לא ויקיפדיה אינה שובניסטית

ויקיפדיה העברית נמצאת בימים אלו תחת מתקפה חסרת תקדים בעקבות מחיקת ערכים אודות נשים שהועלו בסגרת פרוייקט מבורך בשם "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה". התמונה המצטיירת במדיה החברתית וכן בתקשורת המרכזית היא שהצוות העורכים של ויקיפדיה החליט לצנזר את הערכים האלו ולהקטין את חשיבותן של אותן הנשים בהיסטוריה הכללית ובהיסטוריה הישראלית בפרט.

קל להזדהות עם המחאה הזו, נשים לא מיוצגות מספיק בתקשורת ובין השאר בספרי ההיסטוריה. מבלי לערוך מחקר מעמיק אני בטוח כי גם בויקיפדיה ובויקיפדיה העברית חסרים לא מעט ערכים אודות נשים היסטוריות מרשימות הראויות לערך. אך האם זה המקרה או שויקיפדיה נתקפת לחינם? לצערי, אני חושב שבמקרה הזה המחאה לגמרי לא במקום. בגלל שהנושא עלה במספר פוסטים אצל חברים בפייסבוק, שם הגבתי בקצרה והבטחתי להגיב בהמשך בצורה מקיפה יותר, החלטתי לפרט כאן ובצורה מסודרת יותר את מחשבותי.

ויקפדיה היא בראש ובראשונה אנציקלופדיה

כשגולשים מגיעים לויקיפדיה הם מעוניינים למצוא מידע עובדתי, רציני ומאומת אודות נושאים שמעניינים אותם ובאמצעות ויקיפדיה ללמוד מעט על הנושא, בתקווה באמצעות ערך מקיף וקריאת הלינקים המצורפים ומקורות המידע.

כתיבת אנציקלופדיההיא פרוייקט קשה וארוך שמצריך כוח אדם אדיר, שלא קיים בויקיפדיה. לכן, ויקפדיה מגייסת את ההמון לצורך הכתיבה, בהתנדבות, ובמשך שנים מעשירה את עצמה בתוכן תוך ניסיון לבנות את המידע בצורה מתודולוגית ככל הניתן. לדוגמה, ישנם מיזמים העוסקים בהוספת מידע בעברית על ערים מרכזיות או זוכי פרס נובל. עם זאת, כל אחד יכול לפתוח ערך בנושאים שחשובים לו, מעניינים אותו או קרובים לליבו, כל עוד הם עומדים בתנאי הסף של ויקיפדיה. לדוגמה, אני פתחתי ערכים אודות קוקו הגורילה המדברת בשפת הסימנים, עדשת עין הדג ורקורסיית זנב. ההחלטה האם להשאיר ערך בויקיפדיה נובעת מהחשיבות שלו לאורך זמן ומהמרכזיות שלו בידע האנושי. מכיוון ואנחנו בישראל אפשר להיות ליברליים יותר ולהגיד שגם ערכים עם חשיבות לידע של הישראלים (או דוברי העברית) הם בעלי זכות קיום בויקיפדיה העברית.
האם לערכים שפתחתי יש חשיבות אינציקלופדית רבה יותר מהערך על חנה קפרא, אותו הערך שהצית את המחאה? בראיה אובייקטיבית בהחלט כן.

לאורך השנים ביקשו ממני עזרה בהכנסת ערכים לויקיפדיה, לעיתים רבות היה מדובר במידע על חברות קטנות, מותגים קטנים או דמויות אשר אינן בעלות חשיבות משמעותית. כל פעם הייתי צריך להסביר שהסיכוי שהערכים האלו יחזיקו בויקיפדיה יותר משעות בודדות היא נמוכה מאוד. כשהם נפתחו בניגוד לעצתי הם אכן הוסרו תוך זמן קצר.

קיימים ערכים מסויימים בויקיפדיה שבהחלט לא ברור לי למה הם שם. במהלך המחאה הוצגו לא מעט כאלו, ואם תרצה אתן עוד כמה (לדוגמה, הערך "זין (סלנג)"). אם אתם רואים ערכים שכאלו תציצו בדף שהשיחה. רוב הסיכויים שתראו דיון רציני, וכן, לעיתים מתלהם, על חשיבות הערכים האלו. אם הם מצליחים לשרוד בויקיפדיה לעורך זמן כנראה שהביאו טיעונים רציניים להשארתם.

דיון המחיקה היה ענייני. מדוע כמעט אף אחד מהמבקרים לא קרא אותו?

ואכן הדיון בויקיפדיה בדף השיחה של הערך אודות חנא קפרא הוא ברובו המוחלט רציני וענייני מאוד. מי שקורא את הדיון יוכל לראות שעולים טיעונים רציניים. המצדדים בערך אומרים שעל שמה של חנא קפרא נקראו רחובות, מה שמראה על החשיבות שלה, ומנגד עולה השאלה האם כל אדם אשר על שמו נקרא רחוב זכאי לערך בויקיפדיה. מועלה הצעה במהלך הדיון לערוך על כך הצבעה ואולי לשנות את נהלי ויקיפדיה, אם ההצעה הזו תעבור חנא קפרא תיהיה כמובן זכאית אוטומטית לערך, ואם לא יצטרכו להביא טיעונים נוספים למה היא זכאית לערך ועוד רבים אחרים אשר חייהם מעניינים וחשובים לא פחות אינם זכאים למקום של כבוד באנציקלופדיה האינטרנטית.

אינסוף ערכים לא ניתנים לתחזוק

נדמה שאחת מהטענות שעולות שוב ושוב במאבק הזה כנגד ויקיפדיה היא שהמחיקה היא סתמית. "מה אכפת לכם?!" או "למי זה מפריע?!".

הטענות האלו שמצטרפות לשפה תקיפה מאוד כלפי ויקיפדיה מגיעות מאנשים שלהערכתי לא ערכו חצי תו בויקיפדיה מימיהם ובוודאי שלא השתתפו בעריכת ויקיפדיה לאורך זמן. כאמור, ויקיפדיה היא אנציקלופדיה אינטרנטית שנכתבת על ידי המוני אנשים בהתנדבות. על מנת לשמור על רמה גבוהה של ערכים יש צורך לבצע הגהה, תיקונים של לינקים, הפניות ומקורות, לוודא שוב ושוב עובדות, לבצע הפניות שוב ושוב בגוף הערך לערכים חדשים שנפתחים ועוד פעולות עריכה רבות שמתחרשות מאחורי הקלעים.

יש לזכור כי בויקיפדיה העברית חסרים עורכים, הן מכיוון ובכל העולם מספר התורמים לעריכת ויקיפדיה נמוך ממספר הקוראים והן מכיוון שיש מעט דוברי עברית בעולם, לא ניתן לתחזק אינספור ערכים. לכן, אין מנוס אלא לתעדף את הערכים אשר קהילת העורכים תשקיע בהם את זמנם. כל עוד לא ניתן לכתוב ערכים בצורה אוטומטית והתחזוקה האוטומטית בעייתית, לא יהיה אפשר לפתוח ערך עבור כל אדם בעולם, או אפילו על כל האנשים החשובים בעולם.

זה שאין ערך על אדם בויקיפדיה או זה שערך על אדם בויקיפדיה לא אושר לא אומר שאותו האדם אינו חשוב, אלא שהחשיבות האינציקלופדית של אותו האדם נמוכה או שהקהילה אינה יכולה להשקיע את המשאבים שלה באותו הערך, עם כל הצער שבדבר.

התגובות על ערכים בויקיפדיה זהות לערכי נשים, גברים ותופעות פיזיקליות

חלק מהטענות כלפי ויקיפדיה היו שהתגובות על הערך היו קשות ומזלזלות. לא לי לא יצא לראות תגובות שכאלו, אבל גם אם היו כאלו לא הייתי מתפלא, אכן בויקיפדיה יש לפעמים לחלק מהאנשים נטיה להתנסח בצורה קשה, כוחנית, מזלזלת, חצופה וכו'. זה קורה כי מדובר באינטרנט, אנשים נוטים להתבטא בצורה חמורה כאשר הם לא רואים את האדם שאיתו הם מתכתבים וכאשר אנשים לא יכולים לזהות אותם בקלות.

ובכל זאת צריכים לזכור, התגובות האלו אינן חריגות בויקיפדיה והן מופנות כל הזמן כלפי ערכים בכל נושא ונושא. שפה שכזאת קיימת בויקיפדיה בדיוק כמו במרבית במקומות באינטרנט ומופנת כלפי ערכים בתחום מדעי המחשב, גיאוגרפיה, פוליטיקה ועוד.

בגלל אופי המחאה וההד התקשורתי (והפייסבוקי) שלו היא זכתה נכתב על הערך הזה יותר תוכן, וכתוצאה מכך סביר שיהיה יותר תוכן תקיף, אך שוב, בכל דיון חשיבות ומחיקה עולים אותם הקולות.

ד"ר שרון גבע שהובילה את הפרוייקט כתבה מאמר בהארץ עם הכותרת "למה מי את בכלל?" על סיפור המחיקה. הכותרת רומזת כמובן לכוחניות ושובניזם מצד ויקיפדיה. במאמר עצמו היא כותבת על כך שלא רק הערך של חנה קפרא עומד לדיון מחיקה אלא גם הערך על נעמי חובארה, גם היא אישה מזרחית. ד"ר גבע טוענת שאולי יש קשר בין המקרים, אולי למישהו יש כוונה לצנזר ערכי נשים ועוד נשים מזרחיות?
(אגב הוחלט להשאיר את הערך של נעמי חובארה בסיום הדיון בויקיפדיה)
לא, אין שום קשר. ד"ר גבע מסתכלת על תמונה מוטה, הקבוצה שלה העלתה ערכים על נשים ולכן כל ערך שיועמד לדיון חשיבות מתוך ערכים אלו יהיה ערך של אישה ויש בערך 50% שיהיה גם של אישה מזרחית. האם ד"ר עקבה אחרי דיוני חשיבות ומחיקה אחרים בויקיפדיה? האם מצאה שערכי נשים לעורך זמן מועלים יותר לדיוני הבהרת חשיבות או מחיקה? לא, היא לא עשתה זאת ובכל זאת לצערי היא בחרה להציג את הפעילות כאילו היא מוטה לרעה כלפי נשים.

אין לויקיפדיה צוות כותבים

שוב ושוב עלו טענות נגד ויקיפדיה ונגד צוות הכותבים. האמת, זה די מצחיק כי:

  1. לויקיפדיה אין צוות עורכים או כותבים. רוצים לכתוב? תכתבו. רוצים לשנות את הקריטריונים של העריכה בויקיפדיה? תתרמו מספיק תוכן וזמן לויקיפדיה ותקבלו קול בהצבעות.
    למעשה אתם יכולים להיכנס עכשיו לויקיפדיה ולפתוח ערך בכל נושא שתרצו, אם הוא יעמוד בקריטריונים של ויקיפדיה הוא ישאר שם כל זמן שויקיפדיה תישאר באוויר.
  2. הנהלת ויקיפדיה או ויקימדיה בישראל אינה יכולה לקבוע מה הם הנהלים של כתיבת הערכים בויקיפדיה והיא אינה מחליטה איזה ערך ישאר ואיזה לא. הנהלים של ויקיפדיה נקבעים על ידי הקהילה וכל אחד יכול ומוזמן להיות חלק ממנה.
חסרים המון ערכי נשים בעלי חשיבות עליונה בויקיפדיה

בויקיפדיה חסרים המון ערכים אודות נשים ופמיניזם (כמו שחסרים המון ערכים בשאר הקטגוריות) ויש המון ערכי נשים שדרושה להם הרחבה, עריכה, הגהה ועוד.
האם לא נכון למקד את כל ההתלהבות הזו מויקיפדיה בכתיבת הערכים הללו ובכך לתרום לנצח לידע האנושי בעברית? האם דווקא על הערך הזה שחשיבותו אינה מספיקה כרגע תיפול תרומתן של כל הנשים והגברים שהחליטו שהם מחרימים מעתה את ויקיפדיה?

ויקיפדיה אינה ערוץ תוכן גולשים

הועלתה בפני הטענה באחד מהדיונים בפייסבוק שויקיפדיה היא כלי לשינוי התודעה אודות חשיבותן של הנשים בהיסטוריה ושיש להקל על הכנסתם של ערכי נשים לעומת גברים.

אני בהחלט חושב שויקיפדיה יכולה להיות כלי לשינוי. לדוגמה, אם יכתבו המוני ערכים איכותיים על נשים שחסרות בויקיפדיה זה בהחלט עשוי לשפר את המאזן של נשים/גברים בערכי ההיסטוריה בויקיפדיה, אולי אפילו לטובת נשים. אני לא חושב שמישהו בויקיפדיה יתנגד לזה.
עם זאת הטענה שצריכים להקל על השארת ערכי נשים רק בגלל שהן נשים היא טענה שאין לה מקום באנציקלופדיה, ולדעתי האישית גם אנטי-פמיניסטית. אגב, מהטענה נראה כי אין מספיק נשים בעלות חשיבות היסטורית לכתוב עליהן ולכן צריכים להקל על הכנסת ערכי נשים שלא היו מוכנסים לאנציקלופדיה במידה והן היו גברים. לדעתי זאת אמירה שאינה בריאה לויקיפדיה ולשיוון בין נשים לגברים.

בנוסף, צריכים לזכור כי ויקיפדיה אינה רשת חברתית או בלוג ובוודאי שלא מגזין. בערוצים כמו יוטיוב, בלוגים, מגזינים, רשתות חברתיות, פודקאסטים וכו' יש הרבה מקום ליצור הפליה מתקנת מבחינת התוכן שאנחנו מעלים. ויקיפדיה היא אנציקלופדיה ואם נטה אותה אנחנו למעשה מרוקנים אותה ממטרתה להיות מדיום אובייקטיבי ככל הניתן. כמובן שאובייקטיביות מוחלטת אינה אפשרית, אך זאת מטרה שאליה אנחנו צריכים לשאוף.

אבל קיימים ערכים טיפשיים בויקיפדיה, מדוע הם קיימים וערכים על נשים לא?

קיימים המון ערכים על נשים בויקיפדיה, אולי לא מספיק אבל בוודאי שאין מדיניות כלשהי של הדרת נשים מכוונת או הטיה במחיקת ערכים על נשים.

יש המון ערכים טיפשיים בויקיפדיה, חלקם צריכים להישאר בה כיוון שמתארים פן חשוב בתרבות, וחלקם בהחלט צריכים להימחק.

אני מניח שאם תיכנסו לרוב דפי השיחה של הערכים הטיפשיים שתמצאו בויקיפדיה, לדוגמה דף השיחה של הערך שולת!!!1 תראו שיש מאחוריו דיון ארוך ורציני על השאלה האם להשאיר את הערך או למחוק אותו. לפעמים גם אם הערך נראה טיפשי במבט ראשון הוא מתאר פן כלשהו בתרבות, לדוגמה תרבות אינטרנטית, שחשוב שישאר מתועד, ולפעמים באמת מדובר בטימטום טהור שצריך להימחק, אבל צריכים למצוא את הדרך הנכונה למחוק אותו. כאשר מדובר בבני אדם או בקטגוריות אחרות שניתן לסדר בצורה מסויימת המשימה קלה יותר, אבל דווקא שמדובר בפן כלשהו בתרבות כמו סלג, המשימה קשה מאוד וצריכה להעשות בזהירות רבה.

שוב, אותם הערכים על הנשים שנמחקו אינם נמחקו ברגע וגם עליהם היה דיון מעמיק שעדיין זמין לעיון של הגולשים.

הסטטיסטיקה אינה משקרת

או לכל הפחות, אינה משקרת במקרה הזה.

באחד מהסטטוסים בפייסבוק שפרסמה ד"ר שרון גבע כתבה כך:
אחרי 5 שנים, 82 ערכים (מינוס אחד שעורכי ויקיפדיה מחקו אתמול), יותר מ-100 סטודנטיות וסטודנטים, פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה יוצא מוויקיפדיה העברית. למה? לתשובה קצרה: כי די. לתשובה הארוכה: תקראו את הכתבה של עופר אדרת, Ofer Aderetשהתפרסמה הבוקר ב"הארץ".

חישוב מהיר מעלה שאחוז הדחיה של ערכים במסגרת הפרוייקט עומד על כ-1.2 אחוז. למעשה זה אחוז מדהים. הוא מראה שהרוב המוחלט של הערכים, שללא ספק נקראו על ידי מספר כותבים ועורכים קבועים בויקיפדיה, עברו סף הן מבחינת החשיבות והן מבחינת איכות התוכן. זה בכלל לא טריוויאלי להכניס כל כך הרבה ערכים לאנציקלופדיה שנכתבת כבר יותר מעשור וזה מראה עד כמה הפרוייקט חשוב ומוצלח.

דווקא לנוכח אחוז הדחיה הנמוך אפשר ללמוד עד כמה ויקיפדיה כמערכת סובלנית מאוד כלפי ערכים חדשים, בפרט ערכים אודות נשים, ועד כמה הפרוייקט הזה חשוב ומבורך.

1.2 אחוזי דחיה רק מראים עד כמה הפרשיה נופחה מעבר לכל פרופורציה ומדגישים עד כמה סיפור החרם המתארגן על ויקיפדיה מיותר ועצוב.

440px-wiki_ad

האם הטכנולוגיה משנה את הנחות היסוד של הכלכלה?

אומנם התואר אותו אני מסיים בקרוב הוא תואר במדעי המחשב, אך בכל זאת יצא לי ללמוד קורס במיקרו כלכלה. בערך המשפט השני של המרצה בשיעור הראשון בסימסטר דיבר על כך שאנו חיים בעולם של משאבים מוגבלים, עולם של מחסור. זאת הנחת הבסיס, או אם תרצו "האקסיומה", שלפיה נבנו המודלים הכלכליים המודרניים והקלאסיים. לפני שאותם הרעיונות נקראו בכלל "מודלים" בני האדם ביצעו סחר חליפין ועבדו במקצועות (או תפקידים) שונים ולהם היה ברור שלמוצרים יש ערך השווה לשעות עבודה, ואם הם לא יעבדו לא יהיו להם מוצרים.

לרובנו ברור שאם אדם אשר כשיר לעבוד מחליט שלא לעבוד, אין כל ליגיטימציה לכך שיקבל כסף או מוצרים בחינם, הרי העצלות שלו באה על חשבוננו, ואם הוא לא יעבוד נצטרך אנחנו לעבוד קשה יותר על מנת להאכיל גם אותו. כמובן שאם אדם אינו מסוגל לעבוד, עבד "מספיק" בעבר או לומד עכשיו על מנת לעבוד בעתיד, אנו מוכנים לתת לו מוצרים ומשאבים בחינם, אך זה כמובן ההחרגה מהכלל.

כלים שונים או טכנולוגיות שונות יכולות להחליף עובדים ואף להוביל ליעילות גבוהה יותר אבל תמיד היה נדמה לנו שללא בני אדם, לפחות בודדים, אף עבודה לא תוכל להתבצע. בנוסף, אף על פי שטכנולוגיה הובילה לירידה בעלויות ייצור, אפילו מוצרים בסיסיים כמו מים, אוכל, חשמל או מגורים אינם ניתנים לנו בחינם.

לדעתי בעתיד הלא רחוק יכלו להשפיע באופן ניכר מהפכות שכבר התחילו כיום, הראשונה ביטול הצורך בעבודה אנושית, והשניה אובדן הערך של מוצרים ומעבר מעולם של מחסור לעולם של שפע.

המגמה של ביטול הצורך בעבודה אנושית החלה עם המהפכה התעשייתית. לפני כן, טכנולוגיה לא החליפה מספר רב של בעלי מקצוע תוך זמן כה קצר. כיום מרבית בני האדם בעולם המערבי צריכים לעבוד מעט יותר על מנת להשיג את סל המוצרים הבסיסי שאותו צרכו אנשים הדומים להם לפני 200 שנה, אך העבודה לא הפכה להיות למיותרת. גם היום אנחנו עובדים, אך בעבודות שונות מבעבר, לצד תפקידים חדשים כמו "מתכנת" או "איש UX" הגדלנו ושיכללנו באופן ניכר תפקידים ומערכות שהיו קיימות באופן בסיסי יותר בעבר לדוגמה במגזר הביטוח, הבנקאות, המשפט ועוד.
אם אנו מנסים לחזות את העתיד אנו צריכים להסתכל בצורה מפוקחת על המציאות כיום ולשים לב לשני דברים:

  1. מרבית עבודת הפיתוח הטכנולוגית המתבצעת היום היא עבודה טכנית שבני אדם מבצעים בלית ברירה.
  2. חלק ניכר מהאוכלוסיה היום עובד בעבודות לא יצרניות שמהותן הוא ארגון וניהול החברה (לדוגמה שופטים או שוטרים) או עבודות שמהותן הוא עצם קיומן (לדוגמה בעלי תפקידים בירוקרטיים אשר ניתן לוותר עליהם בלי לפגוע במערכת).

שתי הקבוצות יכולות להיות מוחלפות בקלות על ידי טכנולוגיה. תכנון שבבים יכול, עם עוד מספר פיתוחים טכנולוגים מועטים להעשות בצורה אוטומטית לחלוטין על ידי מחשב, ואף לספק תוצאות טובות יותר, וכך גם עורכי דין יכולים להיות מוחלפים על ידי מחשבים. לעיתים נדמה לנו שזה לא אפשרי, הרי לעו"ד יש הרבה ניסיון, הוא גם מכיר אישית את הלקוח שלו ויכול לקרוא לעומק את החומרים, אך גם מחשב יכול להגיע לרמה הזאת של אינטימיות עם המידע, ואף להצליב את החוזה או כתב הטענות עם מיליוני מסמכים שנכתבו בעבר, תוך מספר שניות.

גם עבודות אשר דורשות יצירתיות רבה כמו שפים, מעצבי פנים ואפילו ציירים יוכלו להיות מוחלפים על ידי מחשבים. היצירתיות איננה כישוף והיא יכולה להיות מתורגמת לתהליכים שמחשב יוכל לבצע.
לפני כמה שבועות ראיתי את הקורס Science and Cooking של Harvard. באחת מההרצאות סיפר אחד השפים שהוא וקבוצת סטודנטים ניתחו באופן אוטומטי את כל המתכונים מהאתר allrecipes.com והכניסו אותם לטבלאות שהכילו את כל המרכיבים וכמותם. בצורה זו הם זיהו מאכלים שונים שבאמת קרובים אחד לשני בטעם, אף על פי שהם נחשבים כמאכלים שונים. בנוסף, הם יכלו ליצור מאכלים חדשים באמצעות שילוב של מאכלים שונים. לדוגמה, אם אני רוצה ליצור סוג חדש של קינוח בסגנון קרם ברולה אך בטעם חמאת בוטנים, אזהה את המתכונים של קרם ברולה, אזהה את המתכון הכי קרוב למתכונים אלו שמכיל חמאת בוטנים כרכיב עיקרי ופחות או יותר אצור ממוצע של המרכיבים. אם ניתן לתוכנה לעשות את זה ובמקביל ניתן לתוכנה עוד מעט מידע, היא תוכל ליצור לבדה מאכלים חדשים לגמרי בצורה שתיראה לא פחות יצירתית מקונדיטור או שף בעל ניסיון רב.

בעולם שכזה אנו צריכים לשאול את עצמו האם יהיה מקום כלשהו לעבודה אנושית ולדעתי התשובה היא שלא. רבים מסתכלים על זה כחזון קודר, כאילו לא יהיה לנו עוד תפקיד בעולם, אבל לדעתי זה רחוק מאוד מהמציאות. אני לא מכיר לדוגמה הרבה צבים שעובדים ובכל זאת אף אחד לא שולט בהם ויש להם מקום בעולם. האם חסרה לצבים עבודה? האם הם היו מעדיפים לעבוד? ספק רב.
ובכל זאת נדמה לי שאנחנו מגדירים את עצמנו יותר מידי פעמים כמכונות עבודה, כאילו שזו המהות של הקיום שלנו. מי שלא עובד הוא טפיל על החברה. אך זה לדעתי יצטרך להשתנות ועדיף שישתנה כמה שיותר מהר.

בתהליך ההדרגתי של הפסקת העבודה האנושית לא יעלמו תחילה שופטים, ראשי ערים או מהנדסי חומרה, אלא יעלמו קודם כל נהגי משאיות, קופאים, מוקדנים ועוד, אלו שעושים עבודה טכנית פשוטה יחסית שנוכל להחליף מהר יותר על ידי טכנולוגיה. כשהם יפסיקו לעבוד הם לא יוכלו בהכרח למצוא עבודה אחרת, גם בגלל שרכישת מקצוע לוקחת שנים רבות וגם בגלל שמספר מקומות העבודה יצומצם וקצב פתיחת מקומות העבודה החדשים יואט. גם מי מהם שיהיה מוכשר וחרוץ יהיה מוגבל מאוד באפשרויות שלו.
במצב שכזה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם לדעתנו יהיה הוגן להשאיר את אותם האנשים חסרי כל? האם זה יהיה הוגן להמשיך ולהסתכל עליהם כטפילים רק בגלל שהטכנולוגיה החליפה אותם וכעת אין צורך עוד בעבודה שלהם? הרי זה תהליך שבסופו של דבר תעבור כל האנושות או לכל הפחות רובה.

ובעולם בו מחשבים מבצעים את העבודה שלנו האם בכלל יש משאבים מוגבלים? זמן עבודה בעולם שכזה הוא כמובן לא משאב מוגבל, הרי מחשבים עובדים ללא הפסקה וניתן לייצר מהם עוד ועוד חתיכות בעלות מזערית. אם כן כנראה שהמשאב שיהיה חסר לנו הוא חומרי גלם ואנרגיה.

אך גם חומרי גלם ואנרגיה אינם מוגבלים. אנרגיה ניתנת לנו בחינם ובלי הפסקה מהשמש. פאנלים סולריים הופכים לזולים משנה לשנה עד שהייצור שלהם הופך לכמעט חינם ביחס לתועלת המופקת מכל פאנל. למעשה תוך כמה שנים אנו עומדים להגיע למצב בו אנרגיה תיהיה למעשה חינמית לחלוטין. בעולם שכזה, כל חומר גלם גם יהפוך להיות חינם כי הפקתו תעשה על ידי אנרגיה חינמית ומכונות שלא זקוקות למשכורת.

אז כיצד יראה בהקשר זה העתיד של האנושות?
לדעתי ניהיה משוחררים מהעבודה ונחיה בעולם של שפע. בעולם כזה נוכל פשוט לחיות, בלי אילוצים חומריים. למעשה נחזור למצב קרוב יותר למצב הטבעי שלנו כחיות – מנהלים את חיינו וכשאנחנו צריכים משהו כמו מזון או מסתור, הוא נמצא סביבנו.

מה שיכול להעיב על כך הוא התעקשות על מודלים כלכליים ישנים שלא מכירים בעובדה שהעולם השתנה, על ההתעקשות שמי שלא עובד הוא טפיל ולא מגיע לו דבר. אי הרצון לחלוק, גם כשהמשאבים בלתי מוגבלים מסתמנת כבר היום כמשהו שלא מעט אנשים נוטים לדבוק בו, ובמצב כזה נחיה בעולם עם פערים חברתיים אינסופיים שבו חלוקת האושר תתבצע בצורה שרירותית לחלוטין. מי שבמקרה יהיה האחרון שיוחלף על ידי טכנולוגיה יזכה באושר אינסופי והשאר יאבדו את הכל.

מדוע ויקיפדיה אינה דוגמה לחוכמת ההמונים

ויקיפדיה הפכה לאחד האתרים החשובים ביותר ברשת והיא כנראה יכולה להיות מוכתרת כמיישבת הסיכסוכים מספר אחת. מידי פעם כאשר מדברים על חוכמת ההמונים ויקיפדיה מוזכרת כדוגמה להצלחה גדולה שמראה כיצד ההמון יכול ליצור יחד מקור מידע אמין מאוד.

אכן ויקיפדיה אמינה מאוד ובמספר מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי ויקיפדיה אמינה יותר מאינציקלופדיות מסורתיות בתחומים רבים, ובכל זאת אלו שאינם יודעים כיצד ויקיפדיה עובדת מקבלים לעיתים רבות את הרושם הלא נכון לגביה.

ככלל ויקיפדיה אינה נכתבת על ידי ההמון אלא על ידי גרעין קשה קטן שבמקרה של ויקיפדיה העברית כולל כמה עשרות חברים שמבצעים את רובן המוחלט של העריכות. כמובן שבמקרים כאלו השאלה היא לא רק מי מבצע את מרבית העריכות אלא האם קיימת תופעת "זנב ארוך" בה קיימים עורכים רבים מאוד המבצעים מספר מצומצם של עריכות, אך גם תופעה זו כמעט ולא קיימת בויקיפדיה ולמעשה הזנב די קצר.

מכיוון שחברי הגרעין הקשה של ויקיפדיה אינם מומחים לכל נושא בעולם נוצר מצב בו קיימים נושאים רבים אשר מעט מאוד אנשים כותבים אודותיהם. לדוגמה, ערכים בנושא מתמטיקה טכנולוגיה מתקדמת או מדעי המחשב נכתבים על ידי מעט מאוד אנשים. אנשים זרים אשר ירצו לתרום לערכים אלו כמעט ולא יצליחו לשתלב בכתיבה של ויקיפדיה בגלל אופן הקהילה המאפיין אותה. כך למעשה האיכות של ויקיפדיה לא נובעת מההמון אלא בעיקר מאנשים מאוד נאמנים שעורכים אותה בהתנדבות.

קיימות לכך מספר סיבות:

  1. העריכה בויקיפדיה אינה טריוויאלית ואינטואיטיבית. חווית המשתמש בויקיפדיה, מעבר לקריאת ערכים היא פרימיטיבית ומסובכת. הממשק התאים לאינטרנט של שנת 2004 אבל בטח שלא לאינטרנט של היום. כמעט כל גולש באינטרנט עושה שימוש מידי פעם בויקיפדיה, מעטים מאוד בכלל מודעים כיצד ניתן לבצע את העריכה הבסיסית ביותר, אפילו תיקון שגיאת הקלדה.
  2. הקהילה של ויקיפדיה מקשה בפועל על כניסת עורכים חדשים. משתמשים חדשים אשר ינסו לבצע עריכה משמעותית או ינסו לכתוב ערך חדש לרוב יתקלו במשתמש ותיק שימחק את העריכה או התוספת שהכניסו לויקיפדיה. הסיבה לכך היא שויקיפדיה מנסה לשמור את סטנדרטים רבים בנוגע לצורת הכתיבה והנושאים עליהם מותר לכתוב. סבירות גבוהה מאוד שגולש חדש לא יהיה מודע לנהלים האלו, ולא יוכל למצוא אותם בגלל הממשק המסורבל ולכן יכתוב ערך באופן "לא ויקיפדי" או שיקדיש זמן רב לכתיבה על ערך אשר אינו עובר סף מבחינת חשיבות מבחינת קהילת ויקיפדיה הותיקה. לכך צריכים להוסיף אגו רב שקיים בקהילה. פעמים רבות עורך ותיק שהשקיע המון מאמץ בכתיבת ערך מובחר לא ירשה שמשתמש חדש יבצע עריכה משמעותית בו שנופלת במעט מן הסטנדרט של הערך המקורי.
  3. עריכה בויקיפדיה עדיין מצטיירת באור חיובי מספיק. אנשים שתורמים באינטנסיביות לפרוייקטים כגון Linux זוכים למעמד של Super Heroes בקהילה הטכנולוגית בעוד שאנשים שתורמים רבות לויקיפדיה נחשבים עדיין Super Nerds.

על מנת שויקיפדיה תמשיך להיות רלוונטית לאורך זמן היא חייבת לטפל בכל אחת מהבעיות האלו בצורה שורשית ורצינית, להתפתח יחד עם האינטרנט ולא להישאר מאחור, לדעת לקבל ולהכיל מגוון רחב יותר של תורמים ולדעת למתג את תרומה לה באור חיובי יותר.

למה קמפיינים אינטרנטיים לא מנצחים בחירות

***פוסטים נשארים פה הרבה זמן אז לקוראים שבאו מהעתיד, תזכורת קטנה לפני הפוסט והכנסה לקונטקסט – הפוסט הזה נכתב שלושה ימים לאחר הבחירות של שנת 2015 כאשר ביבי נבחר לכהונה שלישית רצופה לאחר שבועות ארוכים של פעילות V15 שניסו לעודד את הדחתו והרבה תקוות בשמאל להחלפת ראש הממשלה. מעבר לזה מקווה אתם נהנים שם בעתיד עם המכוניות המעופפות שלכם. ***

אני משתייך למחנה השמאל ובבחירות ליום שלישי הצבעתי למרצ. לא הייתי אופטימי ובשיחה עם חברים על חוף הים אמרתי שלדעתי שום דבר לא הולך להשתנות, לא כי אני פסימי אלא כי קראתי את הסקרים. מדברים המון על כך שהסקרים שיקרו והציגו תמונה לא נכונה אבל לדעתי זה ממש לא מדוייק. התוצאות הסופיות די קרובות למה שחזו הסקרים מראש. הרשימה הערבית הייתה על הזמן על אותו מספר מנדטים פחות או יותר, כך גם מרצ, ש"ס ויהדות התורה, יחד כל הזמן לא עברו את אחוז החסימה, ישראל ביתנו התנדנדה על אזור ה-6 מנדטים, כחלון סביב ה-10 והליכוד והבית היהודי ביחד קיבלו פחות או יותר את אותו מספר מנדטים שחזו הסקרים, אך החלוקה הסופית בין שתי המפלגות הייתה שונה.

האופטימיות נבעה מכך אנשים הסתכלו סביבם ובעיקר בפייסבוק שלהם וראו שאין ספק שקיים רוב מוחלט בעד החלפת השלטון ויצביע ליש עתיד, המחנה הציוני או מרצ – בלי ספק הולך להיות מהפך. ובכן, מהפך! גילינו שפייסבוק לא מייצג את המציאות. אם כן למה זה קורה?

פייסבוק עובדת בצורה של חברות הדדית. בשביל שתוכלו לראות פוסטים של אדם אתם לרוב צריכים להיות חברים שלו גם מחוץ לאינטרנט. בגלל שההצבעות בישראל עדיין "שבטיות" ובגלל שרובנו חיים עדיין בשבטים המושפעים מאזור מגורים, מוצא ומעמד סוציו-אקונומי, רובנו מצביעים למה שחלק נכבד מהמכרים שלנו גם מצביעים. תסתכלו על מפת ההצבעות ע"פ ישובים וזה בדיוק מה שתראו. לכן כשאנחנו מסתכלים בפיד ההודעות שלנו בפייסבוק ומנסים ללמוד על דעת הקהל אנחנו למעשה לומדים את עצמנו, וזה כבר כונה על ידי אחרים כ"תיבת תהודה".

בעיה נוספת שנובעת מהשיבטיות היא שאנשים לא נחשפים למגוון אוכלוסיה רחב, לא לומדים על החלומות, הבעיות והשפה של אנשים שונים מהם. אני טוען שאם בחיים שלנו לא דיברנו עם יהדות חרדית ליטאית אין לנו שום ליגיטימציה לטעון נגדם חצי טענה פוליטית או חברתית. כנ"ל כמובן לגבי כל אוכלוסיה שלא הצביעה למפלגה שנשמעת לנו בחירה סבירה.

דף הפייסבוק של יהדות התורה מונה נכון לכתיבת שורות אלו 3,825 עוקבים, רובם המוחלט חילונים אתאיסטים חובבי פוליטיקה סקרנים שמשועשעים מהרעיון של לעקוב אחרי עמוד הפייסבוק של המפלגה הכל כך שמרנית הזאת. לשם השוואה, למפלגות הגדולות האחרות יש עשרות אלפי עוקבים בפייסבוק, לא כולל העוקבים העמודים האישיים של חברי הרשימה.

אבל יהדות התורה לא מבינה שהאינטרנט הוא מדיום אדיר להעביר מסרים פוליטיים? היא כנראה מבינה שזה כלי מעולה להעביר מסרים פוליטיים לאוכלוסיה החילונית הלא מסורתית שגם ככה לא תצביע להם. את הסרטונים שהם כן העלו לאינטרנט הם כנראה עשו רק כי הם כבר צולמו והיו מוכנים בפורמט דיגיטלי, ולא מתוך חצי מחשבה אסטרטגית.

בניגוד לכך, מפלגות השמאל ניהלו קמפיינים אגרסיביים באינטרנט והתבססו בעיקר עליהם (ועל פעילות פנים שבטית אחרת) כדי לנצח את הבחירות. זה לא עובד, זה לא יכול לעבוד, לא רק מבחינה פסיכולוגית, אלא מהסיבה שאי אפשר לשכנע אדם שאתה לא פונה אליו, לא מכיר אותו ולא מדבר בשפתו.

אני מאוד סולד ממפלגת יש עתיד ויש לי המון ביקורת עליה, אבל הקמפיין האינטרנטי שלה הוא לא פחות ממבריק. חברי רועי דויטש, שמוביל את קמפיין הדיגיטל של יש עתיד, הוא לא פחות מ-Superstar בניו-מדיה, והלוואי שגם למרצ והמחנה הציוני היו אנשים שמתקרבים לקרסוליים שלו ושל הצוות הנהדר שהוא עובד איתו. אני באמת מאמין שיש עתיד לא הייתה שורדת בלעדיהם בפוליטיקה.
כשהתחלתי לדבר עם אנשים בפייסבוק על הצבעה ליש עתיד שמתי לב שאני מקבל תשובות ארוכות ומפורטות מאוד מאנשים שלא עוקבים צמוד אחר המערכת הפוליטית בדרך כלל:

פהחשדתי

פה חשדתי והבנתי מהר מאוד שמדובר בפעילות שמתרחשת מאחורי הקלעים. קבוצות פייסבוק של תומכי יש עתיד שמלהיבות את התומכים, נותנות להם להרגיש שייכים, תורמים וחלק מתנועה. אם אתם מנהלים מותג כלשהו – זאת הדרך לבנות קהילה סביב המוצר.

ובכל זאת, יש עתיד, כמו שאר מפלגות השמאל לא מצליחות לרתום את הפריפרייה הגיאוגרפית והסוציו-אקונומית לתמוך בהן. אני חושב שזה נובע באופן ישיר מהתנשאות, יוהרה ולעיתים גם גזענות כלפי שאר האוכלוסיה, שאותה אנחנו לא מכירים.

בתקופת בית הספר לא נסעתי הרבה באוטובוסים כי בית הספר והחברים היו ברדיוס די מצומצם סביבי. אני זוכר את ההרגשה שקיבלתי כשהתחלתי לנסוע בתחבורה ציבורית ופתאום ראיתי סביבי המון אנשים מוזרים. אנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות שונות, אחוז נכים שמעולם לא נחשפתי אליו, אוכלוסיות כמו ערבים, חרדים, עובדים זרים ועוד, אוכלוסיות שבחיים לא התקרבתי אליהן פיזית לפני כן, בוודאי שלא בתדירות הזאת.
באוטובוסים, במיוחד בינעירוניים, רואים את ישראל האמיתית, כולם נוסעים ביחד ובלי ברירה יושבים אחד ליד השני. אם יש בעיה בדרך (פקק, בעיה במזגן, מישהו שעושה בלאגן) אין ברירה אלא גם לדבר אחד עם השני, גם אם זה לכמה שניות.
פייסבוק הוא לא כזה, וגם לא יכול להיות כזה מעצם הגדרת הרשת והעקרונות עליהן היא בנויה. עד שלא תגיע טכנולוגיה חדשה שמאפשרת לנו לפרוץ את מחסום השבטים ותתי השבטים בהם אנחנו חיים, הסתמכות על קמפיינים אינטרנטיים לשינוי התודעה הציבורית או ניסיון לקבל מפייסבוק אינדיקציה כלשהי על המציאות, יהיו חסרי ערך אמיתי.

כאשר אנחנו לא מכירים את האוכלוסיה שמצביעה למפלגות שנשמעות לנו נוראיות אין סיכוי שנצליח להבין באמת מה הוביל להצבעה. הספקולציות מגיעות לעיתים קרובות לכך שאותה אוכלוסיה היא פשוט "טיפשה", "מנותקת מהמציאות", "לא משכילה", "גזענית", "מזוכיסטית וכו'. זאת צורת מחשבה שמציבה חומות סביב המחנות ולא עוזרת להסיר אותן ואיתה לעולם לא יצליחו "לגייס" למחנה כלשהו אדם מהמחנה הנגדי.

לסיכום, תמונה אמיתית (בחיי) מעמוד הפייסבוק של המחנה הציוני שמראה שאפילו לתוך השבט לא יודעים איך לשווק. העוגיה הזאת הוכנה על ידי "פפה קינוחים" ואם אתם אוהבים קינוחים כמוני תבדקו את עמוד הפייסבוק הנפלא שלהם. העוגיה מקסימה, אבל להעלות את התמונה כמה ימים אחרי שהוכרז האיחוד של "המחנה הציוני" שנתקף מבחוץ על חוסר הרצינות והיכולת להוביל את המדינה? זה כבר מגוחך. התימרון בין רצינות להומור וחיבור ישיר לעם הוא אומנות חשובה, ונראה שגם המחנה הציוני וגם מרצ בקליפ המסיבה שלהם לגמרי לא היו בכיוון.FAIL

 

טיפשים מידי בשביל ליצור טכנולוגיה

בימים האחרונים התרחשו מספר אירועים משמעותיים בעולם הטכנולוגיה. באירוע הראשון התברר ש-Apple, שבמשך שנים ניסתה למתג את עצמה כיצרנית אשר לא מתפשרת בדבר כאשר מפתחת את מכשריה, פיספסה בגדול עם השקת iPhone 6Plus ועם הגרסה החדשה של מערכת ההפעלה שלה iOS8. המכשיר מתעקם כאשר אנשים מסתובבים איתו כאשר הוא בכיס המכנסיים שלהם ומערכת ההפעלה סובלת מבאגים רבים ופרצות אבטחה שגם עלולים לנטרל לחלוטין את האפשרות להשתמש במכשיר כטלפון, וגם פוגעים בפרטיות ובאבטחה של המשתמשים.

Apple אומנם משקיעה סכומים נמוכים יחסית ליצרניות אחרות בפיתוח המכשיר, ומשקיעה אחוזים גבוהים מהכנסתה לטובת יח"צ, ובכל זאת הבעיות המהותיות האלו הפתיעו מאוד, גרמו לבלאגן ברשת והחזירו את Apple לעשות שיעורי בית לטובת מציאת מענה מהיר לתקלות.

באירוע השני הסתבר כי במערכת ההפעלה Linux ישנה פרצת אבטחה חמורה המכונה ShellShock. פרצת האבטחה הזאת קיימת כ-25 שנים אך פורסמה רק לפני ימים אחדים. Linux לא כל כך פופולארית בעולם ה-PC אך נחשבת לפופולארית מאוד בעולם השרתים, מהכשירים החכמים (לדוגמה טלוויזיות מודרניות), המכשירים הסלולארים ועוד.
כמובן אלו רק דוגמאות מהימים האחרונים, ואירועים כאלו קורים כל הזמן, אך זאת הזדמנות לחשוב שוב על טכנולוגיות מפותחות והאם הפיתוח נעשה בדרך הנכונה.

ראשית, חשוב להגיד שבעיות כאלו אמורות להימנע בתהליך התכנון והפיתוח, ואם הן לא מתגלות שם הן אמורות להתגלות בתהליך בקרת האיכות (QA). ובכל זאת בעולם הטכנולוגיה כבר ברור לכולם שבעיות חמורות ימשיכו תמיד לצוץ כיוון שטכנולוגיה מפותחת על ידי בני אדם ובני אדם תמיד יעשו טעויות.

כאשר אדם מפתח תוכנה או רכיב פיזי (לדוגמה, שלד האלומיניום של iPhone 6plus), הוא מושפע מהמצב הפיזי והנפשי שלו. אם הוא עייף, חולה, כועס, מותש, משועמם, כל אלו יכולים להיות מתורגמים בקלות לבעיה בפיתוח. מכיוון שאותן הבעיות יכולות להשפיע גם על אנשי ה-QA אשר מתכננים את הבדיקות ומוציאים אותן לפועל, ייתכן מאוד שחלק מהתקלות יתפספסו ומוצר פגום יגיע לייצור.

בנוסף, גם אם כל האנשים מלאים במוטיביציה, עירניים ומרגישים טוב, עדיין קיימות מגבלות אנושיות שבני אדם לא יכולים להתגבר עליהן. כולנו שוכחים דברים מידי פעם, ואף אחד מאיתנו לא יכול לדמיין אלפי תרחישי תקלה בראש. כל הבעיות האלו כמובן מחמירות כאשר לאותו מפתח אין עדיין הרבה ניסיון.

לכן, לדעתי אין מנוס מהעברה מהירה יותר של המקל מבני האדם למכונות אשר ההשפעה שלה תיהיה דומה למהפכה התעשייתית. מהפכת האוטומציה הזאת תאפשר פיתוחים מהירים יותר, אמינים יותר, זולים יותר ואיכותיים יותר. מכיוון שתמיד יהיו מעורבים בני אדם, ייתכנו גם במערכות האלו תקלות, אך קל יותר לבדוק תשתית בודדת מאשר אינספור תוכנות ומוצרים בנפרד.

יש עכשיו באז רציני בשוק הרכב של רכבים הנוהגים אוטומטית. האמירה היא שגם אם במחשבים יש באגים, ותקלות במחשב המנווט רכב עשויות להיות קטלניות, בני אדם גורמים לתקלות רבות הרבה יותר. אם גורם אובייקטיבי היה שומע שנתנו לבני אדם לנהוג הוא היה חושב שזה המעשה הכי לא אחראי בעולם.
באופן דומה נדמה לי שלתת לבני אדם לפתח לבד טכנולוגיות מתקדמות, ובלי עזרה משמעותית בהרבה של מחשב, היא מעשה לא אחראי באותה המידה.

משקפיים ושעונים חכמים – כיצד המחשוב הלביש ישנה את חיינו

התבוננות על עולם המחשוב מעניקה לנו פעמים רבות שתי תחושות שונות ומנוגדות אשר ביחד מעניקות למתבונן תחושה משונה. מצד אחד ברור לכולנו שטכנולוגיית המחשוב מתפתחת בקצב מדהים אשר הולך וגובר עם השנים. מצד שני, לעיתים נדמה שהטכנולוגיות החדשות הן בעיקר "More of the Same". המחשב הנייד החדש ביותר שקיים היום לא שונה בהרבה ממחשבים ניידים שהיו קיימים גם לפני 15 שנה. הם אומנם היו כבדים יותר, איטיים ומסורבלים והסוללה שלהם החזיקה אפילו זמן קצר יותר מהיום, אבל בגדול? ההתפתחות לא הייתה משמעותית. גם אם נסתכל על הפלטפורמות החברתיות שממשיכות לקום, לעיתים נדמה שכבר ראינו אותן בתצורה כזאת או אחרת בעבר. Secret? בלוגים אנונימיים היו קיימים כבר לפני 10 שנים, ובפועל ההבדל הוא בוודאי לא שמיים וארץ.

אני נהנה להסתכל על התפתחות של שווקים טכנולוגים, ואפילו יש לי זכות להתפרנס מזה, והתופעה הזאת מאוד מעניינת אותי. לדעתי, התמונה פה היא משולבת, אכן עולם המחשוב מתקדם בקצב מדהים, אך רק אחת לכמה שנים טובות הוא עובר תהפוכה משמעותית. כשמסתכלים על התפתחות שוק כגרף, לעיתים קוראים לתהפוכות האלו "ברכיים", שינויים מהירים שמקפיצים את השוק למקום חדש לגמרי. בראיה היסטורית נדמה לי שאפשר למנות במהירות את השינויים האלה

  1. כניסת המחשבים המסחריים הראשונים לשוק (אשר בשלב זה שירתו גופים מוסדיים גדולים בלבד).
  2. כניסת ה-Main-Frame שאיפשרה לפרוס את טכנולוגיית המחשוב לאזורים רבים יותר בארגון.
  3. כניסת ה-PC לשוק אשר הנגישה לציבור הרחב בפעם הראשונה את הקסם שלפני כן היה שייך לצבאות ומוסדות.
  4. כניסת ה-Web.
  5. פלטפורמות חברתיות ואתרי תוכן גולשים.
  6. טכנולוגיות מחשוב ענן.
  7. Smartphones.

אולי פיספסתי אירוע משמעותי אחד או יותר, ובוודאי שאפשר להתווכח על הרשימה הזאת. אבל אם נסתכל על עולם המחשוב מ-2008 ועד היום, השינוי בו לא היה מאוד משמעותי, בוודאי לא כזה שמשנה את כללי המשחק. זאת כמובן בניכוי תתי שווקים כמו שוק אבטחת המידע.

אולי המדד הטוב ביותר הוא האם הטכנולוגיה החדשה משנה את ההתנהגות היומיומית של מי שמשתמש בה? אם לא, או שהיא אינה משנה באופן משמעותי, כנראה שהטכנולוגיה עצמה לא באמת עשתה שינוי בשוק. אבל אם נסתכל על מהפכות כמו כניסת המדיה החברתית או כניסת הטלפונים החכמים, נראה שלמעשה הן השפיעו מאוד על חיי היום-יום שלנו. עד כדי כך הם השפיעו שקשרים רומנטיים נוצרים ונפסיקים בעקבותיים, ואיזה מדד יכול להיות טוב יותר מזה?

ואלו עכשיו נדמה שאנחנו בעיצומה של מפכה חדשה בעולם המחשוב, כזאת שתשנה לגמרי את איך שאנחנו תופשים את העולם הטכנולוגי, צורכים תוכן ומוצרים פיזיים, תשנה את האינטראקציה בינינו לבין הטכנולוגיה ובינינו לבין בני אדם אחרים. השינוי כל כך משמעותי עד שבמידה מסויימת נראה שהגבול בין אדם למחשב יטושטש, ובמידה רבה ומשמעותית יותר מאי פעם.

השינוי הוא כמו שכותרת הפוסט מגלה, תחום המחשוב הלביש. מ-Google Glass שכרגע לא ברור מעמדם, לצמידי ספורט חכמים המנטרים את הפעילות היומיומית שלנו, לשעונים חכמים שיוצרים עוד ערוץ בינינו לבין האינטרנט, לחולצות חכמות, נעליים חכמות, שרשאות ועוד. כל אלו הם למעשה מחשבים זעירים אשר אנחנו "עונדים" על גופנו, במשך רוב שעות היממה.
המכשירים הלבישים האלו הם לא מחשב או סמארטפון שעוצב אחרת, אלא מוצרים חדשים לגמרי.

slashgearwatch

היום כולנו מנותקים לא מעט מהאינטרנט. כהסמארטפון בכיס אנחנו לא מקבלים באופן שוטף עדכונים ויכולת איסוף המידע שלו מוגבלת. הוא לא יודע מה אנחנו רואים, מה אנחנו שומעים, קשה לו לנטר את המצב הגופני והנפשי שלנו. גם אם קיימים פתרונות חלקיים לסוגיות האלו, הם לא מושלמים, והם גם לא יכולים להיות מושלמים, כל עוד המכשיר נמצא התיק או בכיס ואינו נענד ישירות על גופנו.

המחשבים הלבישים הללו נצמדים בצורה כל כך אינטימית לגופנו עד שחלקם מנטרים פרמטרים שונים כמו דופק, לחץ דם, רמת סוכר וחמצן ועוד. הנתונים האלו מועלים לאינטרנט ולאחר מכן ניתן ללמוד מהם על בריאות המשתמש, הרגלי החיים, בעיות מיוחדות שמצריכות שינוי בפעילות היומיומית ועוד. למעשה מדובר בפעם הראשונה בסנסורים שעוקבים אחר פעילות האדם לאורך כל שעות היום, ולא רק כאשר הוא נמצא בבדיקת EKG.

אך המכשירים האלו לא מנטרים אך ורק את הגוף שלנו אלא גם את הסביבה. Google Glass, אם יצליחו בסופו של דבר לצאת לשוק, או אם יעשו זאת מתחרים, מצלמים בצורה כמעט רציפה את שדה הראיה של המשתמש, בנוסף להקלטת קול. שילוב של אלו יחד עם מיקום מדוייק את המשתמש והפרמטרים הגופניים שלו יכולים לתת תובנות מדהימות על מצבו הנפשי-פיזי-חברתי-סביבתי של המשתמש.

בנוסף לחישת (Sense) הסביבה וניתוחה טכנולוגיות רבות המשולבות במוצרים הנכללים תחת הקטגוריה הזאת מאפשרים יצירה של תוכן וצריכה של תוכן אינטרנטי. כלומר, בפעם הראשונה קיים חיבור רציף באמת, לאורך כל שעות היום וכמעט בלתי אמצעי בין האינטרנט לבין המשתמש. באופן מטאפורי מציירים פעמים רבות את האינטרנט כענן, וכאן אין ספק שאנחנו נכנסים לתוכו.
יצירה רציפה לחלוטין של תוכן ובמקביל צריכה רציפה משנים לגמרי את כללי המשחק. לדוגמה, לא רחוק היום שנוכל להקליט ימים שלמים בחיינו ולחזור לכל נקודה בזמן, לנגן שוב את הסאונד, התמונה והפרמטרים הגופניים שליוו אותנו באותו הרגע. האם הלב שלנו פעם חזק במיוחד? האם לא היינו מרוכזים?
לכל זה יש השפעות חברתיות בין-אישיות מרחיקות לכת. אגב,כבר אמרו לי כמה פעמים שיש פרק בנושא בסדרה "Black Mirror" שאני צריך לראות.

כפי שציינתי המחשבים הלבישים הללו לרוב פשוטים וחלשים, וגם אם ניתן יהיה לשלב בהם מעבדים חזקים במיוחד, לא בטוח שיהיה בזה צורך. למעשה הגיוני הרבה יותר שנרצה כמה שיותר מהר להעלות את המידע אל האינטרנט, לשירותי ענן, וששם תיהיה לנו גישה אליו. במקביל, עיבוד ואנליזה תתבצע באופן מרוחק, מה שיאפשר הורדת עלויות משמעותית בייצור הרכיבים וחסכון באנרגיה. מעבר לכך, כשכמות המחשבים שאנחנו עובדים איתם ביום יום מגיעה בקלות לחמישה, אין כבר הגיון במחשבה על "מחשב אישי" שבו שומרים את המידע, אלא על שמירת המידע באזור האישי שלנו באינטרנט, אליו אנחנו יכולים לגשת מכל מקום.

מצידן של חברות, המידע החדש יאפשר ניתוח טוב בהרבה של קהל הלקוחות והלקוחות הפוטנציאלים אליהם כדאי לשווק. בוודאי שמתם לב שהפרסום ב-Facebook מותאם לפרמטרים שונים ומתחשב בשאלות כמו האם אתם רווקים, נשואים, סטודנטים או בוגרי תואר ואפילו באיזה מקומות ביקרתם.
אם המידע על סביבת המשתמש והפעילות הגופנית שלו יהיה זמין, גם אם באופן אנונימי למפרסם, בית קפה יוכל בקלות לשווק משקה קר בקיץ לאדם שהלך זמן רב בשמש.

במקביל, אני מעריך כי תתפתח תעשיה חדשה של ספקי מידע. פעמים רבות טוענים כי הדור הנוכחי הוא דור ADHD, דור שלא יכול להתמודד עם כמויות תוכן גדולות וחייב שהכל יהיה מסוכם ומתומצת, אם אפשר ב-140 תווים אז מה טוב. לדעתי זה ניתוח שיטחי מידי. נדמה לי שמעולם לא היה דור שקרא כמות כל כך גדולה של תוכן, אך מדיית צריכת התוכן השתנתה ובכך שינתה את הדרך שבה צורכים אותו.
כאשר נוכל לצרוך 24 שעות ביממה, ובאופן רציף, פיסות אינפורמציה קטנות, ייתכן ויידרשו ספקי תוכן מסוג חדש, אשר יספקו מידע שונה שיוכל לשמש אותנו ביום יום ואותו נוכל לצרוך באמצעות המסכים הקטנטנים שנענוד על גופנו.

לסיכום אציין שתי נקודות.

  1. ב-2008 התחלתי להעביר סדרת הרצאות על התפתחות הטכנולוגיה האינטרנטית ובאזור חודש דצמבר סיפרתי לקהל על Twitter, שירות שאז כמעט אף אחד בארץ לא הכיר. הקהל כמעט מת מצחוק שסיפרתי שאנשים מעדכנים כמה פעמים ביום מה הם עושים ומה חדש איתם, מתלוננים או מספרים בדיחה קצרה. לא הבינו מי לעזזאל ירצה לשתף את המידע הזה, ולא הבינו מי יהיה מוכן לצרוך את אוסף הקישקושים האלה. בסופו של דבר 6 שנים אחרי, וכולנו צורכים מאות הודעות דומות ב-Twitter ו-Facebook על בסיס יומי. מי שמעדכן את הסטטוס שלו 4 פעמים ביום לא יחשב לחריג בנוף האינטרנטי.
    קחו את הסיפור הזה בחשבון אם קיבלתם את התחושה שטכנולוגיית המחשוב הלביש רחוקה מאוד ואף אחד לא ירצה להשתמש בה.
  2. על נושא המחשוב הלביש אני מדבר כבר כשנתיים, אך היום החלטתי לפרסם את הפוסט הזה בעקבות ההכרזה של Apple על השעון החכם החדש שלה. כמובן ש-Apple אינה הראשונה בשוק והיא נכנסת אפילו באיחור לא אופנתי אליו, אבל אין ספק שאם היא שם, הגענו לשלב שהטכנולוגיה זמינה לרוב הציבור. הטכנולוגיה היא לא עתידית אלא לגמרי עכשיווית וקשה לי לחשוב על נקודה כלשהי בפוסט שאני לא מאמין שתתממש באופן נרחב עד סוף 2015 או אמצע 2016.

החולי במערכת ביטקוין

המטבע הוירטואלי ביטקוין (BitCoin) עושה הרבה רעש תקשורתי וגורר גם תגובות רבות של ממשלות ומוסדות פיננסים. המאמינים בו טוענים שמדובר במערכת כלכלית אלטרנטיבית לדולר (ולשאר מטבעות הפיאט), בעוד שהמתנגדים טוענים כי מדובר במערכת כלכלית אשר מסיבות רבות אינה מסוגלת להתרומם.

אני אישית איני מאמין בביטקוין, אך אולי אפרסם על זה פוסט אמשך בעתיד.
היום אני רוצה לדבר על הגרף הזה:

מתוך האתר BitCoinCharts.com
מתוך האתר BitCoinCharts.com

הגרף מתאר את התנהגות ביטקוין בשנתיים האחרונות. באופן כללי אפשר לומר כי מדובר בעליה משמעותית ויפה, משווי אפס לשווי 444US$ לביטקוין בודד. בהחלט יפה. ובכל זאת מה שבולט מאוד בגרף הוא הנסיקה המהירה של ביטקוין כלפי מעלה בחודשים נובמבר-דצמבר 2013 והתרסקותו מאז נקודת השיא שהגיעה לאזור ה-1200$.

אין ספק שיש לא מעט גורמים המשפיעים על ערך המטבע, ובכל זאת ההסבר שלי לתרחיש הוא ההסבר הבא:
ביטקוין מאפשר תהליך של "כרייה" שיכולה להתבצע על ידי כל אחד במערכת. הסיבה היא שככל שהמערכת הכלכלית של ביטקוין גדלה, ויותר אנשים מתצטרפים אליה, כך צריכים יותר מטבעות. במטבעות המסורתיים קיימת בעיה שרק ההבנק המרכזי יכול לשלוט על המננגון הזה, ושיקולי הבנק המרכזי לא תמיד נראים תואמים לאינטרס הציבורי. כאשר הדפסת הכסף מנוהלת על ידי אלגוריתם מתמטי ומתבצעת בפועל על ידי כל אחד מהמשתמשים במערכת, לא ניתן לכאורה לערב שיקולים זרים בהדפסה.

ובכל זאת נוצר פה מצב בעייתי. כריית ביטקוין מתבצעת באמצעות תהליך מתמטי קשה לחישוב. ככול שלמחשב יש כוח עיבוד רב יותר כך הסיכויים שלו להצליח בתהליך הכרייה גבוהים יותר. בעקבות עליית שווי המטבע התשלם לשחקנים גדולים וכבדים להיכנס לשוק הכרייה. אלו הקימו מרכזי חישוב ענקיים אשר מורכבים ממחשב על. מחשבים אלו מתבססים על חישובים המתבצעים במעבדים חזקים, מאיצי GPGPU, שבבים יעודיים (ASIC) לאלגוריתם של ביטקוין ועוד. לעומת מחשב בייתי, גם אם הוא חזק מאוד באופן יחסי, אין שום סיכוי אמיתי להתמודד מולם. בכך מי שיש לו כסף רב ומסוגל להשקיע בפיתוח מרכז כרייה שכזה יכול להרוויח עוד כסף רב. במקביל מכיוון שככול שנכרים מטבעות רבים יותר הקושי של החישוב עולה, אחרים לא רק שאינם יכולים להתחרות בכורים הגדולים אלא גם יפסידו כסף אם ינסו (עלות החשמל גבוהה מידי).

גרף קושי החישוב
גרף קושי החישוב של BitCoin בתשעת החודשים האחרונים מתוך האתר bitcoinwisdom.com

אני מאמין כי רבים מהמשתמשים המאמינים בביטקוין נכנסו למערכת הכלכלית הזאת מכיוון שהאמינו כי ביכולתם להרוויח כסף בצורה זולה ומהירה על ידי כרייה. כאשר אפשרות זו נחסמה בפניהם, ולא תחזור, חלקם יוצאים, וללא ספק קצב הכניסה של משתמשים חדשים ימותן עם הזמן.

במקביל, מספר ממשלות החלו להגביל את השימוש בביטקוין, כך למשל ממשלת סין חסמה פעולות בביטקוין בשיטחה, וגם ממשלת ארה"ב התחילה לדון במיסוי הרווחים מהמטבע. אלו מפחיתים את הכדאיות של שימוש במטבע וכניסה לכרייה מסחרית בו.

שני התהליכים האלו אשר נובעים מהעליה בשווי המטבע הם אלו שהורידו אותו מטה. לי באופן אישי קשה לראות כיצד המגמה מתהפכת.

האם Facebook טעתה כשרכשה את Whatsapp?

עברו כבר מספר שבועות מאז ש-Facebook רכשה את Whatsapp וכבר הרבה נאמר בנושא. נדמה לי שהתמונה הכוללת היא שרוב הפרסומים מדברים על כך שהרכישה הייתה מהלך נכון מצד Facebook. שני הנימוקים העיקריים הם ש-Facebook רכשה את המתחרה הגדולה ביותר שלה, ושמספר המשתמשים הגדול של Whatsapp מצדיק את המחיר הגבוה.

ובכל זאת ההסתכלות שלי היא טיפה שונה. נדמה לי שלא רק שהמהלך היה שגוי מאוד מצד Facebook, אלא הוא גם מסמל בועה חדשה ועשוי לסמל אבן דרך משמעותית בדרכה של Facebook לוותר על כיסאה כמובילת השוק.

שוק הטכנולוגיה מתאפיין לא רק בשינויים מהירים אלא בקצב שינויים גובר, כלומר, קצב החלפת הטכנולוגיות עולה עם הזמן. אם בעבר טכנולוגיות מרכזיות היו מלוות את האנושות מאות או לפחות עשרות שנים, היום הן מחזיקות מספר שנים בודד. לכן לא מפתיע שהתקשורת לא מפסיקה לשאול מה יהיה הדבר הבא אשר יחליף (או "יביס") את Facebook.

נדמה ש-Facebook הצליחה להתחמק מהחלפתה המהירה ולהישאר כדומיננטית בשוק בזכות שינויים מהירים בממשק והוספת פונקציות נוספות אשר ציבור המשתמשים דרש. פרסום הודעות הסטטוס נוסף לשירות טרם Twitter התבססו ברחבי העולם, הוספת האפשרות ל-Check In נוספה לפני ש-Four Square חדרו ל-Main stream ועוד.

כל אלו הם תגובות אוחרות לשינויים שקרו בשוק, זה מספיק טוב בשביל להישאר זמן מסויים רלוונטיים, אבל לא מספיק בשביל לשמור על דומיננטיות לאורך זמן. דוגמה לכך אפשר לראות במצבה של חברת Nokia או חברת Microsoft ששתיהן יחד, וכל אחת מהן לחוד, מאבדת את נתח השוק המרכזי שלה. Microsoft עוד מצליחה להיכנס לשווקים חדשים, אך את שוק המובייל, השוק החשוב ביותר של השנים הקרובות, היא פיספסה בענק.

לראייתי מה שהופך חברה לדומיננטית לאורך זמן הוא ההשקעה שלה במחקר ופיתוח. אומרים שחברת Huawei הסינית משקיעה כ-10% מהמחזור שלה במו"פ ואכן היא תוך זמן קצר הפכה להיות מבין החברות המובילות את הטכנולוגיה בעולם. לעומתה Facebook כמעט ולא משקיעה במחקר ורוב החדשנות שבה בשנים האחרונות מתבססת על רכישת חברות Startup. הבעיה עם האסטרטגיה הזאת היא שהיא מאוד יקרה, לא מספיק מהירה ולא מספיק יעילה. זאת אולי אסטרטגיה שמתאימה לחברות ענק, זקנות ומגושמות, אבל לא יכולה להתאים לחברה שעדיין לא התייצבה ויצאה משלב ה-Startup, לפחות באופן שלה.

האם Whatsapp באמת שווה 19 מיליארד דולר? הרי אין לה לא קניין רוחני, לא צוות חדשני, לא מידע מיוחד ואפילו לא חוויית משתמש מדהימה ובלעדית. האם Facebook לא היו יכולים להוציא מוצר טוב פי כמה עם השקעה של 5 מילארד דולר? בוודאי שכן וכנראה שגם עם הרבה פחות. אם לא היה מדובר בתחום ליבה של Facebook גם כך, ואם Whatsapp הייתה מאפשרת ל-Facebook להיכנס לתחומי עשייה חדשים, היה בכך עוד שמץ של היגיון, אך מדובר בתחום ש-Facebook נמצאת בו כבר זמן רב.

הטענה שחזרה שוב ושוב בתקשורת היא ש-Facebook רכשה בעצם מאגר של 400 מיליון משתמשים. אכן מדובר במאגר משתמשים גדול, ובכל זאת, צריכים לשאול פה מה הדלתא בין מאגרי הלקוחות של החברות. כלומר, כמה משתמשי Whatsapp אינם מחזיקים בחשבון Facebook פעיל? לדעתי מדובר בעשרות מיליוני משתמשים במקרה הטוב. מספר המשתמשים הזה, גם אם הוא גדול יותר אינו שווה 19 מיליארד דולר אלא אולי עשירית מהסכום.

צריכים לשים לב שתהליך הכנסתה של Whatsapp בפייסבוק תדרוש שינויי ממשק משתמש של Whatsapp לצד שילוב של טכנולוגיית הצ'אט הקיימת של Facebook לזאת של Whatsapp. שינויים אלו עשויים להשפיע באופן משמעותי על איכות המוצר ולמעשה לייתר את כל הטכנולוגיה וממשק המשתמש שעוד ניתן לטעון שקיימת ב-Whatsapp.

ואם אין ממשק משתמש ואין כמות משמעותית של משתמשים יחודיים, קשה לי לראות את הערך שבמוצר.

במצב כזה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך מתבצעות ההחלטות ב-Facebook, האם הן נעשות באמת מתוך החלטות ניהוליות מחושבות או על סמך "קריזה" של צוקרברג. נדמה שלפעמים לא ניתן לדעת בודאות, ואולי מעניין לראות כמה זמן הבורסה תיהיה סלחנית כלפי המניה.

אז האם כדאי ללמוד מדעי המחשב?

מה זה בכלל מדעי המחשב? האם כדאי ללמוד את זה?

כמו שחלקכם יודעים בשנתיים האחרונות אני לומד לתואר ראשון במדעי המחשב. אף על פי שמדובר בתואר פופולארי באופן יחסי, אני עדיין נתקל לא מעט באנשים שאינם יודעים כלל במה מדובר. לפי מה שאני רואה, לעיתים רבות סטיגמות שונות על המקצוע או זה על תוכנית הלימודים גורמים לכך שאנשים נמנעים ממנה, או מסתכלים עליה כמשהו מאיים. מכיוון ועכשיו זו תקופה בה אנשים נרשמים למוסדות אקדמיים ומדרגים את המקצועות אותם הם מעדיפים, ומכיוון שכמה אנשים התייעצו איתי לגבי הנושא, החלטתי לרכז כמה מהעובדות על המקצוע וכמה מהמחשבות שלי על הנושא בפוסט הזה.

כולנו מכירים את מהפכת המחשוב של עשרות השנים האחרונות, אנחנו יודעים שחלק משמעותי מיומנו מנוהל מול המסך (בין אם מול הלפטופ או מול הסמארטפון), ובכל זאת הרבה מאיתנו מפספסים את גודל המהפכה.

בתחילת הדרך המחשב היה מעין כלי מלחמה של בעלות הברית במלחמת העולם השניה. אלן טיורינג הבריטי בנה מחשב על מנת לבצע ניתוחי צפנים, שבסופו של דבר עזרו לשבור את מכונת הצופן "אניגמה", ובכך שיפרו באופן משמעותי את מאזן הכוחות לטובת בעלות הברית. במקביל, ג'ון פון נוימן פעל בארה"ב לפיתוח מחשב משלו שסייע בפרוייקט מנהטן, הפרוייקט לפיתוח פצצת האטום הראשונה. טיורינג ונוימן נחשבים עד היום בעיני רבים לגיבורי מלחמה וכלל אין ויכוח על כך ששניהם היו מהדמויות המשפיעות ביותר על עולם מדעי המחשב.

לאחר שישים שנה הגיעו לעולם מנוע החיפוש של Google והרשת החברתית של Facebook, ושינו לעולם את הדרך בה אנחנו צורכים מידע, משתפים אותו ומנהלים אינטראקציה עם בני אדם.

מדעי המחשב הם אוסף התיאוריות שמאפשרות לבנות מחשב ולהפעיל אותו בצורה היעילה ביותר, לטובת פתרון מורכבות. הבעיות האלו יכולות להיות חישוב מסלול של טיל יירוט של כיפת ברזל, מערכת מסחר אלקטרונית, משחק מחשב או אפליקציית טינדר (שבלי ספק פותרת הרבה בעיות מאוד מורכבות).

חדירת המחשב לכל תחום בחיינו נמצאת רק בתחילת הדרך, ואנחנו צפויים לראות עוד ועוד ממנה בעשרות השנים הקרובות. מסיבה זו לאנשים העוסקים במדעי המחשב קיים מגוון אדיר של מקומות עבודה, אשר לא קיים באף מקצוע אקדמי אחר. לדוגמה, גם בתעשיית האופנה מתחילים להשתמש במודלים ממוחשבים לעיצוב פרטי הלבוש, לשיווק שלהם ואפילו כדי לחזות את הפופולאריות שלהם בשוק. במקביל, בתעשיית הרכב הצליחו לרתום את השימוש במחשב כדי לקצר את זמן הפיתוח של מודל חדש מכ-60 חודשים ל-12 חודשים בלבד.

המגוון האדיר מאפשר לכל אדם העוסק בתחום לבחור את הנישה המושכת אותו, אופי החברה המעניינת אותו ואופי התפקיד אותו הוא ימלא. בהקשר זה חשוב לציין כי בוגרי מדעי המחשב אינם משתלבים בתפקיד אחד – "מתכנת" כמו שרבים חושבים, ולמעשה קיימות מגוון רחב של אופציות, החל מייעוץ, ניהול מוצר ועד מחקר. חלק מהתפקידים כוללים עבודה רבה מול מחשב, ולחקם כוללים אינטראקציה בלתי נפסקת עם חברי צוות או לקוחות.

חשוב להגיד כי מדעי המחשב נחשב בארץ וברוב מדינות העולם המערבי לאחד מהמקצועות המבוקשים ביותר במשק. בישראל אין ספק כי מדובר במקצוע במבוקש ביותר. הביקוש הרב מוביל לתנאי העסקה מצויינים ולמשכורות גבוהות מאוד. בהתמחויות מסוימות, וכמובן בהינתן יכולות גבוהות, ניתן להגיע תוך זמן לא רב למשכורות של 20 אלף +, סכומים שקשה מאוד להגיע אליהם במקצועות אחרים, גם לאחר שנים של עבודה.

אז מה בעצם לומדים בתואר?

התוכנית משתנה ממוסד למוסד אבל כמעט בכל המוסדות לומדים בשנה המון מתמטיקה ומתחילים לגעת בתכנות בקורס של מבוא למדעי המחשב, ואולי בקורס תאורטי נוסף כמו מבני נתונים. בשנה ב' משקל המתמטיקה "הטהורה" יורד ומשקל הנושאים התיאורטיים הקלאסיים של מדעי המחשב עולה, לדוגמה, קורס מבוא לאלגוריתמים, קורס מערכות הפעלה ועוד. בחלק מהמוסדות כבר משנה זו אפשר לבחור קורסי בחירה. בשנה ג' נלמדים בעיקר קורסי בחירה שנותנים טעימות מנושאים פרקטיים יותר במדעי המחשב, כמו גרפיקה ממוחשבת, עיבוד אותות, אבטחת מידע ועוד.

נושא שמפחיד הרבה סטודנטים, לפני תחילת הלימודים הוא המתמטיקה בתואר. המתמטיקה במדעי המחשב מאוד שונה מהמתמטיקה התיכונית, צורת החשיבה עליה אחרת ומה שמצופה מהסטודנטים שונה ממה שמצופה מתלמידים בתיכון. אם אתם לא יכולים להסתכל על משוואה בלי שתתעורר אצלכם תחושת בחילה, זה כנראה לא יהיה התואר הטוב ביותר עבורכם, אבל טראומה מהתיכון היא לא בהכרח סיבה טובה לוותר.
לרבים (ואני ביניהם) המתמטיקה התיכונית הייתה קשה בהרבה מהמתמטיקה שנלמדת בתואר, דווקא בגלל שבתיכון נכנסים פחות לעומק ופחות מבינים איך הדברים באמת עובדים. נדמה לי שהדרך הכי טובה לדעת האם תסתדרו עם המתמטיקה בתואר היא אם אתם אוהבים לפתור חידות היגיון ואם אתם אוהבים ללמוד איך דברים עובדים.

נושא נוסף שמרתיע אנשים רבים זה שאין להם רקע קודם בתכנות מהתיכון או מהצבא, והם שואלים את עצמם האם הם יוכלו להשתלב בתואר. חשוב להגיד כי בניגוד למה שנאמר פעמים רבות בימים פתוחים, לאנשים שמגיעים עם רקע משמעותי קודם בתכנות יש יתרון ולפעמים יתרון גדול. ובכל זאת צריכים לזכור שהתואר אינו בנוי לאנשים שבאים עם רקע ולומדים הכל מאפס. בנוסף, כל הרקע בתכנות מהצבא או מהתיכון לא יעזור במקצועות המתמטיים. בסופו של דבר, אצלנו חלק מהאנשים החזקים ביותר בתואר הגיעו בלי רקע בתכנות, וזה בכלל לא נדיר.

הפוסט הזה נכתב בעיקר עבור חברים שלי בשביל לרכב במקום אחד את מה שיש לי לספר על התואר, אבל כל אחד אחר מוזמן לפנות אלי או לכתוב פה בתגובות שאלות ואני אשתדל לענות ולעזור. אני עוקב אחרי התגובות גם זמן רב אחרי פרסום הפוסט, אז תרגישי חופשי גם להגיב פה בעוד שנה-שנתיים.

בהצלחה.

אכזבות, ציפיות ותחזיות בעולם ה-Smartphones

כאשר מסתכלים סביב נדמה שהמכשירי הסמארטפון נמצאים בכל מקום. אף על פי שמכשירים אלו טרם השתלטו על רוב השוק, אשר עדיין נשלט על ידי המכשירים הקלאסיים (המכונים לעיתים Feature Phones), מתקבלת תחושה שהם כבר ניצחו ושהעולם התקדם הלאה. אך האם זה באמת המצב?

בנוסף, כאשר אנחנו מסתכלים סביבנו נראה שמדובר במכשירי קסם שפותרים את כל בעיותיו של בעליהם, או לפחות לא מכבידים עליו. אבל שוב, האם באמת זה מה שקורה בפועל?
לי נדמה שלא.

לפני כחודשיים החלטתי שהגיע הזמן להתקדם ולקנות לעצמי מכשיר חכם. אומנם ידעתי שאני אשתמש במכשיר גם לצורך העובדה, אבל אין ספק שידעתי מראש שהוא יתפקד בעיקר כמשחק וכגאדג'ט. אני הרי לא באמת צריך לקבל בזמן אמת התראות מ-Facebook.

אף על פי שקראתי לא מעט חומר באינטרנט לפני הקניה, עדיין הופתעתי לגלות עד כמה חיי הסלולה במכשירים הללו קצרים. המכשיר הקודם שלי (נוקיה מ-2007) הסתפק בהטענה פעם בשבוע, וגם אז הוא עשה פרצוף של "עזוב גבר… לא צריך…" ואילו ב-HTC Desire HD החדש שלי, יש צורך בהטענה לפחות פעם אחת ביום. בשימוש "מסיבי" (כמה שיחות, קצת גלישה, קצת משחקים, קצת מוזיקה) יש צורך אפילו בכמה טעינות. הטלפון הפך להיות נייד-למחצה, כלומר, הוא נייד, אך בפועל צריך להיות תמיד ליד מטען.
הבטריות של הסמארטפונים כנראה עדיין לא הגיעו לבשלות אמיתית. כך גם המסכים שמהווים כרגע את צרכן האנרגיה הגדול ביותר במכשרים החכמים.

עניין נוסף, מעניין לא פחות, הוא מקלדות ה-Touch. המכשירים הללו לא מגיעים עם מקלדות אלא פותחים "מקלדת וירטואלית" על מסך המגע. הבעיה עם המקלדות האלו היא שהן פשוט לא טובות. אי אפשר להשוות אותם למקלדות QWERTY מלאות, כמו אלו שנמצאות במכשירי ה-BlackBerry ובחלק ממכשירי ה-Nokia (שלצערי לא מכילים את התכונות המודרניות של סמראטפון).
אני עוד מסתדר עם מקלדת המגע במכשיר שלי די טוב, אחרי תקופת התאקלמות של כמה ימים הצלחתי להסתדר איתה יחסית מצויין, אבל גם עכשיו אי אפשר להימנע מטעויות הקלדה תכופות.

כדי שטכנולוגיה תחדור לכל השוק, לא מספיק שתמלא את הצרכים ותענה על הדרישות של ה-20% הראשונים מהשוק המאמצים מהר טכנולוגיות. מטבע הדברים מדובר באוכלוסיה טכנולוגית יותר וצעירה יותר. כדי שטכנולוגיה באמת תכבוש את השוק היא צריכה להיות בין השאר נוחה לאנשים מבוגרים, לאנשים לא טכנולוגים או לאנשים שאינם נמצאים כל היום ליד שקע חשמל.

מה שמעניין זה שכמעט אף אחד עדיין לא מדבר על הבעיות הללו בפומבי. הכתבות בעיתון רק מהללות את הסמראטפונים ותרבות האפליקציות שהתפתחה סביבם. כמעט אף אחד לא אומר שקיימות כאן שתי בעיות מהותיות שהופכות את המוצר הזה ללא רלוונטי בעליל לאחוז מאוד נכבד מהאוכלוסיה.

Gartner, אחת מחברות מחקר השווקים הגדולות בעולם משתמשת במודל בשם "Hype Cycle" המתאר את תקופת הינקות של טכנולוגיות, מרגע ההתעוררות שלהן ועד שהן הופכות למיינסטרים. על פי מודל זה אפשר להניח שאנחנו בין התקופה של שיא ה-Hype, התקופה בה יש ציפיות מנופחות מהטכנולוגיה, ולפי התקופה של "ההתפכחות" בה מכירים באכזבות הרבות הנלוות לה. הטכנולוגיה עם הזמן כמובן רק משתפרת, ובעוד כמה חודשים המוצרים יהיו טובים בהרבה מהיום, אך התחזית שלי היא שנתחיל ראות בעתיד הלא רחוק לא מעט כתבות ואנשים שיטענו שהסמארטפונים הם טיפשיים, טרנד חולף, יקרים מידי וכו'. אני גם מוכן להתערב על כך שנראה תמונות של אנשים ששוברים את המכשירים שלהם וחוזרים למכשירי Nokia ישנים.

בסופו של דבר, אחרי שהתקופה הזאת תעבור, כנראה שהלחץ וההתקדמות הטבעית של הטכנולוגיה תאפשר לרוב הציבור לקנות ולהנות מהמכשירים החכמים. כמה זמן לדעתי זה יקח? אני לא בטוח, אבל תחושת הבטן שלי אומרת ששנתיים.
זזתי לשחק Angry Birds…