזה קשה, קשה מאוד, אך האלטרנטיבה חמורה בהרבה.

עו"ד יהונתן קלינגר התבטא בנושא זה לאחרונה וכתב שממשלת ישראל בעצמה מפעילה שירות תקשורת אנונימי בשם "דואר ישראל". לדעתי הוא צודק לגמרי וההיסטריה מוגזמת ונובעת מהבאז סביב אפליקציות סלולאר וסטארטאפים. כמובן שגם אי אפשר להתכחש לייחוס המשפחתי ולשאול האם מישהו שאינו קרוב של בר רפאלי היה זוכה ליחס דומה.

אנטיוירוסים לטלפונים סלולארים – האם יש בהם צורך?

הדיון הזה חוזר על עצמו פעמים רבות באינטרנט ובכל פעם אני כותב את התשובה הזו מחדש, לכן החלטתי לפרסם אותה פה על מנת שאוכל לשלוף אותה בעת הצורך.

ראשית, יש וירוסים למערכות הפעלה סלולאריות. למעשה לא קיימת היום מערכת סלולארית כלשהי אשר לא נתקפה פעמים רבות מאוד בשנים האחרונות. הטענה שעדיין לא קיימים וירוסים לטלפונים סלולאריים, ובפרט למכשירי אפל או אנדרואיד פשוט אינה נכונה.

וירוסים לטלפונים סלולאריים עשויים לגרום לאי נעימות גדולה. ראשית, בדומה ל-Spywares ("רוגלות") למחשב האישי, וירוסים לטלפונים סלולאריים עשויים לגנוב מידע יקר ערך כגון סיסמאות, מספרי כרטיסי אשראי, פרטי חשבונות בנק ועוד. בנוסף, שירותים רבים משתמשים באימות סלולארי באמצעות שליחת SMS או ייצור קוד זמני המוצג באפליקציה המותקנת על המכשיר ווירוסים עשויים לגנוב מידע זה ובכך להצליח לעקוף מנגנוני אבטחה מורכבים. בעיות אלו חמורות מאוד אך הן עשויות להתגמד ביחס לוירוסים מתוחכמים אחרים אשר מאפשרים למפעילם לעקוב באופן מלא אחר נושא הטלפון באמצעות הקלטת שיחות, מעקב אחר מיקום המכשיר, גניבת התמונות, היסטוריית השיחות והיסטוריית ההודעות ממנו.

קונספציה נוספת היא שוירוסים יכולים להגיע לטלפון רק באמצעות התקנת אפליקציות באמצעות שוק אפליקציות שאינו רישמי, אך זה כמובן לא נכון. ראשית, מעת לעת עולה בתקשורת הטכנולוגית כי גם בשווקי האפליקציות הרשמיים מופיעות אפליקציות זדוניות שהצליחו לעבור את מנגנוני הפיקוח של אפל וגוגל. שנית, תוכנות זדוניות יכולות להגיע למכשיר הסלולארי בשלל דרכים שונות, החל מחיבור למחשב, פתיחת קובץ שצורף ודוא"ל ועד לגלישה פשוטה לאתר אינטרנט דרך המכשיר, ללא שום אינטראקציה מיוחדת של המשתמש. מסיבה זו משתמש אינו יכול להניח כי הוא מוגן מפני וירוסים אם הוא מתנהג בצורה "אחראית".

בעולם המחשוב האישי תוכנות האנטיוירוס סורקות קבצים חדשים המגיעים למחשב אך גם מבצעות ניטור שוטף של תהליכים הרצים בו בניסיון לזהות התנהגויות חשודות. עם זאת, גם בעולם המחשוב האישי מוצרי האנטיוירוס לא מצליחים לתפוס וירוסים רבים מכיוון התחכום ההולך וגדל של מנגנוני ההסוואה וההתחמקות שלהם. בעולם הסלולאר מוצרי האנטיוירוס בסיסיים הרבה יותר ולרוב אינן כוללים ניטור שוטף של המכשיר אלא מסתפקים בסריקת הקבצים המורדים למכשיר בלבד, ובדיקת האפליקציות המותקנות. כך הם הופכים לכמעט ולא ייעילים כלפי וירוסים. הסיבה לפשטות מנגנוני האבטחה היא שטלפונים סלולאריים סובלים מבעיה חמורה של חיי סוללה קצרים. החישובים הרבים הנדרשים על מנת לסרוק את המכשיר ולנטר אותו ללא הרף גוזלים אנרגיה רבה ויקצרו את חיי הסלולה של המכשיר. לכן מרבית האפליקציות היום המספקות שירותי אנטיוירוס לטלפונים סלולאריים אינן מספקות, יכבדו על המכשיר ודווקא ברגע האמת לא יוכלו להתמודד עם האיומים עליו.

ההמלצה שלי היא לא למהר להתקין אפליקציות אנטיוירוס בשלב זה מכיוון שהטכנולוגיה לא בשלה. משתמשים פראנואידים יותר יכולים להתקין אנטיוירוס כבר כעת, אך רצוי לשים לב להתקין אך ורק אנטירוסים מוכרים ועם מספר הורדות גבוה. אפליקציות זדוניות רבות מזדהות בתור אנטיוירוס, אך הן למעשה וירוס בעצמן. אם לאפליקצית הגנה יש פחות מכמה מיליוני הורדות, הימנעו ממנה.

יש לשים לב כי אפליקציות אנטיוירוס רבות למכשירים סלולאריים באות עם מאפייני הגנה משלימים כמו נעילת המכשיר מרחוק, מחיקה שלו במקרה של גניבה, איתור מכשיר ועוד. אם אופציות אלו חשובות לכם אני ממליץ להתקין תוכנה נפרדת ולא בהכרח אנטיוירוס, אך גם במקרה זה חשוב לשים לב שהאפליקציה תיהיה מוכרת.

 

אפליקציות אנדרואיד מומלצות לשנת 2015

ריכזתי עבורכם מספר אפליקציות אנדרואיד שאני ממליץ עליהן בחום, בעקבות מספר בקשות שהגיעו אלי להמלצות בנושא.

PushBullet – מדובר באחת האפליקציות השימושיות ביותר עבורי. אם אתם עובדים המון עם המחשב והאנדרואיד שלכם, בוודאי אתם נתקלים לא מעט במצבים בהם אתם רוצים להעביר תוכן ביניהם, בין אם מדובר בלינק, מספר טלפון, תמונה וכו'. Pushbullet מאפשרת להעביר בקלות מפתיעה כמעט כל תוכן בין דפדפן Chrome למכשיר שלהם או הפוך, בין המכשיר לדפדפן ה-Chrome במחשב.

Chrome Remote Desktop – אפליקציה מצויינת של Google שמאפשרת להתחבר מרחוק למחשב שלכם ולעבוד עליו.

Fit – אפליקציה חדשה של Google שמאפשרת לבצע מדידת צעדים ואת זמן הפעילות הגופנית שביצעתם באותו היום. מבחינת הפונקציונאליות היא מזכירה את צמידי הניטור החכמים, אך כרגע חסרות לה מספר פונקציות כמו מדידת קלוריות וזיהוי עוד סוגי פעילות גופנית (כרגע האפליקציה מזהה הליכה, ריצה ונסיעה על אופניים).

Chromecast – מדובר בהתקן קטן העולה 35$ ומתחבר לכניסת ה-HDMI של הטלוויזיה לכם. לאחר חיבורו תוכלו להזרים לטלוויזיה תמונות, סרטוני Youtube, אתרי אינטרנט ועוד. האפליקציה ל-Android מאפשרת להזרים ל-ChromeCast תוכן ישירות ממכשיר האנדרואיד (מוזיקה, סרטוני Youtube ועוד).

Google Authenticate – גורמים רבים מנסים להתחבר לחשבונות המקוונים שלנו, בין אם מדובר ב-Gmail, Facebook, Dropbox ועוד. חלקינו מרגישים לעיתים שאין לנו מה להסתיר, ואנחנו לא מעניינים אף אחד, אך בדרך כלל מדובר בתחושה שגויה. לדוגמה, לעיתים משתמשים בחשבונות שנפרצו על מנת לבצע הונאות ולשכנע קרובים שלכם כי אתם במצוקה וזקוקים באופן דחוף לכסף. בנוסף, לרובנו, גם אם איננו מודעים לכך, יש מידע בעל ערך רב בחשבונות השונים שלנו. על מנת להפחית את הסכנה מפריצה לחשבון והשתלטות עליו מומלץ להשתמש בתהליך המכונה Two step authentication (אימות דו שלבי). כך כאשר אנו מתחברים לשירות בפעם הראשונה דרך מחשב או מכשיר טלפון אשר לא התחברנו דרכו קודם לכן, נדרש להכניס קוד נוסף אשר יופיע לנו באפליקציית Google Authenticate. הקוד שהאפליקציה מספקת הוא זמני ומשתנה כל 60 שניות, ובכך מבטיח רמת אבטחה גבוהה.

Google Keep – אפליקציה לניהול "פתקים" ותזכורות מבית Google. הממשק מאוד נוח ואינטואיטיבי. בנוסף, ישנה אפשרות לשתף משימות עם משתמשים נוספים.

CamCard – אפליקציה לסריקת כרטיסי ביקור. לאחר כנסים או פגישות עם ספקים/לקוחות מצטברים לעיתים כרטיסי ביקור רבים שעם הזמן יכולים להגיע לכמויות רבות שאינן ברות ארגון. CamCard סורקת את הכרטיסים ומחלצת מהם בצורה אוטומטית את פרטי הקשר באמצעות מנגנון OCR.

Tasker – אפליקציה המאפשרת לבצע אוטומטיזציה של פונקציות רבות במכשיר. לדוגמה, אם בכל יום אתם מעבירים את הטלפון למצב שקט כאשר אתם מגיעים לעבודה, פותחים את ה-Wifi כאשר אתם מגיעים הביתה או מעבירים את הטלפון למצב טיסה בלילה, פותחים GPS בכל פעם שאתם מפעילים את Waze וכו', בוודאי תשמחו לשמוע ש-Tasker יכולה לחסוך מכם את הפעולות הידניות הרבות הללו. האפליקציה מאפשרת להגדיר חוקים ובהתאם להם המכשיר יבצע פעולות שונות, לדוגמה, הפעלת ה-GPS בכל פעם שאפליקציה כלשהי נפתחת.

Google Now – מדובר ב-Launcher מבית Google העוקב אחר יומן הפגישות שלכם, מיקומכם, דיווחי תנועה, מזג אוויר, אירועים בסביבתכם ועוד ומציג לכם את המידע הרלוונטי. בנוסף, ניתן לבצע פעולות שונות באמצעות פקודות קוליות בדומה ל-Siri של Apple. אחת מהאופציות השימושיות ביותר עבורי היא קבלת התראה כאשר אני צריך לצאת לדרך לקראת הפגישה הבאה שלי. Google Now רואה את זמן האירוע, מיקומו, מיקומי באותו הרגע, דרך התחבורה המועדפת עלי והעומסים בכביש ומחשב עבורי את זמן היציאה המתאים (שאומנם לא תמיד מדוייק ב-100%, אך מהווה תזכורת נוספת במקרה ששכחתי שעלי לצאת).

אהבתם את הפוסט? שתפו אותו בפייסבוק או שלחו אותו לחברים או קרובי משפחה שמשתמשים באנדרואיד.
הבלוג הוא בלוג עצמאי ואשמח לכל עזרה בהפצת הבשורה 🙂

משקפיים ושעונים חכמים – כיצד המחשוב הלביש ישנה את חיינו

התבוננות על עולם המחשוב מעניקה לנו פעמים רבות שתי תחושות שונות ומנוגדות אשר ביחד מעניקות למתבונן תחושה משונה. מצד אחד ברור לכולנו שטכנולוגיית המחשוב מתפתחת בקצב מדהים אשר הולך וגובר עם השנים. מצד שני, לעיתים נדמה שהטכנולוגיות החדשות הן בעיקר "More of the Same". המחשב הנייד החדש ביותר שקיים היום לא שונה בהרבה ממחשבים ניידים שהיו קיימים גם לפני 15 שנה. הם אומנם היו כבדים יותר, איטיים ומסורבלים והסוללה שלהם החזיקה אפילו זמן קצר יותר מהיום, אבל בגדול? ההתפתחות לא הייתה משמעותית. גם אם נסתכל על הפלטפורמות החברתיות שממשיכות לקום, לעיתים נדמה שכבר ראינו אותן בתצורה כזאת או אחרת בעבר. Secret? בלוגים אנונימיים היו קיימים כבר לפני 10 שנים, ובפועל ההבדל הוא בוודאי לא שמיים וארץ.

אני נהנה להסתכל על התפתחות של שווקים טכנולוגים, ואפילו יש לי זכות להתפרנס מזה, והתופעה הזאת מאוד מעניינת אותי. לדעתי, התמונה פה היא משולבת, אכן עולם המחשוב מתקדם בקצב מדהים, אך רק אחת לכמה שנים טובות הוא עובר תהפוכה משמעותית. כשמסתכלים על התפתחות שוק כגרף, לעיתים קוראים לתהפוכות האלו "ברכיים", שינויים מהירים שמקפיצים את השוק למקום חדש לגמרי. בראיה היסטורית נדמה לי שאפשר למנות במהירות את השינויים האלה

  1. כניסת המחשבים המסחריים הראשונים לשוק (אשר בשלב זה שירתו גופים מוסדיים גדולים בלבד).
  2. כניסת ה-Main-Frame שאיפשרה לפרוס את טכנולוגיית המחשוב לאזורים רבים יותר בארגון.
  3. כניסת ה-PC לשוק אשר הנגישה לציבור הרחב בפעם הראשונה את הקסם שלפני כן היה שייך לצבאות ומוסדות.
  4. כניסת ה-Web.
  5. פלטפורמות חברתיות ואתרי תוכן גולשים.
  6. טכנולוגיות מחשוב ענן.
  7. Smartphones.

אולי פיספסתי אירוע משמעותי אחד או יותר, ובוודאי שאפשר להתווכח על הרשימה הזאת. אבל אם נסתכל על עולם המחשוב מ-2008 ועד היום, השינוי בו לא היה מאוד משמעותי, בוודאי לא כזה שמשנה את כללי המשחק. זאת כמובן בניכוי תתי שווקים כמו שוק אבטחת המידע.

אולי המדד הטוב ביותר הוא האם הטכנולוגיה החדשה משנה את ההתנהגות היומיומית של מי שמשתמש בה? אם לא, או שהיא אינה משנה באופן משמעותי, כנראה שהטכנולוגיה עצמה לא באמת עשתה שינוי בשוק. אבל אם נסתכל על מהפכות כמו כניסת המדיה החברתית או כניסת הטלפונים החכמים, נראה שלמעשה הן השפיעו מאוד על חיי היום-יום שלנו. עד כדי כך הם השפיעו שקשרים רומנטיים נוצרים ונפסיקים בעקבותיים, ואיזה מדד יכול להיות טוב יותר מזה?

ואלו עכשיו נדמה שאנחנו בעיצומה של מפכה חדשה בעולם המחשוב, כזאת שתשנה לגמרי את איך שאנחנו תופשים את העולם הטכנולוגי, צורכים תוכן ומוצרים פיזיים, תשנה את האינטראקציה בינינו לבין הטכנולוגיה ובינינו לבין בני אדם אחרים. השינוי כל כך משמעותי עד שבמידה מסויימת נראה שהגבול בין אדם למחשב יטושטש, ובמידה רבה ומשמעותית יותר מאי פעם.

השינוי הוא כמו שכותרת הפוסט מגלה, תחום המחשוב הלביש. מ-Google Glass שכרגע לא ברור מעמדם, לצמידי ספורט חכמים המנטרים את הפעילות היומיומית שלנו, לשעונים חכמים שיוצרים עוד ערוץ בינינו לבין האינטרנט, לחולצות חכמות, נעליים חכמות, שרשאות ועוד. כל אלו הם למעשה מחשבים זעירים אשר אנחנו "עונדים" על גופנו, במשך רוב שעות היממה.
המכשירים הלבישים האלו הם לא מחשב או סמארטפון שעוצב אחרת, אלא מוצרים חדשים לגמרי.

slashgearwatch

היום כולנו מנותקים לא מעט מהאינטרנט. כהסמארטפון בכיס אנחנו לא מקבלים באופן שוטף עדכונים ויכולת איסוף המידע שלו מוגבלת. הוא לא יודע מה אנחנו רואים, מה אנחנו שומעים, קשה לו לנטר את המצב הגופני והנפשי שלנו. גם אם קיימים פתרונות חלקיים לסוגיות האלו, הם לא מושלמים, והם גם לא יכולים להיות מושלמים, כל עוד המכשיר נמצא התיק או בכיס ואינו נענד ישירות על גופנו.

המחשבים הלבישים הללו נצמדים בצורה כל כך אינטימית לגופנו עד שחלקם מנטרים פרמטרים שונים כמו דופק, לחץ דם, רמת סוכר וחמצן ועוד. הנתונים האלו מועלים לאינטרנט ולאחר מכן ניתן ללמוד מהם על בריאות המשתמש, הרגלי החיים, בעיות מיוחדות שמצריכות שינוי בפעילות היומיומית ועוד. למעשה מדובר בפעם הראשונה בסנסורים שעוקבים אחר פעילות האדם לאורך כל שעות היום, ולא רק כאשר הוא נמצא בבדיקת EKG.

אך המכשירים האלו לא מנטרים אך ורק את הגוף שלנו אלא גם את הסביבה. Google Glass, אם יצליחו בסופו של דבר לצאת לשוק, או אם יעשו זאת מתחרים, מצלמים בצורה כמעט רציפה את שדה הראיה של המשתמש, בנוסף להקלטת קול. שילוב של אלו יחד עם מיקום מדוייק את המשתמש והפרמטרים הגופניים שלו יכולים לתת תובנות מדהימות על מצבו הנפשי-פיזי-חברתי-סביבתי של המשתמש.

בנוסף לחישת (Sense) הסביבה וניתוחה טכנולוגיות רבות המשולבות במוצרים הנכללים תחת הקטגוריה הזאת מאפשרים יצירה של תוכן וצריכה של תוכן אינטרנטי. כלומר, בפעם הראשונה קיים חיבור רציף באמת, לאורך כל שעות היום וכמעט בלתי אמצעי בין האינטרנט לבין המשתמש. באופן מטאפורי מציירים פעמים רבות את האינטרנט כענן, וכאן אין ספק שאנחנו נכנסים לתוכו.
יצירה רציפה לחלוטין של תוכן ובמקביל צריכה רציפה משנים לגמרי את כללי המשחק. לדוגמה, לא רחוק היום שנוכל להקליט ימים שלמים בחיינו ולחזור לכל נקודה בזמן, לנגן שוב את הסאונד, התמונה והפרמטרים הגופניים שליוו אותנו באותו הרגע. האם הלב שלנו פעם חזק במיוחד? האם לא היינו מרוכזים?
לכל זה יש השפעות חברתיות בין-אישיות מרחיקות לכת. אגב,כבר אמרו לי כמה פעמים שיש פרק בנושא בסדרה "Black Mirror" שאני צריך לראות.

כפי שציינתי המחשבים הלבישים הללו לרוב פשוטים וחלשים, וגם אם ניתן יהיה לשלב בהם מעבדים חזקים במיוחד, לא בטוח שיהיה בזה צורך. למעשה הגיוני הרבה יותר שנרצה כמה שיותר מהר להעלות את המידע אל האינטרנט, לשירותי ענן, וששם תיהיה לנו גישה אליו. במקביל, עיבוד ואנליזה תתבצע באופן מרוחק, מה שיאפשר הורדת עלויות משמעותית בייצור הרכיבים וחסכון באנרגיה. מעבר לכך, כשכמות המחשבים שאנחנו עובדים איתם ביום יום מגיעה בקלות לחמישה, אין כבר הגיון במחשבה על "מחשב אישי" שבו שומרים את המידע, אלא על שמירת המידע באזור האישי שלנו באינטרנט, אליו אנחנו יכולים לגשת מכל מקום.

מצידן של חברות, המידע החדש יאפשר ניתוח טוב בהרבה של קהל הלקוחות והלקוחות הפוטנציאלים אליהם כדאי לשווק. בוודאי שמתם לב שהפרסום ב-Facebook מותאם לפרמטרים שונים ומתחשב בשאלות כמו האם אתם רווקים, נשואים, סטודנטים או בוגרי תואר ואפילו באיזה מקומות ביקרתם.
אם המידע על סביבת המשתמש והפעילות הגופנית שלו יהיה זמין, גם אם באופן אנונימי למפרסם, בית קפה יוכל בקלות לשווק משקה קר בקיץ לאדם שהלך זמן רב בשמש.

במקביל, אני מעריך כי תתפתח תעשיה חדשה של ספקי מידע. פעמים רבות טוענים כי הדור הנוכחי הוא דור ADHD, דור שלא יכול להתמודד עם כמויות תוכן גדולות וחייב שהכל יהיה מסוכם ומתומצת, אם אפשר ב-140 תווים אז מה טוב. לדעתי זה ניתוח שיטחי מידי. נדמה לי שמעולם לא היה דור שקרא כמות כל כך גדולה של תוכן, אך מדיית צריכת התוכן השתנתה ובכך שינתה את הדרך שבה צורכים אותו.
כאשר נוכל לצרוך 24 שעות ביממה, ובאופן רציף, פיסות אינפורמציה קטנות, ייתכן ויידרשו ספקי תוכן מסוג חדש, אשר יספקו מידע שונה שיוכל לשמש אותנו ביום יום ואותו נוכל לצרוך באמצעות המסכים הקטנטנים שנענוד על גופנו.

לסיכום אציין שתי נקודות.

  1. ב-2008 התחלתי להעביר סדרת הרצאות על התפתחות הטכנולוגיה האינטרנטית ובאזור חודש דצמבר סיפרתי לקהל על Twitter, שירות שאז כמעט אף אחד בארץ לא הכיר. הקהל כמעט מת מצחוק שסיפרתי שאנשים מעדכנים כמה פעמים ביום מה הם עושים ומה חדש איתם, מתלוננים או מספרים בדיחה קצרה. לא הבינו מי לעזזאל ירצה לשתף את המידע הזה, ולא הבינו מי יהיה מוכן לצרוך את אוסף הקישקושים האלה. בסופו של דבר 6 שנים אחרי, וכולנו צורכים מאות הודעות דומות ב-Twitter ו-Facebook על בסיס יומי. מי שמעדכן את הסטטוס שלו 4 פעמים ביום לא יחשב לחריג בנוף האינטרנטי.
    קחו את הסיפור הזה בחשבון אם קיבלתם את התחושה שטכנולוגיית המחשוב הלביש רחוקה מאוד ואף אחד לא ירצה להשתמש בה.
  2. על נושא המחשוב הלביש אני מדבר כבר כשנתיים, אך היום החלטתי לפרסם את הפוסט הזה בעקבות ההכרזה של Apple על השעון החכם החדש שלה. כמובן ש-Apple אינה הראשונה בשוק והיא נכנסת אפילו באיחור לא אופנתי אליו, אבל אין ספק שאם היא שם, הגענו לשלב שהטכנולוגיה זמינה לרוב הציבור. הטכנולוגיה היא לא עתידית אלא לגמרי עכשיווית וקשה לי לחשוב על נקודה כלשהי בפוסט שאני לא מאמין שתתממש באופן נרחב עד סוף 2015 או אמצע 2016.

מספר אתגרים העומדים בפני Apple בשוק ה-Smartphones

Apple היא לא חברה צעירה בגיל, אך אף על פי שעבר זמן רב מאז הציגה את מחשבה הראשון, היא הצליחה לשמור על תדמית חדשנית, צעירה ומגניבה. לאורך השנים מיתוג זה עזר לה לשרוד מול ענקיות כמו HP, Dell ו-IBM, אולם הפריצה הגדולה הגיעה, ללא ספק, כאשר הוציאה את מכשיר ה-iPod. המכשיר עצמו לא ביצעה הפיכה טכנולוגית של ממש ומכשירים אחרים, לעיתים זולים יותר ממנו, סיפקו לא פעם חווית שמע טובה יותר. ובכל זאת, המיתוג הצעיר והמגניב איפשרו ל-Apple להיוולד מחדש. מחברה שרבים התפלאו שהיא מצליחה לשרוד, לענק אמיתי שמסוגל להכתיב מה יקרה בשוק.

ה-iPhone, לעומת ה-iPhone בישר על מהפכה של ממש. תחילת עידן הטלפונים החכמים (ה-Smartphones) האמיתיים ולא מכשירים שהתיימרו להיקרא כך כמו אותם המכשירים של Nokia, RIM ועוד. Apple זיעזעה את עולם ה-Mobile, איפשרה לחברות חדשות להיכנס אליו והוציאה חברות איטיות ומגושמות מידי ממנו. קשה לחזות את העתיד במדוייק, אבל כמו שנראה לי היום, Nokia שייכת לעבר.
השינויים העיקריים, לראייתי, אשר הוצגו ב-iPhone היו מסך המגע, המימדיים הגדולים של המכשיר והאפליקציות. חלק מאיתנו אולי יסתכלו על השינויים האלו ויגידו "בקטנה, כל יצרן מעתיק את זה בשניה" אבל עד לשנת 2011 שאר היצרנים לא הצליחו להציג מתחרים ראויים באמת.

אך שנת 2011 כבר עברה והגיעה שנת 2012, ובשוק המכשירים הסלולאריים יש לא מעט חדשות. Samsung הוציאה את מכשיר ה-Galaxy S3 וחברת HTC הוציאה את מכשיר ה-One X, גם Motorola, LG ואחרות מוציאות טלפונים לא מעטים והשוק מתחיל להיות מוצף במכשירים, כאלו שמתאימים לכל אחד. המגוון הרחב של האופציות חושף את Apple שמחזיקה במכשיר אחד בלבד, לפחות אטרקטיבית. רוב המשתמשים, אם יבחנו את ה-iPhone בצורה אובייקטיבית יגלו שהם מתפשרים על לא מעט מאפיינים. זאת הבעיה שמוציאים מכשיר אחד בלבד בכל דור.
המשתמשים אשר אינם יכולים להוציא כסף רב יעדיפו מכשיר זול יותר, המשתמשים הגיקים יותר יעדיפו מערכת הפעלה גמישה יותר, וגם לאלו שרוצים מכשיר יפה יותר או עמיד יותר יש אופציות טובות יותר.

ולכן, לפי הערכתי, Apple ימשיכו להפסיד עוד ועוד נתח שוק כל עוד לא יוציאו מספר מכשירים בכל דור.  אך יש לזכור שזהו צעד מאוד לא פשוט עבור Apple, בעלת הניסיון הלא רב בתכנון מכשירים (לעומת Samsung לדוגמה).

אתגר נוסף הוא מדיניות הגן הסגור של Apple. משתמשים רבים נאלצים לפרוץ (Jailbreak) את המכשיר שלהם כדי לקבל בו שליטה מתקדמת יותר מזאת שניתנת במקור. התהליך הזה לא מומלץ מסיבות רבות, ביניהן פגיעה במכשיר וחשיפת המכשיר לאיומי אבטחת מידע. ובכל זאת, רוב המשתמשים המתקדמים בוחרים לבצע את התהליך.
האם Apple יוכלו להמשיך במדיניות הזו בזמן שמערכות הפעלה אחרות טובות לא פחות ונותנות גמישות רבה יותר? ואם אכן Apple ישברו כיוון ויתחילו במדיניות פתוחה יותר, האם באמת יוכלו לפעול במסגרתה?

Apple נכנסה ראשונה לשוק ה-Smartphones ועיצבה אותו, אולם היא מנהלת את הקרב מול היצרנים האחרים לבדה. כיום Apple לא מהירה מספיק ושאר יצרניות הטלפונים ומערכות ההפעלה משיגות אותה.

 

אפליקציות מומלצות ל-Android

לפני כשנה התחדשתי ב-Smartphone חדש. בחרתי את HTC Desire HD שמריץ את מערכת ההפעלה Android, ואחרי ההלם הראשוני שמתלווה לשימוש הראשוני ב-Smartphone (אין כפתורים… וואו!) התחלתי לעשות את כל מה ששאר מחזיקי המכשירים האלו עושים – להוריד אפליקציות.

עד כמה שמנסים להפוך את חוויית הורדת האפליקציות לטובה יותר, המשתמש הסקרן הממוצע יבזבז לא מעט זמן בהורדת אפליקציות לא טובות. כדי לחסוך לכם מעט זמן, וכדי שלא תפספסו את האפליקציות הטובות ביותר, לדעתי, החלטתי לרכז פה רשימה קצרה של המלצות.

  1. Whatsapp – אפליקציית IM הפופולארית. אני לא חושב שאני אטעה אם אני אגיד שזאת האפליקציה הפופולארית ביותר לסמארטפונים, לפחות כאן בישראל. האפליקציה מאפשרת לנהל שיחות צ'אט בחינם עם אנשי הקשר שלכם שגם התקינו את האפליקציה.
    ובקצרה – זה נוח יותר וזול יותר מ-SMSים.
  2. Viber – אפליקציה ישראל שבדומה ל-Whatsapp מאפשרת לנו לחסוך בהוצאות הסלולאר שלנו על ידי העברת מידע ע"ג IP. האפליקציה מאפשרת להתקשר לכל אחד מאנשי הקשר שלנו שהתקין את האפליקציה ולנהל איתו שיחת VOIP (שיחה קולית אינטרנטית, בדומה ל-Skype). איכות הסאונד משתנה בהתאם לאיכות חיבור האינטרנט, אולם בשבועות האחרונים החברה החליפה את מנוע הסאונד שלה ובך שיפרה באופן משמעותי את איכות השיחה.
  3. Waze – אפליקציית GPS חברתית המאפשרת את כל התכונות "הקלאסיות" של GPS אך משלבת בתוכה גם היבט של קהילה חברתית אשר עוזרת אחת לשניה. כאשר אתם מפעילים את Waze אתם הופכים לחיישן שבודק את העומס בכבישים. מהירות הנסיעה הממוצעת שלכם על הכביש מדווחת לשרתי Waze ועל בסיסה ועל בסיס דגימות מנהגים נוספים, המערכת ממליצה לנהגים אחרים על מסלול הנסיעה. בנוסף, המשתמשים מדווחים אלה לאלה על סכנות בדרך, משטרה, פגעי מזג אוויר וכו'.
    ממשק המשתמש נוח וידידותי מאוד, והרעיון מצויין.
    בסופו של דבר האפליקציה חוסכת זמן נסיעה שיכול להיות שווה המון כסף (או לפחות המון דלק ששווה המון כסף).
  4. Dolphin Browser HD – לכל אחד יש את הדפדפן ההאהוב עליו, אבל נראה שרוב משתמשי Android מעדיפים את Dolphin. הדפדפן מציג בצורה טובה מאוד עמודי אינטרנט בטלפון הסלולארי (לא טריוויאלי בכלל) והטאבים שלו מאוד נוחים לשימוש.
    בנוסף, לדפדפן קיימת ספריית תוספים רחבה מאוד באופן יחסי לדפדפנים סלולארים.
  5. TED Air – כולנו מכירים את ההרצאות המצויינות של TED, והמעבר לטלפון סלולארי חכם עם מסך גדול מאפשרת לנו להינות מהן בכל מקום. TED Air מציעה חווית צפייה מצויינת בהרצאות ובנוסף מאפשרת לאגור מראש כמה הרצאות בזיכרון, ולצפות בהן מתי שרוצים. היתרון הוא שניתן להוריד את ההרצאות מרשת Wifi ולצפות בהן כאשר נמצאים בחוץ, כאשר לא רוצים לנצל את חבילת הגלישה (או שהיא לא זמינה, כמו בקרה של טיסה או אזורים מחוסרי קליטה).
  6. Metropoline RealTime – אפליקציה מעולה ומאוד נוחה לצפיה בזמן ההגעה של האוטובוסים של מטרופולין (שמצויידים ב-GPS שמצביע על זמן הגעה יחסית מדוייק). מתבקש שמטרופולין תוציא אפליקציה כזאת בעצמה, אבל עד אז יש את זאת שנותנת אלטרנטיבה מצויינת.
  7. gReader – אפליקציה שהופכת את חווית בשימוש ב-Google Reader בסמראטפון לטובה בהרבה מהחוויה שקיימת באפליקציה הרשמית של Google. לכל מי שקורא RSS-ים, היא מאוד מומלצת.
  8. Israel Weather – אפליקציה לתחזית מזג האוויר. אומנם ניתן להשיג את כל המידע באינטרנט, אך האפליקציה נוחה הרבה יותר לשימוש.
  9. Endomondo – אם אתם מבצעים פעילות אירובית באופן קבוע, האפליקציה הזאת בשבילכם. היא מנטרת את הפעילות עם GPS וחיישנים נוספים של המכשיר ומדווחת על הפעילות לאתר של האפליקציה. דרך האתר ניתן לעקוב אחר כל היסטוריית הפעילות, לראות כמה קלוריות נשרפו, מה המרחק המצטבר שרצנו החודש, להשוות את התוצאות שלנו לתוצאות של החברים וכו'. מדובר באפליקציה מאוד פופולארית ומאוד כיפית לשימוש.
  10. Speed Test – מניסיוני ומניסיון חברי, מפעילות סלולאר שונות מספקות חבילות גלישה נמוכות באופן משמעותי ממה שהבטיחו ללקוחותיהן מבחינת קצב גלישה. לעיתים קשה להבין שזאת הסיבה לאיטיות ואנחנו מניחים שהמכשיר עצמו איטי, או שחבילת הגלישה הנוכחית עליה אנחנו משלמים לא מספיקה לנו. כדי לקבל תחושה טובה יותר לגבי מהירות החיבור, אני ממליץ להוריד את האפליקציה הזאת ולבדוק את המהירות אחת לתקופה.
    שימו לב שלא מומלץ לבדוק מהירויות של רשתות ביתיות בצורה הזאת כי לרוב המהירות המקסימלית בה המכשיר הסלולארי שלכם יתמוך, או רשת ה-Wifi תתמוך תהייה נמוכה מהמהירות אותה מחשבים אשר מחוברים לראוטר בכבל יקבלו.
  11. Fing Network Tools – אפליקציה לסריקת רשתות מחשבים. מיועדת בעיקר לאנשים שמתעסקים ברשתות, לא לציבור הרחב. אני בטוח שמי שכן מתעסק בתחום ימצא אותה מאוד נוחה ואינפורמטיבית.
  12. ASTRO File Manger – לא כל מכשיר Android מגיע עם תוכנה לסיור בתיקיות ובקבצים של המכשיר. עם זאת לעיתים מדובר בפעולה הכרחית שחייבים לבצע. Astro מספקת חווית שימוש מצויינת עם כל האפשרויות עם חוויית משתמש מצויינת.
  13. Sleep as an Android – אפליקציית שעון מעורר שמציעה מגוון אפשרויות רב לשליטה בשעת הצילצול ובדרך בה השעון המעורר יעיר אתכם. התוכנה העיקרית היא מעקב אחר שלבי השינה השונים והפעלת השעון המעורר כאשר נמצאים בשלב של שינה לא עמוקה. מניסיון רב, זה עוזר מאוד לקום בבוקר.
  14. Google Sky Map – אפליקציה מגניבה לחלוטין. לא שימושית אבל אין ספק שזאת האפליקציה הכי מגניבה שיש לי בטלפון.
  15. Unlock With Wifi – לרוב, כאשר אנחנו בבית אין לנו צורך לנעול את המכשיר. לרוב אנחנו סומכים על מי שנמצא בבית ואין טעם שכל פעם נצטרך להזין את הסיסמה או את ה-Pattern כדי לפתוח את המכשיר. Unlock With Wifi מבטלת את נעילת המכשיר כאשר היא מזהה שהמכשיר התחבר לרשת אשר הוגדרה על ידי בעל המכשיר כרשת באזור בטוח.
    אני לא יודע עד כמה האפליקציה הזאת בטוחה ואם אי אפשר לעבוד עליה על ידי זיוף SSID, אבל לאדם הממוצע כנראה שהיא מספיק בטוחה לשימוש, וללא ספק משפרת את חוויית המשתמש.
  16. Any.Do – האפליקציה הכי טובה שקיימת היום בשוק למעקב אחר משימות לביצוע. יפה, נוחה, ידידותית ויעילה (וישראלית).

 

זהו בינתיים, אם יעלו לי אפליקציות נוספות ששווה להמליץ עליהן אני אוסיף אותן בהמשך.

אכזבות, ציפיות ותחזיות בעולם ה-Smartphones

כאשר מסתכלים סביב נדמה שהמכשירי הסמארטפון נמצאים בכל מקום. אף על פי שמכשירים אלו טרם השתלטו על רוב השוק, אשר עדיין נשלט על ידי המכשירים הקלאסיים (המכונים לעיתים Feature Phones), מתקבלת תחושה שהם כבר ניצחו ושהעולם התקדם הלאה. אך האם זה באמת המצב?

בנוסף, כאשר אנחנו מסתכלים סביבנו נראה שמדובר במכשירי קסם שפותרים את כל בעיותיו של בעליהם, או לפחות לא מכבידים עליו. אבל שוב, האם באמת זה מה שקורה בפועל?
לי נדמה שלא.

לפני כחודשיים החלטתי שהגיע הזמן להתקדם ולקנות לעצמי מכשיר חכם. אומנם ידעתי שאני אשתמש במכשיר גם לצורך העובדה, אבל אין ספק שידעתי מראש שהוא יתפקד בעיקר כמשחק וכגאדג'ט. אני הרי לא באמת צריך לקבל בזמן אמת התראות מ-Facebook.

אף על פי שקראתי לא מעט חומר באינטרנט לפני הקניה, עדיין הופתעתי לגלות עד כמה חיי הסלולה במכשירים הללו קצרים. המכשיר הקודם שלי (נוקיה מ-2007) הסתפק בהטענה פעם בשבוע, וגם אז הוא עשה פרצוף של "עזוב גבר… לא צריך…" ואילו ב-HTC Desire HD החדש שלי, יש צורך בהטענה לפחות פעם אחת ביום. בשימוש "מסיבי" (כמה שיחות, קצת גלישה, קצת משחקים, קצת מוזיקה) יש צורך אפילו בכמה טעינות. הטלפון הפך להיות נייד-למחצה, כלומר, הוא נייד, אך בפועל צריך להיות תמיד ליד מטען.
הבטריות של הסמארטפונים כנראה עדיין לא הגיעו לבשלות אמיתית. כך גם המסכים שמהווים כרגע את צרכן האנרגיה הגדול ביותר במכשרים החכמים.

עניין נוסף, מעניין לא פחות, הוא מקלדות ה-Touch. המכשירים הללו לא מגיעים עם מקלדות אלא פותחים "מקלדת וירטואלית" על מסך המגע. הבעיה עם המקלדות האלו היא שהן פשוט לא טובות. אי אפשר להשוות אותם למקלדות QWERTY מלאות, כמו אלו שנמצאות במכשירי ה-BlackBerry ובחלק ממכשירי ה-Nokia (שלצערי לא מכילים את התכונות המודרניות של סמראטפון).
אני עוד מסתדר עם מקלדת המגע במכשיר שלי די טוב, אחרי תקופת התאקלמות של כמה ימים הצלחתי להסתדר איתה יחסית מצויין, אבל גם עכשיו אי אפשר להימנע מטעויות הקלדה תכופות.

כדי שטכנולוגיה תחדור לכל השוק, לא מספיק שתמלא את הצרכים ותענה על הדרישות של ה-20% הראשונים מהשוק המאמצים מהר טכנולוגיות. מטבע הדברים מדובר באוכלוסיה טכנולוגית יותר וצעירה יותר. כדי שטכנולוגיה באמת תכבוש את השוק היא צריכה להיות בין השאר נוחה לאנשים מבוגרים, לאנשים לא טכנולוגים או לאנשים שאינם נמצאים כל היום ליד שקע חשמל.

מה שמעניין זה שכמעט אף אחד עדיין לא מדבר על הבעיות הללו בפומבי. הכתבות בעיתון רק מהללות את הסמראטפונים ותרבות האפליקציות שהתפתחה סביבם. כמעט אף אחד לא אומר שקיימות כאן שתי בעיות מהותיות שהופכות את המוצר הזה ללא רלוונטי בעליל לאחוז מאוד נכבד מהאוכלוסיה.

Gartner, אחת מחברות מחקר השווקים הגדולות בעולם משתמשת במודל בשם "Hype Cycle" המתאר את תקופת הינקות של טכנולוגיות, מרגע ההתעוררות שלהן ועד שהן הופכות למיינסטרים. על פי מודל זה אפשר להניח שאנחנו בין התקופה של שיא ה-Hype, התקופה בה יש ציפיות מנופחות מהטכנולוגיה, ולפי התקופה של "ההתפכחות" בה מכירים באכזבות הרבות הנלוות לה. הטכנולוגיה עם הזמן כמובן רק משתפרת, ובעוד כמה חודשים המוצרים יהיו טובים בהרבה מהיום, אך התחזית שלי היא שנתחיל ראות בעתיד הלא רחוק לא מעט כתבות ואנשים שיטענו שהסמארטפונים הם טיפשיים, טרנד חולף, יקרים מידי וכו'. אני גם מוכן להתערב על כך שנראה תמונות של אנשים ששוברים את המכשירים שלהם וחוזרים למכשירי Nokia ישנים.

בסופו של דבר, אחרי שהתקופה הזאת תעבור, כנראה שהלחץ וההתקדמות הטבעית של הטכנולוגיה תאפשר לרוב הציבור לקנות ולהנות מהמכשירים החכמים. כמה זמן לדעתי זה יקח? אני לא בטוח, אבל תחושת הבטן שלי אומרת ששנתיים.
זזתי לשחק Angry Birds…

המקרה המוזר של Color

בשבועיים האחרונים תעשיית האינטרנט העולמית נאלצה להתמודד עם עב"מ מוזר – חברת Color.
החברה הוקמה על ידי יוצאי חברות אינטרנט וטכנולוגיה מהגדולות בתעשייה כולל Apple ו-Google, כאשר לכולם ברור שהצוות המרשים הזה לא יוכל לטעות.

מוצר החברה שהושק לפני כשבועיים, לאחר שנשמר בסוד מוחלט במשך כל תקופת הפיתוח הארוכה, מאפשר לנוכחים בתא שטח מסויים לצלם ביחד תמונות וליצור מהם אלבום משותף. משתמשי האינטרנט הכבדים מביניכם יודעים שאין כאן חידוש משמעותי. כבר שנים שגולשים, חברים או אנשים אשר השתתפו באירוע מסויים, יכולים ליצור אלבומים משותפים. אז במה בעצם החידוש?

מסתבר שהחידוש העיקרי הוא שסקויה (אחת מקרנות ההון סיכון הגדולות ביותר ומשמעותיות ביותר בתעשייה) השקיעה 41 מיליון דולר בחברה בסבב הגיוס הראשון. לצורך השוואה, הסכום גדול פי 100 עד פי 1000 מהסכום אותו חברות אינטרנט בשלב הזה לרוב מגייסות.

 

Color Demo from Color Labs, Inc. on Vimeo.

אז למה צריך את כל הכסף הזה?

בימים האחרונים עקבתי לא מעט אחרי הסיפור של Color וראיתי שבכל הראיונות אנשי החברה מדגישים כי קיימת טכנולוגיה משמעותית מאחורי המוצר.
לדוגמה, המוצר שלהם יודע לאכן (לזהות מיקום) משתמשים גם כאשר מקלט ה-GPS אינו מצליח לקלוט סיגנל. כך הם יכולים לדעת שקבוצת אנשים הייתה באירוע מסויים ולאפשר להם לשתף ביניהם את התמונות. כיצד הם עושים את זה?

  1. קודם כל הם מבצעים איכון כללי לרמת החצי קילומטר (על ידי קריאת GPS אחרונה או על ידי נתוני התאים הסלולארים).
  2. לאחר מכן הם מצליבים את קצב תנועת אנשים שנמצאים באותו תא השטח.
  3. לאחר מכן הם דוגמים סאונד מסביבת המכשיר, יוצרים מהדגימה חתימה ומשווים אותה לחתימות האחרות שנקלטו במקביל.

אם קיימת התאמה בין שני משתמשים או יותר בשלושת השלבים כנראה שהם נמצאים ביחד.

מבחינה טכנולוגית מדובר כאן בהישג מאוד מרשים וגם ההצלחה החלקית שלהם מדהימה אותי. אני יכול לחשוב על המון שימושים לטכנולוגיה הזאת. לדוגמה, תחליף ל-NFC לטובת "ארנקים אלקטרוניים" ושימושים רבים נוספים.
אבל כאן מדובר ב-Over Kill שיצא מפרופורציה לחלוטין. למה לא לבקש מהמשתמש להצביע על המיקום שלו בצורה ידנית כאשר אין אפשרות לאכן אותו בדרכים קלאסיות? נדמה שזה מקרה נוסף של התופעה עליה דיברתי בפוסט לא מביטים לאחור.

אך הבעיות לא נגמר בביזבוז אדיר על פיתוח טכנולוגיות לא נחוצות, החברה השיקה את המוצר כאשר ממשק המשתמש היה לא נוח ובלי מובן בעליל. יותר מזה, הרעיון הבסיסי של המוצר היה ונשאר לא ברור. וכך, מאז ההשקה החברה הצליחה לזכות בדירוג שני כוכבים ב-AppStore, ציון מביך לחלוטין לחברה שכזאת.
כאשר שואלים את עובדי החברה כיצד הציבור ילמד להשתמש בטכנולוגיה המסובכת הזאת הם מפנטזים על חינוך באמצעות פירסום בטלוויזיה ופלטפורמות דומות.

התחושה שלי היא שיש כאן מקרה קלאסי של אנשי טכנולוגיה ברמה גבוהה שיצרו מוצר מדהים שאף אחד לא ישתמש בו. העצה שאני הייתי נותן לאנשי החברה היא להתרכז בטכנולוגיות המדהימות שהם פיתחו ולא להמציא מודל שימוש עקום במוצר שלא יניב להם רווחים ראויים (יחסית להשקעה).