טיפשים מידי בשביל ליצור טכנולוגיה

בימים האחרונים התרחשו מספר אירועים משמעותיים בעולם הטכנולוגיה. באירוע הראשון התברר ש-Apple, שבמשך שנים ניסתה למתג את עצמה כיצרנית אשר לא מתפשרת בדבר כאשר מפתחת את מכשריה, פיספסה בגדול עם השקת iPhone 6Plus ועם הגרסה החדשה של מערכת ההפעלה שלה iOS8. המכשיר מתעקם כאשר אנשים מסתובבים איתו כאשר הוא בכיס המכנסיים שלהם ומערכת ההפעלה סובלת מבאגים רבים ופרצות אבטחה שגם עלולים לנטרל לחלוטין את האפשרות להשתמש במכשיר כטלפון, וגם פוגעים בפרטיות ובאבטחה של המשתמשים.

Apple אומנם משקיעה סכומים נמוכים יחסית ליצרניות אחרות בפיתוח המכשיר, ומשקיעה אחוזים גבוהים מהכנסתה לטובת יח"צ, ובכל זאת הבעיות המהותיות האלו הפתיעו מאוד, גרמו לבלאגן ברשת והחזירו את Apple לעשות שיעורי בית לטובת מציאת מענה מהיר לתקלות.

באירוע השני הסתבר כי במערכת ההפעלה Linux ישנה פרצת אבטחה חמורה המכונה ShellShock. פרצת האבטחה הזאת קיימת כ-25 שנים אך פורסמה רק לפני ימים אחדים. Linux לא כל כך פופולארית בעולם ה-PC אך נחשבת לפופולארית מאוד בעולם השרתים, מהכשירים החכמים (לדוגמה טלוויזיות מודרניות), המכשירים הסלולארים ועוד.
כמובן אלו רק דוגמאות מהימים האחרונים, ואירועים כאלו קורים כל הזמן, אך זאת הזדמנות לחשוב שוב על טכנולוגיות מפותחות והאם הפיתוח נעשה בדרך הנכונה.

ראשית, חשוב להגיד שבעיות כאלו אמורות להימנע בתהליך התכנון והפיתוח, ואם הן לא מתגלות שם הן אמורות להתגלות בתהליך בקרת האיכות (QA). ובכל זאת בעולם הטכנולוגיה כבר ברור לכולם שבעיות חמורות ימשיכו תמיד לצוץ כיוון שטכנולוגיה מפותחת על ידי בני אדם ובני אדם תמיד יעשו טעויות.

כאשר אדם מפתח תוכנה או רכיב פיזי (לדוגמה, שלד האלומיניום של iPhone 6plus), הוא מושפע מהמצב הפיזי והנפשי שלו. אם הוא עייף, חולה, כועס, מותש, משועמם, כל אלו יכולים להיות מתורגמים בקלות לבעיה בפיתוח. מכיוון שאותן הבעיות יכולות להשפיע גם על אנשי ה-QA אשר מתכננים את הבדיקות ומוציאים אותן לפועל, ייתכן מאוד שחלק מהתקלות יתפספסו ומוצר פגום יגיע לייצור.

בנוסף, גם אם כל האנשים מלאים במוטיביציה, עירניים ומרגישים טוב, עדיין קיימות מגבלות אנושיות שבני אדם לא יכולים להתגבר עליהן. כולנו שוכחים דברים מידי פעם, ואף אחד מאיתנו לא יכול לדמיין אלפי תרחישי תקלה בראש. כל הבעיות האלו כמובן מחמירות כאשר לאותו מפתח אין עדיין הרבה ניסיון.

לכן, לדעתי אין מנוס מהעברה מהירה יותר של המקל מבני האדם למכונות אשר ההשפעה שלה תיהיה דומה למהפכה התעשייתית. מהפכת האוטומציה הזאת תאפשר פיתוחים מהירים יותר, אמינים יותר, זולים יותר ואיכותיים יותר. מכיוון שתמיד יהיו מעורבים בני אדם, ייתכנו גם במערכות האלו תקלות, אך קל יותר לבדוק תשתית בודדת מאשר אינספור תוכנות ומוצרים בנפרד.

יש עכשיו באז רציני בשוק הרכב של רכבים הנוהגים אוטומטית. האמירה היא שגם אם במחשבים יש באגים, ותקלות במחשב המנווט רכב עשויות להיות קטלניות, בני אדם גורמים לתקלות רבות הרבה יותר. אם גורם אובייקטיבי היה שומע שנתנו לבני אדם לנהוג הוא היה חושב שזה המעשה הכי לא אחראי בעולם.
באופן דומה נדמה לי שלתת לבני אדם לפתח לבד טכנולוגיות מתקדמות, ובלי עזרה משמעותית בהרבה של מחשב, היא מעשה לא אחראי באותה המידה.

משקפיים ושעונים חכמים – כיצד המחשוב הלביש ישנה את חיינו

התבוננות על עולם המחשוב מעניקה לנו פעמים רבות שתי תחושות שונות ומנוגדות אשר ביחד מעניקות למתבונן תחושה משונה. מצד אחד ברור לכולנו שטכנולוגיית המחשוב מתפתחת בקצב מדהים אשר הולך וגובר עם השנים. מצד שני, לעיתים נדמה שהטכנולוגיות החדשות הן בעיקר "More of the Same". המחשב הנייד החדש ביותר שקיים היום לא שונה בהרבה ממחשבים ניידים שהיו קיימים גם לפני 15 שנה. הם אומנם היו כבדים יותר, איטיים ומסורבלים והסוללה שלהם החזיקה אפילו זמן קצר יותר מהיום, אבל בגדול? ההתפתחות לא הייתה משמעותית. גם אם נסתכל על הפלטפורמות החברתיות שממשיכות לקום, לעיתים נדמה שכבר ראינו אותן בתצורה כזאת או אחרת בעבר. Secret? בלוגים אנונימיים היו קיימים כבר לפני 10 שנים, ובפועל ההבדל הוא בוודאי לא שמיים וארץ.

אני נהנה להסתכל על התפתחות של שווקים טכנולוגים, ואפילו יש לי זכות להתפרנס מזה, והתופעה הזאת מאוד מעניינת אותי. לדעתי, התמונה פה היא משולבת, אכן עולם המחשוב מתקדם בקצב מדהים, אך רק אחת לכמה שנים טובות הוא עובר תהפוכה משמעותית. כשמסתכלים על התפתחות שוק כגרף, לעיתים קוראים לתהפוכות האלו "ברכיים", שינויים מהירים שמקפיצים את השוק למקום חדש לגמרי. בראיה היסטורית נדמה לי שאפשר למנות במהירות את השינויים האלה

  1. כניסת המחשבים המסחריים הראשונים לשוק (אשר בשלב זה שירתו גופים מוסדיים גדולים בלבד).
  2. כניסת ה-Main-Frame שאיפשרה לפרוס את טכנולוגיית המחשוב לאזורים רבים יותר בארגון.
  3. כניסת ה-PC לשוק אשר הנגישה לציבור הרחב בפעם הראשונה את הקסם שלפני כן היה שייך לצבאות ומוסדות.
  4. כניסת ה-Web.
  5. פלטפורמות חברתיות ואתרי תוכן גולשים.
  6. טכנולוגיות מחשוב ענן.
  7. Smartphones.

אולי פיספסתי אירוע משמעותי אחד או יותר, ובוודאי שאפשר להתווכח על הרשימה הזאת. אבל אם נסתכל על עולם המחשוב מ-2008 ועד היום, השינוי בו לא היה מאוד משמעותי, בוודאי לא כזה שמשנה את כללי המשחק. זאת כמובן בניכוי תתי שווקים כמו שוק אבטחת המידע.

אולי המדד הטוב ביותר הוא האם הטכנולוגיה החדשה משנה את ההתנהגות היומיומית של מי שמשתמש בה? אם לא, או שהיא אינה משנה באופן משמעותי, כנראה שהטכנולוגיה עצמה לא באמת עשתה שינוי בשוק. אבל אם נסתכל על מהפכות כמו כניסת המדיה החברתית או כניסת הטלפונים החכמים, נראה שלמעשה הן השפיעו מאוד על חיי היום-יום שלנו. עד כדי כך הם השפיעו שקשרים רומנטיים נוצרים ונפסיקים בעקבותיים, ואיזה מדד יכול להיות טוב יותר מזה?

ואלו עכשיו נדמה שאנחנו בעיצומה של מפכה חדשה בעולם המחשוב, כזאת שתשנה לגמרי את איך שאנחנו תופשים את העולם הטכנולוגי, צורכים תוכן ומוצרים פיזיים, תשנה את האינטראקציה בינינו לבין הטכנולוגיה ובינינו לבין בני אדם אחרים. השינוי כל כך משמעותי עד שבמידה מסויימת נראה שהגבול בין אדם למחשב יטושטש, ובמידה רבה ומשמעותית יותר מאי פעם.

השינוי הוא כמו שכותרת הפוסט מגלה, תחום המחשוב הלביש. מ-Google Glass שכרגע לא ברור מעמדם, לצמידי ספורט חכמים המנטרים את הפעילות היומיומית שלנו, לשעונים חכמים שיוצרים עוד ערוץ בינינו לבין האינטרנט, לחולצות חכמות, נעליים חכמות, שרשאות ועוד. כל אלו הם למעשה מחשבים זעירים אשר אנחנו "עונדים" על גופנו, במשך רוב שעות היממה.
המכשירים הלבישים האלו הם לא מחשב או סמארטפון שעוצב אחרת, אלא מוצרים חדשים לגמרי.

slashgearwatch

היום כולנו מנותקים לא מעט מהאינטרנט. כהסמארטפון בכיס אנחנו לא מקבלים באופן שוטף עדכונים ויכולת איסוף המידע שלו מוגבלת. הוא לא יודע מה אנחנו רואים, מה אנחנו שומעים, קשה לו לנטר את המצב הגופני והנפשי שלנו. גם אם קיימים פתרונות חלקיים לסוגיות האלו, הם לא מושלמים, והם גם לא יכולים להיות מושלמים, כל עוד המכשיר נמצא התיק או בכיס ואינו נענד ישירות על גופנו.

המחשבים הלבישים הללו נצמדים בצורה כל כך אינטימית לגופנו עד שחלקם מנטרים פרמטרים שונים כמו דופק, לחץ דם, רמת סוכר וחמצן ועוד. הנתונים האלו מועלים לאינטרנט ולאחר מכן ניתן ללמוד מהם על בריאות המשתמש, הרגלי החיים, בעיות מיוחדות שמצריכות שינוי בפעילות היומיומית ועוד. למעשה מדובר בפעם הראשונה בסנסורים שעוקבים אחר פעילות האדם לאורך כל שעות היום, ולא רק כאשר הוא נמצא בבדיקת EKG.

אך המכשירים האלו לא מנטרים אך ורק את הגוף שלנו אלא גם את הסביבה. Google Glass, אם יצליחו בסופו של דבר לצאת לשוק, או אם יעשו זאת מתחרים, מצלמים בצורה כמעט רציפה את שדה הראיה של המשתמש, בנוסף להקלטת קול. שילוב של אלו יחד עם מיקום מדוייק את המשתמש והפרמטרים הגופניים שלו יכולים לתת תובנות מדהימות על מצבו הנפשי-פיזי-חברתי-סביבתי של המשתמש.

בנוסף לחישת (Sense) הסביבה וניתוחה טכנולוגיות רבות המשולבות במוצרים הנכללים תחת הקטגוריה הזאת מאפשרים יצירה של תוכן וצריכה של תוכן אינטרנטי. כלומר, בפעם הראשונה קיים חיבור רציף באמת, לאורך כל שעות היום וכמעט בלתי אמצעי בין האינטרנט לבין המשתמש. באופן מטאפורי מציירים פעמים רבות את האינטרנט כענן, וכאן אין ספק שאנחנו נכנסים לתוכו.
יצירה רציפה לחלוטין של תוכן ובמקביל צריכה רציפה משנים לגמרי את כללי המשחק. לדוגמה, לא רחוק היום שנוכל להקליט ימים שלמים בחיינו ולחזור לכל נקודה בזמן, לנגן שוב את הסאונד, התמונה והפרמטרים הגופניים שליוו אותנו באותו הרגע. האם הלב שלנו פעם חזק במיוחד? האם לא היינו מרוכזים?
לכל זה יש השפעות חברתיות בין-אישיות מרחיקות לכת. אגב,כבר אמרו לי כמה פעמים שיש פרק בנושא בסדרה "Black Mirror" שאני צריך לראות.

כפי שציינתי המחשבים הלבישים הללו לרוב פשוטים וחלשים, וגם אם ניתן יהיה לשלב בהם מעבדים חזקים במיוחד, לא בטוח שיהיה בזה צורך. למעשה הגיוני הרבה יותר שנרצה כמה שיותר מהר להעלות את המידע אל האינטרנט, לשירותי ענן, וששם תיהיה לנו גישה אליו. במקביל, עיבוד ואנליזה תתבצע באופן מרוחק, מה שיאפשר הורדת עלויות משמעותית בייצור הרכיבים וחסכון באנרגיה. מעבר לכך, כשכמות המחשבים שאנחנו עובדים איתם ביום יום מגיעה בקלות לחמישה, אין כבר הגיון במחשבה על "מחשב אישי" שבו שומרים את המידע, אלא על שמירת המידע באזור האישי שלנו באינטרנט, אליו אנחנו יכולים לגשת מכל מקום.

מצידן של חברות, המידע החדש יאפשר ניתוח טוב בהרבה של קהל הלקוחות והלקוחות הפוטנציאלים אליהם כדאי לשווק. בוודאי שמתם לב שהפרסום ב-Facebook מותאם לפרמטרים שונים ומתחשב בשאלות כמו האם אתם רווקים, נשואים, סטודנטים או בוגרי תואר ואפילו באיזה מקומות ביקרתם.
אם המידע על סביבת המשתמש והפעילות הגופנית שלו יהיה זמין, גם אם באופן אנונימי למפרסם, בית קפה יוכל בקלות לשווק משקה קר בקיץ לאדם שהלך זמן רב בשמש.

במקביל, אני מעריך כי תתפתח תעשיה חדשה של ספקי מידע. פעמים רבות טוענים כי הדור הנוכחי הוא דור ADHD, דור שלא יכול להתמודד עם כמויות תוכן גדולות וחייב שהכל יהיה מסוכם ומתומצת, אם אפשר ב-140 תווים אז מה טוב. לדעתי זה ניתוח שיטחי מידי. נדמה לי שמעולם לא היה דור שקרא כמות כל כך גדולה של תוכן, אך מדיית צריכת התוכן השתנתה ובכך שינתה את הדרך שבה צורכים אותו.
כאשר נוכל לצרוך 24 שעות ביממה, ובאופן רציף, פיסות אינפורמציה קטנות, ייתכן ויידרשו ספקי תוכן מסוג חדש, אשר יספקו מידע שונה שיוכל לשמש אותנו ביום יום ואותו נוכל לצרוך באמצעות המסכים הקטנטנים שנענוד על גופנו.

לסיכום אציין שתי נקודות.

  1. ב-2008 התחלתי להעביר סדרת הרצאות על התפתחות הטכנולוגיה האינטרנטית ובאזור חודש דצמבר סיפרתי לקהל על Twitter, שירות שאז כמעט אף אחד בארץ לא הכיר. הקהל כמעט מת מצחוק שסיפרתי שאנשים מעדכנים כמה פעמים ביום מה הם עושים ומה חדש איתם, מתלוננים או מספרים בדיחה קצרה. לא הבינו מי לעזזאל ירצה לשתף את המידע הזה, ולא הבינו מי יהיה מוכן לצרוך את אוסף הקישקושים האלה. בסופו של דבר 6 שנים אחרי, וכולנו צורכים מאות הודעות דומות ב-Twitter ו-Facebook על בסיס יומי. מי שמעדכן את הסטטוס שלו 4 פעמים ביום לא יחשב לחריג בנוף האינטרנטי.
    קחו את הסיפור הזה בחשבון אם קיבלתם את התחושה שטכנולוגיית המחשוב הלביש רחוקה מאוד ואף אחד לא ירצה להשתמש בה.
  2. על נושא המחשוב הלביש אני מדבר כבר כשנתיים, אך היום החלטתי לפרסם את הפוסט הזה בעקבות ההכרזה של Apple על השעון החכם החדש שלה. כמובן ש-Apple אינה הראשונה בשוק והיא נכנסת אפילו באיחור לא אופנתי אליו, אבל אין ספק שאם היא שם, הגענו לשלב שהטכנולוגיה זמינה לרוב הציבור. הטכנולוגיה היא לא עתידית אלא לגמרי עכשיווית וקשה לי לחשוב על נקודה כלשהי בפוסט שאני לא מאמין שתתממש באופן נרחב עד סוף 2015 או אמצע 2016.

החולי במערכת ביטקוין

המטבע הוירטואלי ביטקוין (BitCoin) עושה הרבה רעש תקשורתי וגורר גם תגובות רבות של ממשלות ומוסדות פיננסים. המאמינים בו טוענים שמדובר במערכת כלכלית אלטרנטיבית לדולר (ולשאר מטבעות הפיאט), בעוד שהמתנגדים טוענים כי מדובר במערכת כלכלית אשר מסיבות רבות אינה מסוגלת להתרומם.

אני אישית איני מאמין בביטקוין, אך אולי אפרסם על זה פוסט אמשך בעתיד.
היום אני רוצה לדבר על הגרף הזה:

מתוך האתר BitCoinCharts.com
מתוך האתר BitCoinCharts.com

הגרף מתאר את התנהגות ביטקוין בשנתיים האחרונות. באופן כללי אפשר לומר כי מדובר בעליה משמעותית ויפה, משווי אפס לשווי 444US$ לביטקוין בודד. בהחלט יפה. ובכל זאת מה שבולט מאוד בגרף הוא הנסיקה המהירה של ביטקוין כלפי מעלה בחודשים נובמבר-דצמבר 2013 והתרסקותו מאז נקודת השיא שהגיעה לאזור ה-1200$.

אין ספק שיש לא מעט גורמים המשפיעים על ערך המטבע, ובכל זאת ההסבר שלי לתרחיש הוא ההסבר הבא:
ביטקוין מאפשר תהליך של "כרייה" שיכולה להתבצע על ידי כל אחד במערכת. הסיבה היא שככל שהמערכת הכלכלית של ביטקוין גדלה, ויותר אנשים מתצטרפים אליה, כך צריכים יותר מטבעות. במטבעות המסורתיים קיימת בעיה שרק ההבנק המרכזי יכול לשלוט על המננגון הזה, ושיקולי הבנק המרכזי לא תמיד נראים תואמים לאינטרס הציבורי. כאשר הדפסת הכסף מנוהלת על ידי אלגוריתם מתמטי ומתבצעת בפועל על ידי כל אחד מהמשתמשים במערכת, לא ניתן לכאורה לערב שיקולים זרים בהדפסה.

ובכל זאת נוצר פה מצב בעייתי. כריית ביטקוין מתבצעת באמצעות תהליך מתמטי קשה לחישוב. ככול שלמחשב יש כוח עיבוד רב יותר כך הסיכויים שלו להצליח בתהליך הכרייה גבוהים יותר. בעקבות עליית שווי המטבע התשלם לשחקנים גדולים וכבדים להיכנס לשוק הכרייה. אלו הקימו מרכזי חישוב ענקיים אשר מורכבים ממחשב על. מחשבים אלו מתבססים על חישובים המתבצעים במעבדים חזקים, מאיצי GPGPU, שבבים יעודיים (ASIC) לאלגוריתם של ביטקוין ועוד. לעומת מחשב בייתי, גם אם הוא חזק מאוד באופן יחסי, אין שום סיכוי אמיתי להתמודד מולם. בכך מי שיש לו כסף רב ומסוגל להשקיע בפיתוח מרכז כרייה שכזה יכול להרוויח עוד כסף רב. במקביל מכיוון שככול שנכרים מטבעות רבים יותר הקושי של החישוב עולה, אחרים לא רק שאינם יכולים להתחרות בכורים הגדולים אלא גם יפסידו כסף אם ינסו (עלות החשמל גבוהה מידי).

גרף קושי החישוב
גרף קושי החישוב של BitCoin בתשעת החודשים האחרונים מתוך האתר bitcoinwisdom.com

אני מאמין כי רבים מהמשתמשים המאמינים בביטקוין נכנסו למערכת הכלכלית הזאת מכיוון שהאמינו כי ביכולתם להרוויח כסף בצורה זולה ומהירה על ידי כרייה. כאשר אפשרות זו נחסמה בפניהם, ולא תחזור, חלקם יוצאים, וללא ספק קצב הכניסה של משתמשים חדשים ימותן עם הזמן.

במקביל, מספר ממשלות החלו להגביל את השימוש בביטקוין, כך למשל ממשלת סין חסמה פעולות בביטקוין בשיטחה, וגם ממשלת ארה"ב התחילה לדון במיסוי הרווחים מהמטבע. אלו מפחיתים את הכדאיות של שימוש במטבע וכניסה לכרייה מסחרית בו.

שני התהליכים האלו אשר נובעים מהעליה בשווי המטבע הם אלו שהורידו אותו מטה. לי באופן אישי קשה לראות כיצד המגמה מתהפכת.

האם Facebook טעתה כשרכשה את Whatsapp?

עברו כבר מספר שבועות מאז ש-Facebook רכשה את Whatsapp וכבר הרבה נאמר בנושא. נדמה לי שהתמונה הכוללת היא שרוב הפרסומים מדברים על כך שהרכישה הייתה מהלך נכון מצד Facebook. שני הנימוקים העיקריים הם ש-Facebook רכשה את המתחרה הגדולה ביותר שלה, ושמספר המשתמשים הגדול של Whatsapp מצדיק את המחיר הגבוה.

ובכל זאת ההסתכלות שלי היא טיפה שונה. נדמה לי שלא רק שהמהלך היה שגוי מאוד מצד Facebook, אלא הוא גם מסמל בועה חדשה ועשוי לסמל אבן דרך משמעותית בדרכה של Facebook לוותר על כיסאה כמובילת השוק.

שוק הטכנולוגיה מתאפיין לא רק בשינויים מהירים אלא בקצב שינויים גובר, כלומר, קצב החלפת הטכנולוגיות עולה עם הזמן. אם בעבר טכנולוגיות מרכזיות היו מלוות את האנושות מאות או לפחות עשרות שנים, היום הן מחזיקות מספר שנים בודד. לכן לא מפתיע שהתקשורת לא מפסיקה לשאול מה יהיה הדבר הבא אשר יחליף (או "יביס") את Facebook.

נדמה ש-Facebook הצליחה להתחמק מהחלפתה המהירה ולהישאר כדומיננטית בשוק בזכות שינויים מהירים בממשק והוספת פונקציות נוספות אשר ציבור המשתמשים דרש. פרסום הודעות הסטטוס נוסף לשירות טרם Twitter התבססו ברחבי העולם, הוספת האפשרות ל-Check In נוספה לפני ש-Four Square חדרו ל-Main stream ועוד.

כל אלו הם תגובות אוחרות לשינויים שקרו בשוק, זה מספיק טוב בשביל להישאר זמן מסויים רלוונטיים, אבל לא מספיק בשביל לשמור על דומיננטיות לאורך זמן. דוגמה לכך אפשר לראות במצבה של חברת Nokia או חברת Microsoft ששתיהן יחד, וכל אחת מהן לחוד, מאבדת את נתח השוק המרכזי שלה. Microsoft עוד מצליחה להיכנס לשווקים חדשים, אך את שוק המובייל, השוק החשוב ביותר של השנים הקרובות, היא פיספסה בענק.

לראייתי מה שהופך חברה לדומיננטית לאורך זמן הוא ההשקעה שלה במחקר ופיתוח. אומרים שחברת Huawei הסינית משקיעה כ-10% מהמחזור שלה במו"פ ואכן היא תוך זמן קצר הפכה להיות מבין החברות המובילות את הטכנולוגיה בעולם. לעומתה Facebook כמעט ולא משקיעה במחקר ורוב החדשנות שבה בשנים האחרונות מתבססת על רכישת חברות Startup. הבעיה עם האסטרטגיה הזאת היא שהיא מאוד יקרה, לא מספיק מהירה ולא מספיק יעילה. זאת אולי אסטרטגיה שמתאימה לחברות ענק, זקנות ומגושמות, אבל לא יכולה להתאים לחברה שעדיין לא התייצבה ויצאה משלב ה-Startup, לפחות באופן שלה.

האם Whatsapp באמת שווה 19 מיליארד דולר? הרי אין לה לא קניין רוחני, לא צוות חדשני, לא מידע מיוחד ואפילו לא חוויית משתמש מדהימה ובלעדית. האם Facebook לא היו יכולים להוציא מוצר טוב פי כמה עם השקעה של 5 מילארד דולר? בוודאי שכן וכנראה שגם עם הרבה פחות. אם לא היה מדובר בתחום ליבה של Facebook גם כך, ואם Whatsapp הייתה מאפשרת ל-Facebook להיכנס לתחומי עשייה חדשים, היה בכך עוד שמץ של היגיון, אך מדובר בתחום ש-Facebook נמצאת בו כבר זמן רב.

הטענה שחזרה שוב ושוב בתקשורת היא ש-Facebook רכשה בעצם מאגר של 400 מיליון משתמשים. אכן מדובר במאגר משתמשים גדול, ובכל זאת, צריכים לשאול פה מה הדלתא בין מאגרי הלקוחות של החברות. כלומר, כמה משתמשי Whatsapp אינם מחזיקים בחשבון Facebook פעיל? לדעתי מדובר בעשרות מיליוני משתמשים במקרה הטוב. מספר המשתמשים הזה, גם אם הוא גדול יותר אינו שווה 19 מיליארד דולר אלא אולי עשירית מהסכום.

צריכים לשים לב שתהליך הכנסתה של Whatsapp בפייסבוק תדרוש שינויי ממשק משתמש של Whatsapp לצד שילוב של טכנולוגיית הצ'אט הקיימת של Facebook לזאת של Whatsapp. שינויים אלו עשויים להשפיע באופן משמעותי על איכות המוצר ולמעשה לייתר את כל הטכנולוגיה וממשק המשתמש שעוד ניתן לטעון שקיימת ב-Whatsapp.

ואם אין ממשק משתמש ואין כמות משמעותית של משתמשים יחודיים, קשה לי לראות את הערך שבמוצר.

במצב כזה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך מתבצעות ההחלטות ב-Facebook, האם הן נעשות באמת מתוך החלטות ניהוליות מחושבות או על סמך "קריזה" של צוקרברג. נדמה שלפעמים לא ניתן לדעת בודאות, ואולי מעניין לראות כמה זמן הבורסה תיהיה סלחנית כלפי המניה.

המחשב האישי מת, יחי המחשב האישי החדש

רוב המהפכות לא קורות ביום אחד, ולרוב שינוי המצב הקיים הוא תהליך שלוקח זמן. לעיתים לא פשוט לראות את השינויים האלו בזמן שהם מתרחשים, אבל אם עוצרים לרגע ומסתכלים על הסביבה מבינים שמשהו פה שונה.

ה-PC מת. גם אם נראה שהוא עוד פה איתנו – לדוגמה, אני כותב את הפוסט הזה באמצעות אחד – זהו רק עניין של זמן עד שהשרידים האלו גם יחלפו מהעולם.
הקופסאות הגדולות והמגושמות האלו, מולן אנחנו צריכים להתיישב כבר לא מציגות יתרון אמיתי. המכשירים הניידים כבר משיגים את מחשב ה-PC השולחני, וגודל הקופסה לא מאפשר, מבחינה טכנולוגית, ביצועים אשר בלעדיהם לא נוכל להשתמש במחשב.
בשלב, אנחנו ממשיכים להשתמש בהם מתוך הרגל, מתוך סנטימנט ומתוך שיקול כספי (למה לזרוק משהו שעדיין עובד?).
כל אלו, בדיוק כמו במקרה של מצלמות פילם, בסופו של דבר יעלמו. אנחנו עוד נמשיך לראות אותם בשנים הקרובות, במיוחד בחברות וארגונים הנוטים לסביבת עבודה מיושנת. אם כך, מדוע אני טוען שהמוות שלהן נקבע כבר עכשיו?

הסיבה לכך היא שאם מסתכלים על ההתפתחות הטכנולוגית סביבנו, כבר אין שום התיחסות למחשב השולחני המסורתי. המוצרים החדשים המפותחים היום הם יישומים Web-ים ואפליקציות סלולאריות. בין אלו שנשארו מאחור אפשר למצוא את תוכנות עריכת התמונות, הוידאו והסאונד הכבדות, אך גם הן יעברו בקרוב מאוד לסביבה מקוונת. סביר מאוד שאת הגרסה הבאה של Photoshop או את זאת שאחוריה יהיה אפשר למצוא רק כשרות Web ענני – וזה כנראה יעבוד אפילו מהר יותר. עוד כמה שנים נראה את אותו התהליך בתוכנות הארגוניות. תהליך דומה למעבר מ-Mainframe ל-PC.

ואם התוכנות כבר אינן מצריכות מחשב שולחני, הן ניידות (נמצאות בענן) והמכשירים החדשים מהווים תחרות ראויה, מדוע שלא נעבור אליהם?

פעמים רבות אני שומע מאנשים שלא נוח להקליד ב-Smartphone או Tablet. זה נכון, אבל זה לא צריך להיות כך. אף אחד לא אמר שהקלדה במכשיר נייד צריכה להיות מסורבלת. ייתכן ויפתרו זאת באמצעות מקלדות מסוג חדש או פשוט באמצעות שימוש במקלדות ניידות "מסורתיות".
גם גודל המסך אינו עניין משמעותי. אנחנו מוקפים במהלך היום בכמויות גדולות מאוד של מסכים אשר עליהם, במקרה הצורך, אפשר להציג בגדול את התמונה מהמכשיר הנייד הקטן שלנו.

ויש כאלו שיגידו "מה הביג דיל? מחשב נייד לא שונה באופן מהותי ממחשב ה-PC המסורתי" וזה בגדול נכון – כרגע.
כאשר החלו לצוץ המחשבים הניידים לא הייתה מוטיבציה לפתח עבורם כלים ומערכות הפעלה נפרדות.   בנוסף, טכנולוגיית ה-Web והענן עוד לא היו בשלות. בחירה במחשב הנייד הייתה התפשרות שרק אנשי עסקים, שאין להם בררה, בוחרים בה (במיוחד בגלל המחיר האסטרונומי באותה התקופה).

היום אנחנו כבר במצב שונה. טכנולוגיות הענן הבשילו (אף על פי שעדיין לא בכל המגזרים) ואין לנו צורך במערכת הפעלה כבדה, חומרה יקרה, תוכנות מסורבלות, אחסון מקומי וכו'.
המשמעות היא שאנחנו צריכים לחשוב מחשב על המוצרים שאנחנו קונים, הרשתות שאנחנו מקימים, האבטחה שאנחנו מיישמים בהן ועוד. מדובר לא רק בשינוי קל אלא במהפכה של ממש.

"המחשב האישי" החדש יהיה וירטואלי. הוא למעשה יהיה אוסף החשבונות שלנו באתרים ושירותים שונים ולא חומרה ספציפית. כדי לגשת לחשבונות הענן האלו יהיו לנו "טרמינלים" זולים, קטנים ו"טיפשים".
אנחנו לא נדאג עוד מאיטיות המעבד או ממחסור ב-RAM. החשיבות העיקרית תיהיה לתשתית הגלישה שלנו ולנוחות השימוש בשירותי הענן.

לדעתי זאת מהפכה מבורכת שתעשה לעולם המחשוב, ולצרכן הפשוט, רק טוב.
 

אסטרטגיית ההישרדות של Facebook

אחת לכמה חודשים Facebook יוצאת עם שינוי גדול "משמעותי". לאחרונה היה מדובר ב-Timeline שיצר המון באז סביב הרשת החברתית, כאשר הוא הוכרז. אני זוכר תגובות מפי עיתונאי טכנולוגיה ואינטרנט מנוסים, מכל העולם, שהתפאלו מהשינוי הדרמטי באתר. מיד לאחר מכן ה-Timeline נפתח לבדיקות Beta עבור מפתחים, וכשהתקנתי אותו על הפרופיל שלי, לא שמתי לב לשינוי דרמטי. אומנם העיצוב אכן השתנה, אבל האם משהו בחווית השימוש שלי ב-Facebook באמת השתנה מעבר לרמה הויזואלית? לדעתי התשובה היא שלא, או לפחות שלא באופן מהותי. ובכל זאת, Facebook מבצעת את השינויים הויזואלים הללו אחת לכמה חודשים, כמעט ללא הפסקה. בדיעבד ברור לנו שהשינויים האלו לטובה, אך בזמן שהם קורים הם לרוב גורמים להתרעמות. גם עכשיו, כשה-Timeline בתהליך הפריסה שלו למשתמשים, יש לא מעט שממש שונאים אותו ומתוסכלים שהשינוי נכפה עליהם, לא פחות.

האמת היא שהרגשות האלו מובנים. כשאנחנו מבלים כל כך הרבה מהזמן שלנו בסביבה מסויימת ומתרגלים אליה, אנחנו אוהבים לדעת שהיא פחות או יותר סטטית, שאנחנו יכולים ללמוד אותה ולדעת להתמצא בה. כשמשנים לנו את העיצוב של אחד מהשירותים המרכזיים בחיינו (אם "מרכזי" אומר זמן גלישה), אנחנו יכולים טיפה להתבלבל, וזה לא נעים.
אם כך, למה Facebook בוחרת לשנות את האתר אחת לכמה חודשים בצורה כל כך קיצונית? למה השינויים לא הדרגתיים? הרי אם היה מדובר בתוכנה אשר את העדכון לה כל משתמש צריך להתקין בנפרד, עוד היה אפשר להבין מדוע Facebook מרכזת את העדכונים, אך כאשר מדובר בשירות Web, זה כבר פחות מוסבר.

כדי לנסות ולהבין מדוע החברה נוהגת בצורה שכזאת, אפשר לבחון את תהליך הופעתן של טכנולוגיות חדשות וכניסתן לשוק. בתחילת התהליך הטכנולוגיות החדשות מתבגרות בצורה איטית, וכך גם קצב האימוץ שלהן. בהמשך, הן מגיעות לבשלות מסויימת ומאומצות על ידי כמות מספיק גדול של אנשים שמוגדרת כ"מסה קריטית". לאחר מכן, הטכנולוגיה מזנקת במהירות כלפי מעלה, עד שהיא מגיעה לרוויה מסויימת בשוק. כאשר הרוויה הזאת מגיעה, לרוב הטכנולוגיה מחזיקה זמן מה, עד שמוחלפת על ידי טכנולוגיה אחרת, טובה יותר.

יתכן וב-Facebook מבינים כי הם הגיעו לשלב של הרוויה בשוק. ברוב העולם Facebook הגיעה כמעט לגבול הפוטנציאל שלה בשלב זה מבחינת חדירה לשוק. במילים אחרות, רוב האוכלוסיה שמסוגלת להשתמש בשירות כבר עושה זאת.
הסיטואציה הזאת יוצאת פוזיציה עבור Facebook שנשמעת טיפה מוזרה. בקרב על עתיד האינטרנט היא נמצאת בעמדה נחותה. ואומנם, חברות ומותגים מסויימים מצליחים לשמור על הובלה בשוק, אף על פי שעבר זמן רב מאז השקתם, כמעט ללא שינויים מהותיים. דוגמאות לכך הם Youtube שכמעט ולא השתנתה, או Google Search שמעבר לליטוש האלגוריתם, חוויית החיפוש נותרה פחות או יותר זהה. להערכתי שני השירותים הללו ואחרים הצליחו לשרוד בשוק זמן רב ללא שינוי, כיוון שהציגו טכנולוגיה מנצחת ששולבה עם חווית משתמש סבירה ומעלה.

הטכנולוגיה של Facebook מדהימה, אך יכולה להיות מועתקת בעלות נמוכה יחסית. האוצר האמיתי של הרשת הוא מאגר משתמשיה הענק והתוכן אותו הם יצרו בשנים האחרונות. שני הדברים האלו נותנים לה בסיס איתן, אך בתנאים מסויימים ובהינתן מתחרה חזק מספיק, היא יכולה לאבד את ההובלה.
וגם אם Facebook תוסיף להניף את דגל הרשתות החברתיות ולצעוד בראשן בעשרים השנים הקרובות, היא עשוייה להיתקל בקושי כאשר יצוץ עקרון תקשורת חדש, שונה מזה שמקובל היום ברשתות החברתיות, ולשנות את כללי המשחק. אז נתח השוק שלה בתחום הרשתותה חברתיות עשוי להישאר זהה, אך גולשים יחלקו את הזמן בינה לבין שירותים חדשים, אשר אינם רשתות חברתיות והרווח אותו היא מפיקה מפרסום ירד.

כדי לפתור את בעיית המתחרים, אשר מציעים שירותים חדשים ומרעננים, יתכן ו-Facebook מנסה לפתור בעזרת התחרות בעצמה. כלומר, לייצר מוצר חדש אחת לכמה חודשים אשר יביס את המוצר הקודם, או ייצור תחום פעילות חדש לגמרי לגולשי Facebook אשר לא הכירו לפני כן.
כך הרשת החברתית מצליחה להימנע ממצב בו תיתפס על ידי הגולשים, גם אם בתת מודע, כמוצר מיושן ומפחיתה את הרצון שלנו לנסות שירותים חדשים של מתחרות פוטנציאליות.

לא מביטים לאחור

בימים האחרונים אני משוטט ברחבי האינטרנט כדי ללמוד על תחום חדש לגמרי עבורי – UX (או בעברית – חווית משתמש). כחלק מהחיפושים נתקלתי בהרצאה נפלאה מהכנס ה-UX Week 2010 שעסקה ב-Gamestorming, שיטה למציאת פתרונות לבעיות באמצעות משחק (Brainstorming משוכלל ומגניב).

Starbucks

במהלך ההרצאה דייב, הבחור שהרצה, סיפר על סשיין Gamestorming שהוא ערך אשר בו הוצגה הבעיה שאנשים זורקים יותר מידי כוסות חד פעמיות לפח. אותו בחור שהציג את הבעיה שם לב שכמויות מאוד גדולות של כוסות Starbucks נזרקות לפח, למרות שהרשת מעודדת את הלקוחות שלה לשמור את הכוסות ולמלא בהן קפה חדש בפעם הבאה שהם יבקרו בחנות. מפתיע או לא – כמעט אף אחד לא עושה את זה.

החבורה ניסתה למצוא פתרון טוב יותר מ"לחנך בכוח" באמצעות עיצוב מחדש. המחשבה הזאת הובילה אותם לתכנון כוס מיוחדת שתכיל RFID שיזכור את ההזמנה המועדפת על בעל הכוס. כאשר הוא יגיע בפעם הבאה ל-Starbucks הוא לא יצטרך לעמוד בתור הארוך אלא יוכל לעקוף אותו, להעביר את הכוס ליד קורא ה-RFID, ולקבל את ההזמנה שלו במהירות. מעין מסלול אקספרס למי שהחליט לחזור ולהשתמש בכוס שוב ושוב לשמור על הסביבה (ועל הדרך לחסוך כסף ל-Starbucks, אחרת מה זה שווה?).

כששמעתי את הרעון נדהמתי משני דברים:

  1. איזה משקל וכוח יש לעיצוב מוצר, ואיך שינוי בו יכול להוביל לשינוי בהרגלים של המשתמשים/לקוחות. זה ללא ספק גרם לי לרצות לשמוע עוד על התחום.
  2. החדר היה מלא באנשים אינטיליגנטים, אנשים שמבינים בעיצוב, טכנולוגיה וחיים מספיק שנים בעולם. איך לעזזאל אף אחד מהם לא חשב על Barcode? בחירה ב-Barcode מתאים תאפשר לשמור את ההזמנה + כרטיס האשראי על הלקוח על מדבקה בלי שום בעיה. זה הרבה יותר זול וקל ליישום.

Barcode

הנקודה השניה הפילה לי את האסימון שקשה לנו לחזור לפתרונות "פרימיטיביים", ישנים ופשוטים יותר, גם אם הם זולים יותר ומתאימים יותר לבעיה. במבט לאחור ראיתי את הבעיה הזאת צצה בלא מעט פרוייקטים שעבדתי עליהם או פרוייקטים שיצא לי לשמוע עליהם. תמיד מנסים לרוץ לדבר החדש ביותר, המגניב ביותר והמתוחכם ביותר, גם אם אין בכך צורך וגם אם לעיתים מדובר בפתרון פחות טוב.
יכול להיות שבמקרה הספציפי הזה RFID הוא כן פיתרון טוב בהרבה ועם הרבה יתרונות שאני לא חושב עליהם. בכל מקרה, אני בטוח שבחצי מהמקרים ששמעתי את הביטוי RFID נזרק לאוויר היה אפשר להחליף אותו גם ב-Barcode כזה או אחר.
זאת גם לדעתי הסיבה שלמרות של-RFID היה סוג של באז, עדיין בסופו של דבר ה-QR code (שעליו אני צריך לכתוב פוסט שלם נפרד) תופס ובגדול.

ופתאום אני מבין שאולי מסכי המגע שאנחנו רואים בכל טלפון נייד, מחשב, מכונית, מקרר, מכונת כביסה, מאורר, שעון, וקרטיב שיצאו בשנה האחרונה לא נולדו רק בגלל הגימיק או ניסיון להעתיק את מוצריה של אפל.