למה קמפיינים אינטרנטיים לא מנצחים בחירות

***פוסטים נשארים פה הרבה זמן אז לקוראים שבאו מהעתיד, תזכורת קטנה לפני הפוסט והכנסה לקונטקסט – הפוסט הזה נכתב שלושה ימים לאחר הבחירות של שנת 2015 כאשר ביבי נבחר לכהונה שלישית רצופה לאחר שבועות ארוכים של פעילות V15 שניסו לעודד את הדחתו והרבה תקוות בשמאל להחלפת ראש הממשלה. מעבר לזה מקווה אתם נהנים שם בעתיד עם המכוניות המעופפות שלכם. ***

אני משתייך למחנה השמאל ובבחירות ליום שלישי הצבעתי למרצ. לא הייתי אופטימי ובשיחה עם חברים על חוף הים אמרתי שלדעתי שום דבר לא הולך להשתנות, לא כי אני פסימי אלא כי קראתי את הסקרים. מדברים המון על כך שהסקרים שיקרו והציגו תמונה לא נכונה אבל לדעתי זה ממש לא מדוייק. התוצאות הסופיות די קרובות למה שחזו הסקרים מראש. הרשימה הערבית הייתה על הזמן על אותו מספר מנדטים פחות או יותר, כך גם מרצ, ש"ס ויהדות התורה, יחד כל הזמן לא עברו את אחוז החסימה, ישראל ביתנו התנדנדה על אזור ה-6 מנדטים, כחלון סביב ה-10 והליכוד והבית היהודי ביחד קיבלו פחות או יותר את אותו מספר מנדטים שחזו הסקרים, אך החלוקה הסופית בין שתי המפלגות הייתה שונה.

האופטימיות נבעה מכך אנשים הסתכלו סביבם ובעיקר בפייסבוק שלהם וראו שאין ספק שקיים רוב מוחלט בעד החלפת השלטון ויצביע ליש עתיד, המחנה הציוני או מרצ – בלי ספק הולך להיות מהפך. ובכן, מהפך! גילינו שפייסבוק לא מייצג את המציאות. אם כן למה זה קורה?

פייסבוק עובדת בצורה של חברות הדדית. בשביל שתוכלו לראות פוסטים של אדם אתם לרוב צריכים להיות חברים שלו גם מחוץ לאינטרנט. בגלל שההצבעות בישראל עדיין "שבטיות" ובגלל שרובנו חיים עדיין בשבטים המושפעים מאזור מגורים, מוצא ומעמד סוציו-אקונומי, רובנו מצביעים למה שחלק נכבד מהמכרים שלנו גם מצביעים. תסתכלו על מפת ההצבעות ע"פ ישובים וזה בדיוק מה שתראו. לכן כשאנחנו מסתכלים בפיד ההודעות שלנו בפייסבוק ומנסים ללמוד על דעת הקהל אנחנו למעשה לומדים את עצמנו, וזה כבר כונה על ידי אחרים כ"תיבת תהודה".

בעיה נוספת שנובעת מהשיבטיות היא שאנשים לא נחשפים למגוון אוכלוסיה רחב, לא לומדים על החלומות, הבעיות והשפה של אנשים שונים מהם. אני טוען שאם בחיים שלנו לא דיברנו עם יהדות חרדית ליטאית אין לנו שום ליגיטימציה לטעון נגדם חצי טענה פוליטית או חברתית. כנ"ל כמובן לגבי כל אוכלוסיה שלא הצביעה למפלגה שנשמעת לנו בחירה סבירה.

דף הפייסבוק של יהדות התורה מונה נכון לכתיבת שורות אלו 3,825 עוקבים, רובם המוחלט חילונים אתאיסטים חובבי פוליטיקה סקרנים שמשועשעים מהרעיון של לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של המפלגה הכל כך שמרנית הזאת. לשם השוואה, למפלגות הגדולות האחרות יש עשרות אלפי עוקבים בפייסבוק, לא כולל העוקבים העמודים האישיים של חברי הרשימה.

אבל יהדות התורה לא מבינה שהאינטרנט הוא מדיום אדיר להעביר מסרים פוליטיים? היא כנראה מבינה שזה כלי מעולה להעביר מסרים פוליטיים לאוכלוסיה החילונית הלא מסורתית שגם ככה לא תצביע להם. את הסרטונים שהם כן העלו לאינטרנט הם כנראה עשו רק כי הם כבר צולמו והיו מוכנים בפורמט דיגיטלי, ולא מתוך חצי מחשבה אסטרטגית.

בניגוד לכך, מפלגות השמאל ניהלו קמפיינים אגרסיביים באינטרנט והתבססו בעיקר עליהם (ועל פעילות פנים שבטית אחרת) כדי לנצח את הבחירות. זה לא עובד, זה לא יכול לעבוד, לא רק מבחינה פסיכולוגית, אלא מהסיבה שאי אפשר לשכנע אדם שאתה לא פונה אליו, לא מכיר אותו ולא מדבר בשפתו.

אני מאוד סולד ממפלגת יש עתיד ויש לי המון ביקורת עליה, אבל הקמפיין האינטרנטי שלה הוא לא פחות ממבריק. חברי רועי דויטש, שמוביל את קמפיין הדיגיטל של יש עתיד, הוא לא פחות מ-Superstar בניו-מדיה, והלוואי שגם למרצ והמחנה הציוני היו אנשים שמתקרבים לקרסוליים שלו ושל הצוות הנהדר שהוא עובד איתו. אני באמת מאמין שיש עתיד לא הייתה שורדת בלעדיהם בפוליטיקה.
כשהתחלתי לדבר עם אנשים בפייסבוק על הצבעה ליש עתיד שמתי לב שאני מקבל תשובות ארוכות ומפורטות מאוד מאנשים שלא עוקבים צמוד אחר המערכת הפוליטית בדרך כלל:

פהחשדתי

פה חשדתי והבנתי מהר מאוד שמדובר בפעילות שמתרחשת מאחורי הקלעים. קבוצות פייסבוק של תומכי יש עתיד שמלהיבות את התומכים, נותנות להם להרגיש שייכים, תורמים וחלק מתנועה. אם אתם מנהלים מותג כלשהו – זאת הדרך לבנות קהילה סביב המוצר.

ובכל זאת, יש עתיד, כמו שאר מפלגות השמאל לא מצליחות לרתום את הפריפרייה הגיאוגרפית והסוציו-אקונומית לתמוך בהן. אני חושב שזה נובע באופן ישיר מהתנשאות, יוהרה ולעיתים גם גזענות כלפי שאר האוכלוסיה, שאותה אנחנו לא מכירים.

בתקופת בית הספר לא נסעתי הרבה באוטובוסים כי בית הספר והחברים היו ברדיוס די מצומצם סביבי. אני זוכר את ההרגשה שקיבלתי כשהתחלתי לנסוע בתחבורה ציבורית ופתאום ראיתי סביבי המון אנשים מוזרים. אנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות שונות, אחוז נכים שמעולם לא נחשפתי אליו, אוכלוסיות כמו ערבים, חרדים, עובדים זרים ועוד, אוכלוסיות שבחיים לא התקרבתי אליהן פיזית לפני כן, בוודאי שלא בתדירות הזאת.
באוטובוסים, במיוחד בינעירוניים, רואים את ישראל האמיתית, כולם נוסעים ביחד ובלי ברירה יושבים אחד ליד השני. אם יש בעיה בדרך (פקק, בעיה במזגן, מישהו שעושה בלאגן) אין ברירה אלא גם לדבר אחד עם השני, גם אם זה לכמה שניות.
פייסבוק הוא לא כזה, וגם לא יכול להיות כזה מעצם הגדרת הרשת והעקרונות עליהן היא בנויה. עד שלא תגיע טכנולוגיה חדשה שמאפשרת לנו לפרוץ את מחסום השבטים ותתי השבטים בהם אנחנו חיים, הסתמכות על קמפיינים אינטרנטיים לשינוי התודעה הציבורית או ניסיון לקבל מפייסבוק אינדיקציה כלשהי על המציאות, יהיו חסרי ערך אמיתי.

כאשר אנחנו לא מכירים את האוכלוסיה שמצביעה למפלגות שנשמעות לנו נוראיות אין סיכוי שנצליח להבין באמת מה הוביל להצבעה. הספקולציות מגיעות לעיתים קרובות לכך שאותה אוכלוסיה היא פשוט "טיפשה", "מנותקת מהמציאות", "לא משכילה", "גזענית", "מזוכיסטית וכו'. זאת צורת מחשבה שמציבה חומות סביב המחנות ולא עוזרת להסיר אותן ואיתה לעולם לא יצליחו "לגייס" למחנה כלשהו אדם מהמחנה הנגדי.

לסיכום, תמונה אמיתית (בחיי) מעמוד הפייסבוק של המחנה הציוני שמראה שאפילו לתוך השבט לא יודעים איך לשווק. העוגיה הזאת הוכנה על ידי "פפה קינוחים" ואם אתם אוהבים קינוחים כמוני תבדקו את עמוד הפייסבוק הנפלא שלהם. העוגיה מקסימה, אבל להעלות את התמונה כמה ימים אחרי שהוכרז האיחוד של "המחנה הציוני" שנתקף מבחוץ על חוסר הרצינות והיכולת להוביל את המדינה? זה כבר מגוחך. התימרון בין רצינות להומור וחיבור ישיר לעם הוא אומנות חשובה, ונראה שגם המחנה הציוני וגם מרצ בקליפ המסיבה שלהם לגמרי לא היו בכיוון.FAIL

 

משקפיים ושעונים חכמים – כיצד המחשוב הלביש ישנה את חיינו

התבוננות על עולם המחשוב מעניקה לנו פעמים רבות שתי תחושות שונות ומנוגדות אשר ביחד מעניקות למתבונן תחושה משונה. מצד אחד ברור לכולנו שטכנולוגיית המחשוב מתפתחת בקצב מדהים אשר הולך וגובר עם השנים. מצד שני, לעיתים נדמה שהטכנולוגיות החדשות הן בעיקר "More of the Same". המחשב הנייד החדש ביותר שקיים היום לא שונה בהרבה ממחשבים ניידים שהיו קיימים גם לפני 15 שנה. הם אומנם היו כבדים יותר, איטיים ומסורבלים והסוללה שלהם החזיקה אפילו זמן קצר יותר מהיום, אבל בגדול? ההתפתחות לא הייתה משמעותית. גם אם נסתכל על הפלטפורמות החברתיות שממשיכות לקום, לעיתים נדמה שכבר ראינו אותן בתצורה כזאת או אחרת בעבר. Secret? בלוגים אנונימיים היו קיימים כבר לפני 10 שנים, ובפועל ההבדל הוא בוודאי לא שמיים וארץ.

אני נהנה להסתכל על התפתחות של שווקים טכנולוגים, ואפילו יש לי זכות להתפרנס מזה, והתופעה הזאת מאוד מעניינת אותי. לדעתי, התמונה פה היא משולבת, אכן עולם המחשוב מתקדם בקצב מדהים, אך רק אחת לכמה שנים טובות הוא עובר תהפוכה משמעותית. כשמסתכלים על התפתחות שוק כגרף, לעיתים קוראים לתהפוכות האלו "ברכיים", שינויים מהירים שמקפיצים את השוק למקום חדש לגמרי. בראיה היסטורית נדמה לי שאפשר למנות במהירות את השינויים האלה

  1. כניסת המחשבים המסחריים הראשונים לשוק (אשר בשלב זה שירתו גופים מוסדיים גדולים בלבד).
  2. כניסת ה-Main-Frame שאיפשרה לפרוס את טכנולוגיית המחשוב לאזורים רבים יותר בארגון.
  3. כניסת ה-PC לשוק אשר הנגישה לציבור הרחב בפעם הראשונה את הקסם שלפני כן היה שייך לצבאות ומוסדות.
  4. כניסת ה-Web.
  5. פלטפורמות חברתיות ואתרי תוכן גולשים.
  6. טכנולוגיות מחשוב ענן.
  7. Smartphones.

אולי פיספסתי אירוע משמעותי אחד או יותר, ובוודאי שאפשר להתווכח על הרשימה הזאת. אבל אם נסתכל על עולם המחשוב מ-2008 ועד היום, השינוי בו לא היה מאוד משמעותי, בוודאי לא כזה שמשנה את כללי המשחק. זאת כמובן בניכוי תתי שווקים כמו שוק אבטחת המידע.

אולי המדד הטוב ביותר הוא האם הטכנולוגיה החדשה משנה את ההתנהגות היומיומית של מי שמשתמש בה? אם לא, או שהיא אינה משנה באופן משמעותי, כנראה שהטכנולוגיה עצמה לא באמת עשתה שינוי בשוק. אבל אם נסתכל על מהפכות כמו כניסת המדיה החברתית או כניסת הטלפונים החכמים, נראה שלמעשה הן השפיעו מאוד על חיי היום-יום שלנו. עד כדי כך הם השפיעו שקשרים רומנטיים נוצרים ונפסיקים בעקבותיים, ואיזה מדד יכול להיות טוב יותר מזה?

ואלו עכשיו נדמה שאנחנו בעיצומה של מפכה חדשה בעולם המחשוב, כזאת שתשנה לגמרי את איך שאנחנו תופשים את העולם הטכנולוגי, צורכים תוכן ומוצרים פיזיים, תשנה את האינטראקציה בינינו לבין הטכנולוגיה ובינינו לבין בני אדם אחרים. השינוי כל כך משמעותי עד שבמידה מסויימת נראה שהגבול בין אדם למחשב יטושטש, ובמידה רבה ומשמעותית יותר מאי פעם.

השינוי הוא כמו שכותרת הפוסט מגלה, תחום המחשוב הלביש. מ-Google Glass שכרגע לא ברור מעמדם, לצמידי ספורט חכמים המנטרים את הפעילות היומיומית שלנו, לשעונים חכמים שיוצרים עוד ערוץ בינינו לבין האינטרנט, לחולצות חכמות, נעליים חכמות, שרשאות ועוד. כל אלו הם למעשה מחשבים זעירים אשר אנחנו "עונדים" על גופנו, במשך רוב שעות היממה.
המכשירים הלבישים האלו הם לא מחשב או סמארטפון שעוצב אחרת, אלא מוצרים חדשים לגמרי.

slashgearwatch

היום כולנו מנותקים לא מעט מהאינטרנט. כהסמארטפון בכיס אנחנו לא מקבלים באופן שוטף עדכונים ויכולת איסוף המידע שלו מוגבלת. הוא לא יודע מה אנחנו רואים, מה אנחנו שומעים, קשה לו לנטר את המצב הגופני והנפשי שלנו. גם אם קיימים פתרונות חלקיים לסוגיות האלו, הם לא מושלמים, והם גם לא יכולים להיות מושלמים, כל עוד המכשיר נמצא התיק או בכיס ואינו נענד ישירות על גופנו.

המחשבים הלבישים הללו נצמדים בצורה כל כך אינטימית לגופנו עד שחלקם מנטרים פרמטרים שונים כמו דופק, לחץ דם, רמת סוכר וחמצן ועוד. הנתונים האלו מועלים לאינטרנט ולאחר מכן ניתן ללמוד מהם על בריאות המשתמש, הרגלי החיים, בעיות מיוחדות שמצריכות שינוי בפעילות היומיומית ועוד. למעשה מדובר בפעם הראשונה בסנסורים שעוקבים אחר פעילות האדם לאורך כל שעות היום, ולא רק כאשר הוא נמצא בבדיקת EKG.

אך המכשירים האלו לא מנטרים אך ורק את הגוף שלנו אלא גם את הסביבה. Google Glass, אם יצליחו בסופו של דבר לצאת לשוק, או אם יעשו זאת מתחרים, מצלמים בצורה כמעט רציפה את שדה הראיה של המשתמש, בנוסף להקלטת קול. שילוב של אלו יחד עם מיקום מדוייק את המשתמש והפרמטרים הגופניים שלו יכולים לתת תובנות מדהימות על מצבו הנפשי-פיזי-חברתי-סביבתי של המשתמש.

בנוסף לחישת (Sense) הסביבה וניתוחה טכנולוגיות רבות המשולבות במוצרים הנכללים תחת הקטגוריה הזאת מאפשרים יצירה של תוכן וצריכה של תוכן אינטרנטי. כלומר, בפעם הראשונה קיים חיבור רציף באמת, לאורך כל שעות היום וכמעט בלתי אמצעי בין האינטרנט לבין המשתמש. באופן מטאפורי מציירים פעמים רבות את האינטרנט כענן, וכאן אין ספק שאנחנו נכנסים לתוכו.
יצירה רציפה לחלוטין של תוכן ובמקביל צריכה רציפה משנים לגמרי את כללי המשחק. לדוגמה, לא רחוק היום שנוכל להקליט ימים שלמים בחיינו ולחזור לכל נקודה בזמן, לנגן שוב את הסאונד, התמונה והפרמטרים הגופניים שליוו אותנו באותו הרגע. האם הלב שלנו פעם חזק במיוחד? האם לא היינו מרוכזים?
לכל זה יש השפעות חברתיות בין-אישיות מרחיקות לכת. אגב,כבר אמרו לי כמה פעמים שיש פרק בנושא בסדרה "Black Mirror" שאני צריך לראות.

כפי שציינתי המחשבים הלבישים הללו לרוב פשוטים וחלשים, וגם אם ניתן יהיה לשלב בהם מעבדים חזקים במיוחד, לא בטוח שיהיה בזה צורך. למעשה הגיוני הרבה יותר שנרצה כמה שיותר מהר להעלות את המידע אל האינטרנט, לשירותי ענן, וששם תיהיה לנו גישה אליו. במקביל, עיבוד ואנליזה תתבצע באופן מרוחק, מה שיאפשר הורדת עלויות משמעותית בייצור הרכיבים וחסכון באנרגיה. מעבר לכך, כשכמות המחשבים שאנחנו עובדים איתם ביום יום מגיעה בקלות לחמישה, אין כבר הגיון במחשבה על "מחשב אישי" שבו שומרים את המידע, אלא על שמירת המידע באזור האישי שלנו באינטרנט, אליו אנחנו יכולים לגשת מכל מקום.

מצידן של חברות, המידע החדש יאפשר ניתוח טוב בהרבה של קהל הלקוחות והלקוחות הפוטנציאלים אליהם כדאי לשווק. בוודאי שמתם לב שהפרסום ב-Facebook מותאם לפרמטרים שונים ומתחשב בשאלות כמו האם אתם רווקים, נשואים, סטודנטים או בוגרי תואר ואפילו באיזה מקומות ביקרתם.
אם המידע על סביבת המשתמש והפעילות הגופנית שלו יהיה זמין, גם אם באופן אנונימי למפרסם, בית קפה יוכל בקלות לשווק משקה קר בקיץ לאדם שהלך זמן רב בשמש.

במקביל, אני מעריך כי תתפתח תעשיה חדשה של ספקי מידע. פעמים רבות טוענים כי הדור הנוכחי הוא דור ADHD, דור שלא יכול להתמודד עם כמויות תוכן גדולות וחייב שהכל יהיה מסוכם ומתומצת, אם אפשר ב-140 תווים אז מה טוב. לדעתי זה ניתוח שיטחי מידי. נדמה לי שמעולם לא היה דור שקרא כמות כל כך גדולה של תוכן, אך מדיית צריכת התוכן השתנתה ובכך שינתה את הדרך שבה צורכים אותו.
כאשר נוכל לצרוך 24 שעות ביממה, ובאופן רציף, פיסות אינפורמציה קטנות, ייתכן ויידרשו ספקי תוכן מסוג חדש, אשר יספקו מידע שונה שיוכל לשמש אותנו ביום יום ואותו נוכל לצרוך באמצעות המסכים הקטנטנים שנענוד על גופנו.

לסיכום אציין שתי נקודות.

  1. ב-2008 התחלתי להעביר סדרת הרצאות על התפתחות הטכנולוגיה האינטרנטית ובאזור חודש דצמבר סיפרתי לקהל על Twitter, שירות שאז כמעט אף אחד בארץ לא הכיר. הקהל כמעט מת מצחוק שסיפרתי שאנשים מעדכנים כמה פעמים ביום מה הם עושים ומה חדש איתם, מתלוננים או מספרים בדיחה קצרה. לא הבינו מי לעזזאל ירצה לשתף את המידע הזה, ולא הבינו מי יהיה מוכן לצרוך את אוסף הקישקושים האלה. בסופו של דבר 6 שנים אחרי, וכולנו צורכים מאות הודעות דומות ב-Twitter ו-Facebook על בסיס יומי. מי שמעדכן את הסטטוס שלו 4 פעמים ביום לא יחשב לחריג בנוף האינטרנטי.
    קחו את הסיפור הזה בחשבון אם קיבלתם את התחושה שטכנולוגיית המחשוב הלביש רחוקה מאוד ואף אחד לא ירצה להשתמש בה.
  2. על נושא המחשוב הלביש אני מדבר כבר כשנתיים, אך היום החלטתי לפרסם את הפוסט הזה בעקבות ההכרזה של Apple על השעון החכם החדש שלה. כמובן ש-Apple אינה הראשונה בשוק והיא נכנסת אפילו באיחור לא אופנתי אליו, אבל אין ספק שאם היא שם, הגענו לשלב שהטכנולוגיה זמינה לרוב הציבור. הטכנולוגיה היא לא עתידית אלא לגמרי עכשיווית וקשה לי לחשוב על נקודה כלשהי בפוסט שאני לא מאמין שתתממש באופן נרחב עד סוף 2015 או אמצע 2016.

לחצו כאן לקבלת מתנה שתשנה את חייכם!

נתקלתם בפייסבוק בהודעה "לחצו כאן לקבלת מתנה שתשנה את חייכם!"? אולי אפילו התפרסמה הודעה כזאת מהמחשב שלכם?

מדובר שוב באפליקציה זדונית (סוג של וירוס בפייסבוק), הפעם בשם  Myvodonline , שמפיצה את ההודעות ספאם האלו ללא ידיעת המשתמשים.

הדרך להסיר את האפליקציה הזאת ולפתור את הבעיה היא להיכנס לרשימת האפליקציות שלכם (דרך הלינק הזה) ולמחוק את האפליקציה Myvodonline. באותה ההזדמנות כדאי להסיר כל אפליקציה שלא נראה לכם שהתקנתם או שאתם לא משתמשים בה יותר.

אפליקציות זדוניות דומות המתנהגות באותו אופן:
sratim

האם Facebook טעתה כשרכשה את Whatsapp?

עברו כבר מספר שבועות מאז ש-Facebook רכשה את Whatsapp וכבר הרבה נאמר בנושא. נדמה לי שהתמונה הכוללת היא שרוב הפרסומים מדברים על כך שהרכישה הייתה מהלך נכון מצד Facebook. שני הנימוקים העיקריים הם ש-Facebook רכשה את המתחרה הגדולה ביותר שלה, ושמספר המשתמשים הגדול של Whatsapp מצדיק את המחיר הגבוה.

ובכל זאת ההסתכלות שלי היא טיפה שונה. נדמה לי שלא רק שהמהלך היה שגוי מאוד מצד Facebook, אלא הוא גם מסמל בועה חדשה ועשוי לסמל אבן דרך משמעותית בדרכה של Facebook לוותר על כיסאה כמובילת השוק.

שוק הטכנולוגיה מתאפיין לא רק בשינויים מהירים אלא בקצב שינויים גובר, כלומר, קצב החלפת הטכנולוגיות עולה עם הזמן. אם בעבר טכנולוגיות מרכזיות היו מלוות את האנושות מאות או לפחות עשרות שנים, היום הן מחזיקות מספר שנים בודד. לכן לא מפתיע שהתקשורת לא מפסיקה לשאול מה יהיה הדבר הבא אשר יחליף (או "יביס") את Facebook.

נדמה ש-Facebook הצליחה להתחמק מהחלפתה המהירה ולהישאר כדומיננטית בשוק בזכות שינויים מהירים בממשק והוספת פונקציות נוספות אשר ציבור המשתמשים דרש. פרסום הודעות הסטטוס נוסף לשירות טרם Twitter התבססו ברחבי העולם, הוספת האפשרות ל-Check In נוספה לפני ש-Four Square חדרו ל-Main stream ועוד.

כל אלו הם תגובות אוחרות לשינויים שקרו בשוק, זה מספיק טוב בשביל להישאר זמן מסויים רלוונטיים, אבל לא מספיק בשביל לשמור על דומיננטיות לאורך זמן. דוגמה לכך אפשר לראות במצבה של חברת Nokia או חברת Microsoft ששתיהן יחד, וכל אחת מהן לחוד, מאבדת את נתח השוק המרכזי שלה. Microsoft עוד מצליחה להיכנס לשווקים חדשים, אך את שוק המובייל, השוק החשוב ביותר של השנים הקרובות, היא פיספסה בענק.

לראייתי מה שהופך חברה לדומיננטית לאורך זמן הוא ההשקעה שלה במחקר ופיתוח. אומרים שחברת Huawei הסינית משקיעה כ-10% מהמחזור שלה במו"פ ואכן היא תוך זמן קצר הפכה להיות מבין החברות המובילות את הטכנולוגיה בעולם. לעומתה Facebook כמעט ולא משקיעה במחקר ורוב החדשנות שבה בשנים האחרונות מתבססת על רכישת חברות Startup. הבעיה עם האסטרטגיה הזאת היא שהיא מאוד יקרה, לא מספיק מהירה ולא מספיק יעילה. זאת אולי אסטרטגיה שמתאימה לחברות ענק, זקנות ומגושמות, אבל לא יכולה להתאים לחברה שעדיין לא התייצבה ויצאה משלב ה-Startup, לפחות באופן שלה.

האם Whatsapp באמת שווה 19 מיליארד דולר? הרי אין לה לא קניין רוחני, לא צוות חדשני, לא מידע מיוחד ואפילו לא חוויית משתמש מדהימה ובלעדית. האם Facebook לא היו יכולים להוציא מוצר טוב פי כמה עם השקעה של 5 מילארד דולר? בוודאי שכן וכנראה שגם עם הרבה פחות. אם לא היה מדובר בתחום ליבה של Facebook גם כך, ואם Whatsapp הייתה מאפשרת ל-Facebook להיכנס לתחומי עשייה חדשים, היה בכך עוד שמץ של היגיון, אך מדובר בתחום ש-Facebook נמצאת בו כבר זמן רב.

הטענה שחזרה שוב ושוב בתקשורת היא ש-Facebook רכשה בעצם מאגר של 400 מיליון משתמשים. אכן מדובר במאגר משתמשים גדול, ובכל זאת, צריכים לשאול פה מה הדלתא בין מאגרי הלקוחות של החברות. כלומר, כמה משתמשי Whatsapp אינם מחזיקים בחשבון Facebook פעיל? לדעתי מדובר בעשרות מיליוני משתמשים במקרה הטוב. מספר המשתמשים הזה, גם אם הוא גדול יותר אינו שווה 19 מיליארד דולר אלא אולי עשירית מהסכום.

צריכים לשים לב שתהליך הכנסתה של Whatsapp בפייסבוק תדרוש שינויי ממשק משתמש של Whatsapp לצד שילוב של טכנולוגיית הצ'אט הקיימת של Facebook לזאת של Whatsapp. שינויים אלו עשויים להשפיע באופן משמעותי על איכות המוצר ולמעשה לייתר את כל הטכנולוגיה וממשק המשתמש שעוד ניתן לטעון שקיימת ב-Whatsapp.

ואם אין ממשק משתמש ואין כמות משמעותית של משתמשים יחודיים, קשה לי לראות את הערך שבמוצר.

במצב כזה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך מתבצעות ההחלטות ב-Facebook, האם הן נעשות באמת מתוך החלטות ניהוליות מחושבות או על סמך "קריזה" של צוקרברג. נדמה שלפעמים לא ניתן לדעת בודאות, ואולי מעניין לראות כמה זמן הבורסה תיהיה סלחנית כלפי המניה.

מי זה אביב דיין ולמה הוא מופיע לכם בפייסבוק?

שרבים מכם נתקלתם בזמן האחרון בטקסט הבא או טקסט דומה לו:
נשמהה לייי..
בהמון אהבה בשבילך סינגל של אביב דיין.
http://www.youtube.com/watch?v=ABCD
הבחור החמוד הזה צריך את העזרה שלך ,לייק ותגובה ביוטיוב יעזרו המון!
במקרים רבים משתמשי פייסבוק מפיצים את ההודעה הזו או הודעה אחרת המקשרת לקליפ ב-Youtube של אביב דיין (את הקישור שמופיע למעלה הפכתי ללא תקין בכוונה). מסתבר כי בחלק משמעותי מהמקרים אותם משתמשים לא הפיצו את ההודעה הזו מרצונם וזו הופצה לאחר פרצה לחשבון הפייסבוק שלהם.
המקרה הראשון בו שמתי לב לתופעה הייתה כאשר חבר הפיץ את אותה ההודעה הכוללת את הלינק לעמודי ה-Wall של עשרות מחבריו באתר. אגב, אותו בחור, אמן ומוזיקאי בעצמו רחוק שנות אור מהסגון של אביב דיין.
שיטת ההפצה של ההודעות לא ברורה לי לגמרי אך לפחות במקרה הזה היא התבצעה בדרך הבאה:

  1. תחילה הופצה הודעה ממשתמשי פייסבוק, שוב ללא ידיעתם הטוענת כי הם משתתפים בתחרות כשרונות צעירים ומבקשת את תמיכת חברי הפייסבוק על ידי הצבעה.
    סביר להניח כי בשלב זה השתמשו בסיסמאות שנגנבו בעבר או באפליקציות להפצת ספאם (עליהן כתבתי בעבר) כדי להתחיל ולהפיץ את ההודעה.
  2. כאשר נכנסו ללינק להצבעה באותה "תחרות" עלה עמוד פישינג שנראה כמו עמוד הכניסה לפייסבוק. כאשר הכניסו אליו שם משתמש וסיסמה, אלו נשלחו לתוקף.
  3. לאחר שאספו שמות משתמש וסיסמה לפייסבוק, אותו מפיץ הודעות התחברות לחשבונות אלו ללא אישור ופירסם דרכם את אותה ההודעה.
    כנראה שלפחות בשלב מסויים הפעולה הזאת התבצעה באופן ידני ולא דרך מערכת אוטומטית כי אותו התוקף הספיק להתכתב עם חברי הפייסבוק של הפרופיל שנפרץ.

האינטרס במקרה הזה ברור, ככול שלסרטון ב-Youtube יש מספר רב יותר של צפיות הוא למעשה מקודם, ובסבירות גבוהה יותר יומלץ למשתמשים אחרים. כך מעודדים בצורה זדונית אפקט "ויראלי".

בנוסף, חשוב לזכור כי Youtube התחילה לפני מספר שנים בתוכנית בה היא חולקת רווחים עם בעלי ערוצים פופולארים. לכן ייתכן מאוד כי אביב דיין או מי שמפעיל את עמוד הפייסבוק מטעמו הרוויחו כספים מהפעולה הזאת.

חשוב לי להגיד שאני לא מאמין ולא רוצה להאמין שאותו הזמר ביצע את הפעולה הזאת בעצמו, ויכול מאוד להיות שהוא בכלל לא ידע ממנה, ובכל זאת, ברור כי בעל אינטרסים משותפים איתו ביצע את הפעולות האלו.

פניתי לאביב דרך עמוד הפייסבוק שלו בהודעה בה שאלתי אותו על הפריצה הזאת לחשבונות. הוא מכחיש שהוא קשור לזה, ושוב, אני מאמין לו שהוא לא יודע מי עומד מאחורי זה. הוא גם טוען שמופצים קישורים לסרטונים של זמרים אחרים. אם מישהו מוצא כאלו, אני אשמח לראות את אותן ההודעות.

זו התגובה הקצרה שקיבלתי מאביב:

כן הודיעו לי על הדבר הזה. מפרסמים עוד זמרים לא רק לינקים שלי נתקלתי בזה הרבה. מצטער אם זה פגע בך או משהו כזה אני לא קשור לדבר המגעיל הזה.

מתקפות לגניבת לייקים ועוקבים ב-Facebook

בהמשך לפוסט הקודם, אני רוצה לדבר על תופעה רחבת היקף נוספת שמתרחשת בישראל בחודשים האחרונים והיא גניבת לייקים (Facebook Likes) באמצעות מתקפות "גניבת קליקים" ClickJacking.

הרבה מאיתנו לא שמים לב לכך, אבל Facebook לא רק שינה את הדרך שבה בני נוער מתקשרים אלא גם שינה את הדרך בה הם מודדים זה את זה. אם בתקופה שבה אני הייתי בחטיבת הביניים או התיכון הילדים "המקובלים" היו אלו שיצאו עם הבחורה היפה בשכבה, ארגנו את המסיבות שאליהם כולם הלכו או עשו הכי הרבה בלאגן למורים, היום התמונה שונה. הרבה מבני הנוער היום מודדים אחד את השני לפי מספר העוקבים (Followers) אחרי הפרופיל שלהם, או על פי מספר הלייקים בעמוד ה-Facebook אותו הם מנהלים. למעשה, ראיתי מספר עדויות לכך שבני נוער שלהם יש עשרות אלפי עוקבים בפייסבוק מוכרים מאוד על ידי ילדים בגילאים האלו בכל הארץ, כלומר, הם הפכו את עצמם לסוג של Celebrities צעירים.

גנב לייקים

ובמקום שבו אנשים מודדים עצמם על פי קריטריונים "ריקים" שכאלו, יהיו כאלה שינסו לזייף אותם.

לפני שנמשיך, כדאי להגיד כמה מילים על מתקפות ClickJacking. מתקפות אלו הן למעשה טכניקה של Phishing שמאפשרת לתוקף לגרום לנתקף לבצע פעולות שונות. לדוגמה, תוקף עשוי לטעון מערכת להזמנת מוצרים מאחורי משחק פשוט, כלומר לבנות העמוד שכבה על גבי שכבה, כשהשכבה העליונה משמת להטעיית המשתמש. כאשר המשתמש ישחק במשחק וילחץ על אזורים שונים במסך, הוא למעשה יאשר את הזמנת המוצר בלי ידיעתו.

מסתבר שאותם "גנבי לייקים", אשר לפי המחקר שלי הם לרוב ילדים צעירים (בגילאי 12-15) הצליחו להבין כיצד לבצע מתקפות ClickJacking בקלות.  לרוב הם מייצרים עמוד הדומה לדף הפרסומת של Nana10 או של Mako, המוכר לרוב הגולשים הישראלים. כפתור ה"דלג" המופיע בעמוד הוא למעשה כפתור לייק לאחד מעמודי התוקפים, או כפתור Follow לפרופיל האישי שלהם. אותם תוקפים מפיצים הודעות פייסבוק המכילות מסר הגורם לרבים ללחוץ על הלינק המצורף. לדוגמה, בתקופה האחרונה מופצת ההודעה "אני בשוק חח למה עשו עלייך כתבה?" או הודעה אחרת עם הטקסט "יוואו קשה להאמין שהיא התאבדה אנחנו הכרנו אותההה" עם הפניה "לכתבה". אותו הלינק המצורף מופנה לעמוד ה-Phishing.

phishing_page_like

1514003_10152468519542678_1332769311_o

posts

המתקפות האלו יעילות ביותר, ולהערכתי השפיעו על מעל למיליון משתמשים (!) בישראל בלבד, מספר זה כולל גם אנשי Security רבים, שגם הם כמו רבים אחרים נפלו בפח.

הנה כמה דוגמאות:

Gisenu IsraStatus LoveStatus

נשאלת השאלה, כיצד התוקפים מצליחים להפיץ את הלינקים הזדוניים ברחבי פייסבוק, הרי "לייק" לעמוד לא מעניק לבעל העמוד גישה לחשבונו של המשתמש. כאן נכנסת לפעולה שיטת תקיפה נוספת העושה שימוש במנגנון App Access Token (חלק מ-OAuth) אשר נועד לשימוש בין השאר באפליקציות חיצוניות או במכשירי סלולאר אשר אינם תומכים באפליקציות הסלולאר הרגילות של Facebook. בשלב מוקדם יותר של התקיפה, טרם הפצת ה-Phishing  לגניבת הלייקים, התוקפים מפיצים Phishing מסוג אחר הגורם לאנשים לאשר את המנגנון הנ"ל, וכך התוקפים יכולים להפיץ בקלות הודעות בשם המשתמשים בשלב מאחור יותר, לעיתים שבועות או חודשים לאחר השגת ההרשאה.

המתקפה המשולבת הזאת היא יחסית מתוחכמת ברעיון שלה, אך הפכה לפשוטה ונגישה לכל ילד היודע לחפש ב-Google הוראות לעריכתה. על אף פשוטה היחסית, Facebook לא מונעים אותה כבר זמן רב (לפחות כשנה), ומשתמשים רבים נפגעים.

בדומה לפוסט הקודם שפרסמתי, גם כאן כרגע מדובר בעיקר על הצקה, אך אם ילדים בגילאי העשרה מצליחים לבצע בקלות את המתקפה ולהגיע למיליון ישראלים, לא יעבור זמן רב עד שתוקפים זדוניים יותר, פליליים או אפילו ביטחוניים, יפעלו גם באותו הערוץ.

אפליקציות ספאם ישראליות ב-Facebook

עליית הרשתות החברתיות בראשן Facebook שינתה את הרגלי הגלישה שלנו. היום, אחוזים משמעותיים מהזמן אותו אנחנו מבלים באינטרנט הוא בגלישה ברשתות אלו, ופחות ופחות באתרים אחרים.
לא רק חבריכם שמשתפים תמונות של חיות המחמד שלהם והבישולים שלהם שמו לב לזה, אלא גם הספאמרים (Spammers). הספאמרים הם אותם אלו שמקימים תשתיות פרסום בצורה לא אתית, ואף פעמים רבות לא חוקית, ומציעים לעסקים להפיץ את פרסומותיהם בזול לקהל רחב ביותר. מנועי ה-Anti-Spam שמיושמים כמעט בכל שירות דוא"ל מודרני הפחיתו את הבעיה זאת באופן משמעותי, אך דווקא הרשתות החברתיות הפכו לפלטפורמה מתאימה להקמת תשתיות ספאם שכאלו.

אם אתם מבלים ברשתות חברתיות זמן רב, בוודאי שמתם לב לא פעם להודעות מוזרות המשותפות על ידי חבריכם המזמינות אתכם להשתתף באודישנים לסדרות טלוויזיה או לקנות בהנחה שירותים או מוצרים חדשים. לפעמים אלו באמת הודעות חבריכם אך פעמים רבות מדובר בהודעות אשר נשלחו בצורה אוטומטית מחשבונם ללא אישורם וללא מודעותם. מהמשתמשים אשר דרכם נשלחה הודעת הספאם מוסתרת ההודעה עצמה באמצעות אותה האפליקציה, וכך לרוב הם אינם יכולים לשים לב לתופעה. בנוסף, רוב המשתמשים אינם יודעים כיצד להסיר אפליקציות מחשבון ה-Facebook שלהם, ולכן באופן מעשי, הן ימשכו להיות פעילות עד ש-Facebook בעצם יחליטו לחסום את האפליקציה.

 

נשאלת כמובן השאלה, כיצד האפליקציות מותקנות מראש בחשבונות המשתמשים, וכיצד הן משיגות את ההרשאות לפרסום ההודעות. התשובה לכך היא, כמו בפעמים רבות, חוסר מודעות ופזיזות של המשתמשים. בישראל כנראה שדרך ההפצה העיקרית היא באמצעות אתרי הורדות או צפייה ישירה בסרטים המאפשרים לצרוך את התוכן רק לאחר התקנת האפליקציה. מכיוון ויכול לעבור זמן מרגע ההתקנה למועד תחילת הפצת ההודעות מחשבונו של המשתמש, רוב המשתמשים שכן מזהים את ההתנהגות הזדונית בחשבנם אינם מקשרים בינה לבין הפעולה שהובילה להתקנה.
בין אפליקציות הספאם הפופולאריות בארץ כעת ניתן למצוא לדוגמה את Imbvod, MyvodOnline, File4save, VODBest, FastPlay, SD Player, LV Video.

מפיצי האפליקציה טוענים כי היא חוקית, הרי הסכמתם התקנתה כי היא תוכל לשלוח הודעות מחשבונכם. גם אם הדבר חוקי, ואני בכלל לא בטוח שזה כך, הוא אינו אתי הרי האנשים העומדים מאחורי התופעה יודעים כי אין שום ערך מוסף בהתקנתה וכי הסיבה היחידה שהמשתמשים מאשרים את התנאים הללו כי הם לא שמים לב להרשאות שהם נותנים לפעול בחשבונם.

אז מה אפשר לעשות?
הדרך להתמודד עם האפליקציות האלו צריכה להיות בכמה מישורים:

  1. לעיתים אפליקציות אלו מכילות קישורים לעמודים שמסבירי כיצד להסיר את האפליקציה במידה והמשתמש איזה מעוניין בה. ההמלצה שלי היא להסיר אותה בעצמכם ולא להיעזר בהוראות או בכפתורים שיבצעו זאת אוטומטית. אם כבר אנחנו יודעים שאי אפשר לסמוך על אותו גורם שמפיץ את האפליקציה, אין סיבה שנסמוך עליו שיעזור לנו להסיר אותה.
  2. אם גם אתם "נדבקתם" באפליקציות האלו, או שמישהו מחבריכם נדבק, היכנסו לדף ניהול האפליקציות של חשבון ה-Facebook שלכם והסירו את האפליקציה. באותה ההזדמנות, הסירו אפליקציות נוספות שלא בשימושכם.
  3. רצוי גם להיכנס לעמוד האפליקציה (בלחיצה על הלינק המופיע בהודעה) ודווחו עליה כאפליקציה המפיצה ספאם.
  4. חפשו חברים נוספים אשר גם אצלם מותקנת האפליקציה באמצעות ה-"Graph Search". ניתן לעשות זאת באמצעות חיפוש המחרוזת "People who use X" (החליפו את X בשם האפליקציה). ספרו להם על הבעיה ואיך מסירים את האפליקציה. כך גם תחסכו מעצמכם ספאם ב-NewsFeed.
  5. ניתן גם להתקין את התוסף MyPermissions, תוסף של חברה ישראלית העוקב אחר האפליקציות המותקנות בחשבונכם ואחר ההרשאות שלהן. מניסיוני היא עושה את העבודה וידידותית למשתמש.

כרגע התופעה מסתכמת בספאם והצקות בלבד. היא מהווה פגיעה בתדמית של Facebook ובאופן פוטנציאלי גם פוגעת ברווחיות שלה כיוון שמפרסמים פועלים בה ללא אישור וללא תמורה. עם זאת, בקלות רבה התופעה יכולה להפוך לחמורה בהרבה. לדוגמה, אם באופן אוטומטי ישלחו הודעות ממשתמש הזועקות לעזרה דחופה, ומתחננות שליחת כספים, רבים עשויים ליפול בפח ולשלוח כסף "לחבריהם" שנמצאים במצוקה.

כנראה שהבעיה לא תיפתר לחלוטין עד ש-Facebook בעצמם ימצאו פתרון לבעיה. כצעד ראשון Facebook יכולים לבטל את אפשרות האפליקציות להסתיר ממשתמשים הודעות אשר פורסמו בחשבונם על גבי ה-Wall. האופציה הזאת לא תפתור לגמרי את התופעה, אז היא תגביר את מודעות המשתמשים לכך שהם נמצאים בבעיה ותעודד אותם להסיר את האפליקציות הזדוניות.
שינוי נוסף שאני מאמין כי חייב להתבצע הוא הוספת אפשרות מהירה וקלה להסיר אפליקציות, ולא דרך עמוד אשר נסתר מעיניי רוב המשתמשים.

אסטרטגיית ההישרדות של Facebook

אחת לכמה חודשים Facebook יוצאת עם שינוי גדול "משמעותי". לאחרונה היה מדובר ב-Timeline שיצר המון באז סביב הרשת החברתית, כאשר הוא הוכרז. אני זוכר תגובות מפי עיתונאי טכנולוגיה ואינטרנט מנוסים, מכל העולם, שהתפאלו מהשינוי הדרמטי באתר. מיד לאחר מכן ה-Timeline נפתח לבדיקות Beta עבור מפתחים, וכשהתקנתי אותו על הפרופיל שלי, לא שמתי לב לשינוי דרמטי. אומנם העיצוב אכן השתנה, אבל האם משהו בחווית השימוש שלי ב-Facebook באמת השתנה מעבר לרמה הויזואלית? לדעתי התשובה היא שלא, או לפחות שלא באופן מהותי. ובכל זאת, Facebook מבצעת את השינויים הויזואלים הללו אחת לכמה חודשים, כמעט ללא הפסקה. בדיעבד ברור לנו שהשינויים האלו לטובה, אך בזמן שהם קורים הם לרוב גורמים להתרעמות. גם עכשיו, כשה-Timeline בתהליך הפריסה שלו למשתמשים, יש לא מעט שממש שונאים אותו ומתוסכלים שהשינוי נכפה עליהם, לא פחות.

האמת היא שהרגשות האלו מובנים. כשאנחנו מבלים כל כך הרבה מהזמן שלנו בסביבה מסויימת ומתרגלים אליה, אנחנו אוהבים לדעת שהיא פחות או יותר סטטית, שאנחנו יכולים ללמוד אותה ולדעת להתמצא בה. כשמשנים לנו את העיצוב של אחד מהשירותים המרכזיים בחיינו (אם "מרכזי" אומר זמן גלישה), אנחנו יכולים טיפה להתבלבל, וזה לא נעים.
אם כך, למה Facebook בוחרת לשנות את האתר אחת לכמה חודשים בצורה כל כך קיצונית? למה השינויים לא הדרגתיים? הרי אם היה מדובר בתוכנה אשר את העדכון לה כל משתמש צריך להתקין בנפרד, עוד היה אפשר להבין מדוע Facebook מרכזת את העדכונים, אך כאשר מדובר בשירות Web, זה כבר פחות מוסבר.

כדי לנסות ולהבין מדוע החברה נוהגת בצורה שכזאת, אפשר לבחון את תהליך הופעתן של טכנולוגיות חדשות וכניסתן לשוק. בתחילת התהליך הטכנולוגיות החדשות מתבגרות בצורה איטית, וכך גם קצב האימוץ שלהן. בהמשך, הן מגיעות לבשלות מסויימת ומאומצות על ידי כמות מספיק גדול של אנשים שמוגדרת כ"מסה קריטית". לאחר מכן, הטכנולוגיה מזנקת במהירות כלפי מעלה, עד שהיא מגיעה לרוויה מסויימת בשוק. כאשר הרוויה הזאת מגיעה, לרוב הטכנולוגיה מחזיקה זמן מה, עד שמוחלפת על ידי טכנולוגיה אחרת, טובה יותר.

יתכן וב-Facebook מבינים כי הם הגיעו לשלב של הרוויה בשוק. ברוב העולם Facebook הגיעה כמעט לגבול הפוטנציאל שלה בשלב זה מבחינת חדירה לשוק. במילים אחרות, רוב האוכלוסיה שמסוגלת להשתמש בשירות כבר עושה זאת.
הסיטואציה הזאת יוצאת פוזיציה עבור Facebook שנשמעת טיפה מוזרה. בקרב על עתיד האינטרנט היא נמצאת בעמדה נחותה. ואומנם, חברות ומותגים מסויימים מצליחים לשמור על הובלה בשוק, אף על פי שעבר זמן רב מאז השקתם, כמעט ללא שינויים מהותיים. דוגמאות לכך הם Youtube שכמעט ולא השתנתה, או Google Search שמעבר לליטוש האלגוריתם, חוויית החיפוש נותרה פחות או יותר זהה. להערכתי שני השירותים הללו ואחרים הצליחו לשרוד בשוק זמן רב ללא שינוי, כיוון שהציגו טכנולוגיה מנצחת ששולבה עם חווית משתמש סבירה ומעלה.

הטכנולוגיה של Facebook מדהימה, אך יכולה להיות מועתקת בעלות נמוכה יחסית. האוצר האמיתי של הרשת הוא מאגר משתמשיה הענק והתוכן אותו הם יצרו בשנים האחרונות. שני הדברים האלו נותנים לה בסיס איתן, אך בתנאים מסויימים ובהינתן מתחרה חזק מספיק, היא יכולה לאבד את ההובלה.
וגם אם Facebook תוסיף להניף את דגל הרשתות החברתיות ולצעוד בראשן בעשרים השנים הקרובות, היא עשוייה להיתקל בקושי כאשר יצוץ עקרון תקשורת חדש, שונה מזה שמקובל היום ברשתות החברתיות, ולשנות את כללי המשחק. אז נתח השוק שלה בתחום הרשתותה חברתיות עשוי להישאר זהה, אך גולשים יחלקו את הזמן בינה לבין שירותים חדשים, אשר אינם רשתות חברתיות והרווח אותו היא מפיקה מפרסום ירד.

כדי לפתור את בעיית המתחרים, אשר מציעים שירותים חדשים ומרעננים, יתכן ו-Facebook מנסה לפתור בעזרת התחרות בעצמה. כלומר, לייצר מוצר חדש אחת לכמה חודשים אשר יביס את המוצר הקודם, או ייצור תחום פעילות חדש לגמרי לגולשי Facebook אשר לא הכירו לפני כן.
כך הרשת החברתית מצליחה להימנע ממצב בו תיתפס על ידי הגולשים, גם אם בתת מודע, כמוצר מיושן ומפחיתה את הרצון שלנו לנסות שירותים חדשים של מתחרות פוטנציאליות.

DMZ ל-Facebook – התמודדות עם פרופילים מזוייפים

בחודשים האחרונים אני מקבל לא מעט הצעות חברות ב-Facebook מפרופילים פקטיביים או כל מיני פרופילים לא מזוהים. מאחורי חלקם כנראה מסתתרים אנשים תמימים, אבל חלקם הגדול, ככל הנראה, הם ספאמרים.

בתור הרשת החברתית הגדולה בעולם, הפכה Facebook למאגר מידע אדיר המכיל פרטים אישיים של מאות מיליוני אנשים, מכל הסוגים והמינים, ובכל ברחבי העולם. בכך מצטרף לאי הנעימות הנגרמת מספאם שאנחנו מקבלים, גם החשש מגנבת מידע, גניבת זהות ואיסוף מודיעין פלילי או ריגול תעשייתי.

אך לא תמיד אנחנו יודעים להבחין בין פרופיל תמים לפרופיל מזוייף. לעיתים רבות בעל הפרופיל הפקטיבי יבחר בשם נפוץ (לדוגמה, יואב כהן), ותמונת הפרופיל תהייה מטושטשת או לא ברורה. רוב האנשים לא יקדישו יותר מידי תשומת לב לעניין ויאשרו את המשתמש הפקטיבי, אלו המודעים יותר לנושא אבטחת המידע והפרטיות יהססו, אך בסוף גם רובם יכנעו ויאשרו את אותה בקשת החברות.

למעשה, יתכן כי באותו הרגע, מפעיל הפרופיל הפקטיבי היושב ומחכה לאישור, יתחיל לאסוף את כל המידע האפשרי מפרופיל המשתמש. הוא יתחיל לאסוף תמונות, רשימת חברים, התכתבויות פומביות (על ה-Wall), תחביבים, מידע על בת/בן הזוג וכו'. המידע הזה עשוי לחשוף פרטים בעלי ערך רב בפני עצמם, אך גם אם הוא מועט מאוד הוא יכול לשמש למתקפת "הנדסה חברתית" איכותית.
נוכל מתוחכם אף יותר יצור סקריפט השואב בצורה אוטומטית כל מידע גלוי מפרופיל המשתמש הנתקף ברגע האישור.

אם כך, כיצד נוכל להתמודד עם אותם הנוכלים?

לאלו מאיתנו שיכולים להשתלט על הסקרנות שלהם הפתרון הוא פשוט – לא לאשר הצעות חברות מאנשים שאנחנו לא בטוחים בזהותם.
ולסקרנים שבינינו יש פתרון שמצריך כמה דקות של עבודה, אך גם הוא יחסית פשוט. יצירת "DMZ" לפרופילים חשודים.

מהו DMZ?

DMZ הם ראשי התיבות של Demilitarized Zone (אזור מפורז). בעולם אבטחת המידע הכוונה היא לאזור כלשהו המפריד בין הנכסים שלנו (הרשת של הארגון, הסודות שלנו וכו') לבין העולם החיצון אשר עשוי גם להיות רע. כך גם אם התוקף תקף, אנחנו עשויים להבחין בתקיפה שלו כאשר הוא נמצא בטריטוריה שלנו, אך עדיין לא הגיע לנכסים עליהם אנחנו רוצים להגן.

ואיך זה מתקשר ל-Facebook?

Facebook מאפשרת לי ליצור רשימות חברים (כן באמת! Google+ לא המציאו את זה!) ולהגדיר מדיניות שונה של חשיפה לאזורים שונים בפרופיל שלי עבור כל רשימה. לדוגמה, תוכלו ליצור רשימה עבור מקום העבודה אשר כל חבריה לא יוכלו לראות תמונות אישיות שלכם מאירועים חברתיים, או ליצור רשימה של אנשים המתעניינים בטיולי אופניים, אשר רק היא תקבל את כל הפרסומים שלכם בנושא.
כדי ליצור רשימות מסוג זה יש להיכנס לעמוד הזה http://www.facebook.com/friends/edit (Account => Edit Friends) ולאחר מכן ללחוץ על כפתור Create a List.

אני יצרתי רשימה כזאת וקראתי לה DMZ ובינתיים לא צרפתי אליה אף חבר.

לאחר מכן הורדתי את הרשאות הצפיה לרשימה זאת על ידי כניסה לעמוד הגדרות הפרטיות http://www.facebook.com/settings/?tab=privacy (Account => Privacy Settings) ולחיצה על Customize Settings ולאחר מכן הוספת הרשימה "DMZ" לשדה ה-Hide this from לכל אחד ממאפייני הפרופיל.

מעתה, כאשר נקבל בקשה לחברות ב-Facebook מגורם חשוד, נוכל בחלון האישור להוסיף באופן מיידי את הפרופיל החדש לרשימה המאובטחת שלנו. כך אותו הגורם לא יוכל לצפות בדבר, ואילו אנחנו נוכל לקבל יותר מידע על הפרופיל שלו ולהבין האם זה באמת חבר עבר או אדם ששכחנו או שמדובר בגורם זדוני.

שוב, כנראה שהפתרון של צירוף חברים בלבד הוא חכם יותר ופשוט יותר. כל התהליך הזה הוא רק חלופה לאנשים כמוני שלא יכולים להתאפק.

כמה מחשבות על Facebook

אלו שמכירים אותי באופן אישי יודעים שבתקופה האחרונה אני עובד על הרמת פרוייקט סטראטאפ בתחום האינטרנט. כחלק מהמחקרים שביצעתי בחודשים האחרונים וכחלק מהכנת התוכנית העסקיות, יצא לי לחשוב המון על Facebook. מדוע הם כל כך מצליחים?
לפני שנדבר על למה Facebook כל כך מצליחים, צריך לשאול בכלל "מה זאת הצלחה?". חלק ימדדו את הצלחת Facebook בהכנסות השנתיות שלהם, אחרים ימדדו את ההצלחה במספר החברים באתר. אלו מדדים מאוד חשובים ומאוד נכונים, אבל נדמה לי שמצאתי מדד פחות כמותי אבל ישיר יותר, שמראה באופן חי יותר את ההצלחה האדירה של Facebook.
ביום שישי בערב ישבתי עם שני חברים ב-Friends Underground, פאב תל אביבי בינוני, מתחת ללונדון מיניסטור. על פי הנוהל הקבוע הם העירו לי כמה וכמה פעמים שאני אעזוב את הסמארטפון שלי ואהיה מרוכז בשיחות איתם ובמה שקורה סביבי. ואני בכל פעם בטעות גולש חזרה לסמראטפון ובודק האם יש לי Notifications חדשים. בשלב מסויים הרמתי את ראש והסתכלתי סביבי וראיתי שהעיניים של רובם המוחלט של האנשים תקועות בתוך המסך הקטן, בדיוק כמוני. חבר שלי, נטול הסמראטפון, היה מרוכז יותר במה שקורה מסביבינו והסב את תשומת ליבי לשולחן שישב מאחורינו – ארבעה חברים שיושבים סביב שולחן אחד וכולם מסתכלים לא אחד על השני, לא על הבירה ולא על בחורות, אלא שוב, על המסך הקטן.
מדהים/עצוב/מוזר – זה לא משנה, זאת הצלחה אדירה.
טל גוטמן, אחד האנשים המרתקים והלא צפויים (=מופרעים) שיצא לי לפגוש בשנים האחרונות, פרסם פוסט נפלא בנושא הזה בבלוג שלו "קורות ממלכת עילם". גוטמן אומנם לא הזכיר את Facebook בפוסט, אבל אין לי ספק שהסרטונים שהוא מדבר עליהם פורסמו ב-Wall של המצלמים, כעבור שעתיים-שלוש.
כאשר שירות תקשורת בא על חשבון זמן לימודים, זמן עבודה ואפילו בילוי עם חברים, זה אומר שמשהו בו עושה לנו טוב. חלקכם יגידו שמדובר בסוג של סם, ואני אגיד שגם אם אני מסכים, אני רוצה להבין ממה הוא עשוי וכיצד הוא עובד.

אז ממה Facebook (לא) עשוי?

אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם די במהרה זה ש-Facebook הוא איום ונורא לתקשורת מקצועית. קצת מוזר… צורת התקשורת המודרנית והפופולארית ביותר היום לא ניתנת לניצול לעבודה?

נקודה נוספת שעלתה די מהר היא בכך ש-Facebook, אף על פי מה שרובנו חושבים, גרוע בכל מה שקשור לתקשורת עם חברים. הצ'אט קורס, נתקע, שולח את אותה ההודעה חמש פעמים והודעות אחרות לא שולח בכלל, מציג משתמש כ-Online לאחר שעה שהתנתק, מציג מישהו כ-Offline, למרות שהוא מחובר. שיחות וידאו? העברת קבצים? היסטוריית שיחה מאורגנת?
חבר'ה, ICQ, לפני 10 שנים, הציעו יותר!

רגע, אם Facebook לא שידרג לנו את חווית התקשורת עם החברים, מה הוא עושה?

המסקנה שהגעתי אליה בסופו של דבר היא ש-Facebook היא פלטפורמה לשיתוף חוויות. הרשת החברתית היא רק כלי טכני לשיתוף החוויות שלנו.
שיתוף תמונות, סטטוסים, Check-Ins, Events וסרטונים שאנחנו משתפים, כל אחד מאפשרים לנו לחלוק חוויות מהעבר, מההווה ומהעתיד, עם אלו שמתעניינים בהן. ולהפך, אנחנו יכולים לקבל תחושה של השתתפות בחוויות של כל החברים שלנו.
ואם Facebook מוכרים לנו "חוויות" מרוכזות, אין זה מפתיע שאנחנו מעדיפים את התרכיז על פני החוויות המציאותיות, שלרוב מגיעות במינון נמוך יותר.

Facebook רכשו ידע וניסיון בתחום החוויות באותה מידה ש-Google רכשו בתחום ניתוח וארגון מידע. שתיהן חברות אינטרנט, זה נכון, אבל שתיהן מתמחות בתחומים אחרים לגמרי. כניסה של כל אחת מהן לתחומים חדשים היא מאוד קשה, וגם כאשר מהלכים כאלו מצליחים, המחיר כבד מאוד.